אל נקמות ה’

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

ספרו של רבינו יונה מגרינודי “שערי תשובה”, מהווה ספר יסוד בלימוד המוסר.

ומוכר לכל מי שחבש את ספסלי בית המדרש.

באחד מהקטעים, בהם פונה המחבר אל החוטא, הוא מציין כי חייב כל אדם לדעת שיש על כל חטא “עונש, נקם ושילם”.ואין אלו מילים סתם כך, יש להם משמעות שנועדה להזהיר אותנו מן החטא.

העונש, מובן. הלא, החוטא  מרד בבוראו, ועל כך יש עונש, ממש כמו עבד שמורד באדונו ונענש על עצם המרידה.

ה“שילם” אף הוא ברור, אדם שחטא קלקל והרס ועל כך יש תשלום.

בדיוק כמו מי שנכנס לחנות וניפץ בה כלים, עליו לשלם על הנזק.

חכמי הקבלה מלמדים כיצד כל חטא, מקלקל והורס עולמות רוחניים בהמוניהם, ועל שבירה יש לשלם.זהו ה”שילם” שהחוטא סופג. 

אולם, יש להבין מה היא ה“נקמה” האם “נוקמים” בו משמים על מה שעשה?

השייך לשון שכזו כלפי בורא עולם?

הלא הנקמה נתפסת בתודעתנו כחולשה אנושית,כגון: פגעו בי? אז אני אחזיר!

במחשבה מעמיקה יותר, ננסה להבין. נקמה, המוכרת לנו מחיי היום יום, משמעותה פשוטה. אם נבחן את המושג “נקמה” נראה שברוב המקרים המשמעות היא “השפלה”.

לדוגמא:פלוני העליב אותי לפני כולם, הראה לכולם שאני מושפל, כלומר אין לי ערך, הוא זלזל בי. אני, הנוקם, אבזה אותו בהזדמנות הקרובה, כך שכולם יראו, ואני אוכיח לעין כל. 

מי באמת כאן המושפל, ולמי באמת אין ערך…

ומכאן לעניין החוטא. אדם עמל במשך שנים, לחטוא, להלחם נגד כל דבר שבקדושה, להוכיח לכולם, שאין חלילה ערך לתורה וללומדיה ח”ו.

לשם כך הוא השקיע את כבודו, חינוכו, כספו, כל מה שהיה לו.

הוא כביכול (כמאמר חז”ל) דוחק את רגלי השכינה,מצהיר לעין כל, אני ואפסי עוד! 

והנה,מגיע הרגע של האמת,מגיע הרגע שאין ממנו חזרה, הרגע בו מתברר שכל חייו הוא הרס במקום לבנות, הוא עשה הפוך בדיוק ממה שנדרש ממנו,הוא חפר לעומק במקום לגובה, הוא חיבל בכל מה שטוב,הפך את הדברים החשובים באמת לליצנות,”לחם במלך”, והוא ניסה לפגוע בבניו. פתאום מתגלית האמת, המרה מבחינתו, פתאום הכול מתהפך באותו רגע של גילוי נורא. 

היש לך נקמה גדולה מזו? בשל כך, נמצא שלשון ה”נקמה” נאמרה בפסוקים בימים של לעתיד לבוא:”א-ל נקמות.. הופיע.. הנשא שופט.. השב גמול”, כאשר תתגלה מלכותו יתברך בעולם, ויראו כל באי עולם את האמת, תהא זו הנקמה הגדולה ביותר לאותם אלו שמרדו כל ימיהם במלכות שמים. המחשבה, שהמילה מזעזעת אינה מגדירה אותה על האמת המתגלית, על הצער הנורא שאין לשער לנשמה, שבאה ומגלה ברגע קט אחד, שכל ימיה היו לריק ולבהלה, ואין, אין דרך חזרה. ומכאן למה שיכולים אנו לעשות, אלו שעודם חיים לאורך ימים טובים, בכל חלקי עבודת האלוקים, בין אדם למקום, ובין אדם לחברו.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך