אנו לא בהכרח אובייקטיביים – א’

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

הדעה שנראה כי מוסכמת על כולם, היא שהאדם הוא הדמות החשובה בטבע. אני לא בא חלילה למרוד במוסכמות, אלא רק לנסות לנתח מדוע. במה באמת הוא יותר מרומם? ביותר שכל?! מי אמר שזה באמת טוב?!
הרי, מעולם לא נראה איזה חתול שיושב בזבל וקשה לו עם ההנחה שכרגע הוא נראה בזוי. כי הוא לא מרגיש בזה שפל! השכל הרבה פעמים מגביל אותנו. לשם דוגמה: אני רוצה היום לאכול מנת בשר טעימה. אני צריך לעבוד כדי להכניס כסף שאותו אשלם על האוכל, אך זה לא הסוף, אני צריך להגיע לעבודה באוטובוס שעלי לשלם על הנסיעה בו, ובנוסף לחלוק את מקומי עם עוד זרים. גם בעבודה אני מוקף בחברה שלא תמיד חלמתי עליה… בסוף אחר כל המאמץ אני צריך לחשב האם יש לי מספיק כסף כדי לבזבז אותו כרגע על מנת האוכל שקורצת לי, ואז לשבת ולאכול בנימוסים בתוך המסעדה כי אחרת כולם רואים אותי כ.. “אדם לא מנומס”.


אך לעומת האדם – שרק בגלל השכל צריך להתאמץ כל כך – בא החתול. אם החתול רוצה לאכול מנת אוכל שתשביע רעבונו, כל שעל החתול לעשות זה לטפס על פח הזבל לקרוע את השקית, והנה – האוכל מוכן. בלי טרדות ובלי שום מאמץ השיג החתול את מבוקשו. אז אולי אנו יותר מפותחים, אך למה זה טוב אם זה גורם לנו לכל כך הרבה צער ואכזבה? מדוע זה הופך אותנו למרוממים יותר מהחי.

היהדות כבר ירדה לעומק הבעיה ופוטרת אותה עם המונח הבא:

“כח הבחירה”. [בשונה מהחי שמובל על ידי האינסטינקטים.]
לאדם יש אפשרות לבחור בין טוב לרע. הבחירה מובילה אותנו במשך כל היום ובכל פרט ופרט: האם ללכת מכאן או מכאן, לחשוב על כך או לחשוב על כך, להסתכל לכאן או להסתכל לכאן. וכן הלאה.


אך מי קבע שבחירה זה טוב? הרי רק בגלל הבחירה אנו סובלים יותר. בנקודה זאת אם ירצה השם נעסוק בפעם אחרת, אך נראה שישנה בעיה יותר גדולה בעצם כח הבחירה שלנו. מנין לנו שאנו באמת יכולים להשתמש בכח הזה מתוך הרצון שלנו? ונסביר:
כשאני מסופק האם לאכול עכשיו או לא לאכול עכשיו, זה לא בהכרח בגלל שאני רעב ועכשיו אני דן בצורה אובייקטיבית האם לאכול או לא, זה יכול להיות גם מהרבה סיבות אחרות, כגון שאתמול עברתי בסמיכות לחנות עם ריח טוב של אוכל ועכשיו נזכרתי בזה ובא לי לאכול, ולא אני זה שמחשב אם כדאי לי לאכול עתה אלא התת מודע שלי ואני רק נגרר אחרי הדחפים שהוא גורם לי.


או לדוגמה: אני רואה ב’ אנשים צועקים אחד על השני , אני ניגש מסקרנות ומגלה כי השנים רבים על כסף. אני משכנע את עצמי באמת כי אני כרגע הולך לשמוע את הטענות שלהם בלא שום נגיעות אלא רק מתוך שיקול דעת אובייקטיבי. אני שומע טענה כזאת וטענה כזאת וחושב עם מי הצדק, עד שאני שומע מאחד הצדדים קצת גמגום באחד הטענות. מעכשיו אני כבר משלים עם עצמי מרגע לרגע כי האדם הזה מרמה, אך אין לי דרך להוכיח את זה. ועתה אני כבר מנסה לשמוע יותר מה טוען האדם שאני חושד בו ואיך הוא מתמודד עם השאלות שלי, בעוד שלאדם השני אני רק שומע את התשובות אך לא מצריך את עצמי לרדת לסוף דעתם, כיון שהוא הצודק לדעתי הקדומה.

אפשר להמשיך להביא עוד הרבה דוגמאות שאנו לא רציונליים בעוד שכך נדמה לנו. וכבר הרבה מחקרים בעולם המודרני הוכיחו שהאדם הוא דמות שנגררת אחרי דחפים מהתת מודע. [גם כשאני עושה משהו טוב כגון לא לגנוב, הרבה פעמים זה המצפון מורה לי לעשות זאת וכדי להשתיק את המצפון אני לא גונב.] חשיבה רציונלית או שזה רק נדמה לי.

כבר ספר “מכתב מאליהו” של הרב דסלר [זכר צדיק לברכה] מביא בעיה זו ומוסיף לה שורשים. [חלק א’ עמוד 60] הוא כותב כי אומנם יש לאדם אפשרות להבחין בין טוב לרע בהסתכלות הפדשוטה, אך כשיבוא להחליט מה לעשות הוא יכול לטעות על פי תחושת האמת שלו על משהו שהוא למעשה שקר.
הדחפים שיש לנו הם חזקים וכמעט שלא ניתנים לשליטה, אך התורה כבר כותבת “לא נפלאת היא” וכו’, פירוש: שהאמת נמצאת בהישג ידינו, וברור לכולנו כי עלינו לדעת את האמת שבכל דבר, שהרי בסוף ידיעת האמת משתלמת.
אך עלינו לדעת איך לחפש אותה והיכן.

אם ירצה השם נמשיך את הדברים במאמר הבא: “אנו לא בהכרח אובייקטיביים – ב’ “.
[במאמר הבא נרחיב בעיקר בבעיה הנגררת מכך שאנו לא בהכרח אובייקטיביים – איך עלינו לדעת שנקבל שכר על מה שעשינו אם לא בחרנו לעשותו באמת.]

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך