דיני בישול בשבת

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

כולנו יודעים כי האלוקים ברא את העולם בששת ימי המעשה, ובשבת קודש שבת וינפש, ולכן נצטווינו בכל שבת להמנע מעשיית מלאכה, לשמור את השבת לקדשו’ זכר למעשה בראשית.

האיסורים שעלינו להכיר

על מנת להבין את ההלכות הללו נכון עלינו להכיר 4 איסורים שונים שעלינו להתחשב בהם 1. איסור בישול. 2. איסור ‘שהיה’. 3. איסור ‘חזרה’. 4. איסור ‘הטמנה’. ונפרט אותם.

  1. איסור בישול, כולל כל מאכל שהלכתית אם הוא ימשיך להתחמם נחשב שיש כאן בישול, במקרה והרימו את הסיר ממקור החום, גם אם הכוונה היתה להחזירו למקור החום, וגם אם הרימנו אותו לרגע קט בלבד והוא עדיין בידנו, יש איסור מהתורה להחזירו למקור החום, ובמקרה זה לא יועיל שום ‘תנאי חזרה’ להתיר להחזירו למקור החום.
  2. איסור ‘שהיה’, יש איסור במצבים מסוימים שנפרט בהמשך להניח מאכל ביום שישי על האש, על מנת שישאר שם בשבת. איסור זה קיים גם בשבת במצבים מסויימים שאנחנו מחוייבים להסיר מאכל הנמצא על האש.
  3. איסור ‘חזרה’, יש איסור בשבת להניח דבר על האש גם אם הוא מבושל כל צרכו ואין בו איסור בישול. אולם יש מצבים מסוימים שמותר להחזיר למקור החום דבר שהיה כבר מונח שם.
  4. איסור ‘הטמנה’, יש איסור לכסות מאכל מסוים ביום שישי בדבר הגורם לו להוסיף חום, לדוגמא אין להניח מאכל על הפלטה כשהוא עטוף כולו בשמיכה לשמור על חומו, אולם מותר ביום שישי להטמין מאכל בדבר שאנו מוסיף חום, לדוגמא מותר לעטוף מאכל כולו בשמיכה על מנת לשמור על חומו עד הסעודה. אמנם בשבת עצמה אסור להטמין גם בדבר שאינו גורם לו להוסיף חום.

ולכן כאשר אנחנו רוצים להניח מאכל על מקור חימום כלשהו ביום שישי וביום השבת בזמן הסעודה אנחנו רוצים להסיר את המאכל ולא להחזירו למקור החום, די לנו שלא יהיה איסור שהיה ואיסור הטמנה. אולם במקרה הנפוץ שאנחנו רוצים שתהיה לנו גם אופציה להסיר את הסיר לקחת חלק מתכונתו, ואת מה שנשאר להחזיר למקור החום בשביל המאחרים או סעודה הבאה, או שישאר חם למי שירצה מנה שניה, או אפילו כדי שאם נרים את הסיר ונשים לב שרצינו סיר אחר נוכל להשיבו למקור החום, עלינו לקחת בחשבון גם את איסור בישול ואיסור חזרה.

כעת נפרט את האיסורים, ואחר כך נפרט בצורה מעשית מה מוטל עלינו לעשות לאור הדברים הללו.

איסור בישול

כל דבר שאינו מבושל, יש איסור מהתורה בהנחתו על מקור חימום בשבת, או למהר את תהליך הבישול, ולכן אף אם הוא הרים את הקדירה לרגע והיא מונחת בידו יש איסור להחזירו, יתירה מכך אף אם הרים בטעות את מכסה הסיר, יש איסור להחזיר את המכסה, כיון שבהחזרת המכסה הוא ממהר את הבישול, כמו כן אסור להזיזו ממקום למקום על הפלטה או הפח שמעל האש, אם הוא מזיזו למקום חם יותר.

מאידך במקרה והדבר מבושל כל צרכו נאמר הכלל שאין בישול אחר בישול, ואין בו איסור מהתורה, ובהמשך נראה באיזה מצבים הדבר מותר לכתחילה.

כפי שנראה להלן יש מצבים שמצד איסור שהיה מותר להניח דבר שעדיין יש בו איסור בישול הלכתי, אולם במקרה זה יש לקחת בחשבון שצריך להזהר מאד בכל הנ”ל, ולדוגמא אם הניחו חמין שאינו מבושל הלכתית על הפלטה בצורה המותרת, ובטעות בליל שבת הרימו את מכסה הסיר הלא נכון אסור להחזיר את מכסה הסיר בשבת, אף שהדבר אומר שהחמין לא יתבשל כראוי או יתקלקל.

רמות הבישול בזמן חז”ל

חז”ל הגדירו 3 רמות בישול: מאכל בן דרוסאי, מצטמק ויפה לו, מצטמק ורע לו, ונבאר אותם:

בן דרוסאי היה שודד בימי חז”ל ש”הצליח” במעשי השוד שלו, ולכן הוא היה מבוקש מאד ע”י השלטונות, מסיבה זו בן דרוסאי וחבר מרעיו לא זכו להנות משללם, ומעולם לא זכו להנות ממאכל מבושל היטב, והם היו עסוקים בהמלטות תמידית מהשלטון, ואף כשהם אכלו בשר הם הכינו אותו במינימום הנדרש כדי לאוכלו בדוחק, רמת בישול זה מוגדרת בפי חז”ל כמאכל בן דרוסאי..

מצטמק ויפה לו, מאכל שהגיע לרמת הבישול מלאה שהוא נאכל ע”י רוב בני אדם, אולם המשך הבישול יגרום למאכל להשביח עוד יותר.

מצטמק ורע לו, מאכל שהגיע לרמת הבישול המקסימלית, והמשך הבישול פוגם באיכות התבשיל.

בישול דבר שכבר ראוי ע”י הדחק

להלכה נפסק שאדם שבישל בשבת בשוגג דבר עד לרמה שהוא כבר נאכל ע”י הדחק – מאכל בן דרוסאי, הרי הוא חילל שבת מהתורה, והוא חייב להביא קרבן חטאת, כיון שגם רמה זו נחשבת כבר מבושלת.

ומעתה נשאלת השאלה האם דבר זה נאמר גם לקולא, כלומר ברגע שהדבר הגיע למצב של זה יותר אין בו איסור בישול מהתורה, שהרי ישנו כלל שאין בישול אחר בישול.

בדבר זה נחלקו הראשונים:

דעת הרמב”ן וראשונים רבים נוספים שאמנם לאחר שהמאכל הגיע לרמה הלכתית של בישול, וחייבים עליו, יותר אין בו איסור בישול מהתורה.

דעת הרמב”ם וראשונים רבים נוספים אף שאדם שהביא את התבשיל לרמה של מאכל בן דרוסאי, כיון שמאכל זה נאכל רק ע”י הדחק, יש חשיבות בתוספת הבישול, ולכן גם אדם שבישל דבר שנאכל רק ע”י הדחק, והכשירו לאכילה לרוב בני אדם, הדבר נחשב לבישול מהתורה. והכלל שאין בישול אחר בישול נאמר רק לאחר שהדבר הגיע לבישול גמור והוא נאכל כך לכתחילה ע”י רוב בני אדם.

דעת רבינו ירוחם שכל תוספת בישול המשביחה את המאכל אסורה מהתורה, ורק כאשר המאכל הגיע לשלב שבו הוא מצטמק ורע לו – כלומר הבישול מזיק לו, נאמר הכלל שאין בישול אחר בישול.

להלכה נפסק כדעת הרמב”ם שכל עוד והמאכל אינו נאכל לכתחילה ע”י רוב בני אדם יש בו איסור בישול, אולם משלב זה והלאה, אף שהמאכל משתבח אין בו איסור בישול. אמנם המשנה ברורה כתב שבדיעבד במקרה ואדם לקח דבר הראוי לאכילה ע”י הדחק, ובישלו כל צרכו, בין בשוגג ובין במזיד, אף שדבר שבושל בשבת נאסר באכילה, במקרה וזה מכיון שיש מחלוקת בדבר, ניתן לסמוך על השיטה המקלה, והדבר אינו נאסר באכילה

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך