אנו לא בהכרח אובייקטיביים – ב’

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

כבר ביארנו במאמר הקודם עד כמה נדמה לנו שאנו פועלים לפי השיקול דעת האובייקטיבי אך במקרה הטוב אנו מחליטים לפי שיקול דעת סובייקטיבי. עתה נעמוד על הבעיות הנגררות מכך שאין לנו כל כך שליטה בדרך האמת:
מדוע אנו נקבל שכר על מה שעשינו [או על הרבה דברים ממה שעשינו] הרי הרבה דברים היו מתוך שהתת מודע גרר אותנו לעשות כן, ואם באמת לא נקבל על זה שכר אלא אם נפעל לפי האמת אולי עדיף לנו למצוא את הדרך בא נוכל להגיע לאמת, כמובן אם יש דרך כזאת.

בספר מסילת ישרים [פרק ב’] מרחיב הרמח”ל כמה אנו צריכים ליזהר ולהתבונן בכל דבר האם הוא מהטוב או הרע מהאת או מהשקר. והעתקתי דבריו: “הנה ענין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו, כלומר, מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא, לבלתי עזוב נפשו לסכנת האבדון חס וחלילה ולא ילך במהלך הרגלו כעור באפלה. והנה זה דבר שהשכל יחייבהו ודאי. כי אחרי שיש לאדם דעה והשכל להציל את עצמו ולברוח מאבדון נשמתו, איך יתכן שירצה להעלים עיניו מהצלתו, אין לך פחיתות והוללות רע מזה ודאי. והעושה כן הנה הוא פחות מהבהמות ומהחיות אשר בטבעם לשמור את עצמם ועל כן יברחו וינוסו מכל מה שיראה להם היותו מזיק להם. וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו. כי אולם חסרון השמירה מפני העורון הטבעי או מפני העורון הרצוני דהיינו סתימת העינים בבחירה וחפץ, אחד הוא”.

מבואר בדבריו שהמתבקש הוא להתבונן בכל דבר, שהרי איזה אדם רוצה ליפול במלכודת השקר – להשקיע את עצמו כל חייו במה שנראה לו כנכון ואמתי אך מתברר בסוף כשקר. אך בדבריו כתוב שעל ידי התבוננות מעמיקה נוכל לדעת מהו השקר ומהו האמת. כמו שכבר ביארנו לאדם כן יש את הפרמטרים לדעת מהו שקר ומהו אמת ומהו הגורם שמוביל אותו לכך, אך הוא אינו מתבונן. כלומר, הוא מסתמך על השיפוט הראשוני ומכאן הוא פועל על פי מה שהדחפים מורים לו. אך נראה פשוט שאם האדם יעצור להתבונן בכל שלב “מדוע אני עושה את זה”, “מה נראה לי באמת המניע שלי לרצות כך או כך”, הוא יוכל על פי רוב לדעת בסוף מה טוב לו באמת.

כן הוא בחיי היהודי. כשיהודי עושה מצוה הוא יכול לעשות אותה באופן יבש, לדוגמה, אני מניח תפילין – אני יכול לעשות זאת בלא יתר מחשבה למה אני עושה זאת, אלא שזכור לי שככה אני עושה כל יום או ככה כולם עושים ולכן אני עושה את זה, או שאני עושה את זה כי אני מצווה לזכור את יציאת מצרים והתפילין הם פרסום יציאת מצרים כל רגע שאני רואה אותם וכו’. כך בכל דבר. יש אנשים שחושבים אך יש אנשים שנותנים לדחפים שלהם לחשוב במקומם והם רק מוציאים את הדחפים אל הפועל.

כשאני עושה את המצוות מתוך ידיעה והתבוננות – השכר שלי מובטח. אמנם זה קשה לחשוב על כל גורם וגורם בחיים ולהתבונן בו באופן שנוכל לעמוד על טבעו – אך כמובן שזה משתלם. כדי לעשות זאת לא מספיק לחשוב שבוע או שנה, אנו צריכים לעשות כן כל רגע ורגע. אין ספק שזאת אומנות אך זאת אומנות נרכשת. ישאל השואל: מי יכול להיות ערב לי בסופו של דבר שתחושת האמת שלי מוצדקת? אולי גם אחר שחשבתי זמן רב בסוף כן פעלתי על פי התת מודע?

כאן באה המשנה במסכת אבות [פרק ב משנה טז]:
“הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא”. מפרש רבינו יונה בספרו על אבות [פרק ב משנה טז]: “הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור – שלא תעלה על דעתך אינני רחב לב ולא אוכל לגומרה ומה יתרון בעמל ומה אועיל ביגיעתי שלא עליך לגומרה אלא אחר שבתורה אתה עמל קיימת מצות בוראך”.

המשנה עוסקת במחשבה של הרב אנשים שמתחילים ללמוד תורה. מסתכלים הם על אוצר הספרים הרחב והמחשה הראשונה שעולה להם היא “איך נצליח לסיים כל זה”? על זה אומרת המשנה “לא עליך המלאכה לגמור”. התפקיד שלנו הוא לדאוג לעשות את המוטל עלינו מתוך התבוננות מעמיקה, אך מההתבוננות לבוא לברר מי ערב לי שאני אצליח? מי ערב לי שאני כרגע עשיתי את רצון ה’ באמת? אין זה המוטל על האדם! “לא עליך המלאכה לגמור”.

[אנו כן יכולים להתייעץ עם החכמים שכבר הצליחו לדעת איך להבחין בכל דבר האם אמת הוא או שקר, או להתייעץ יחד עם חבר. אך אין לנו לשכוח שגם עלינו החובה להתבונן ולהפעיל את כוש השיקול הפנימי באופן המיטבי, וכמו שביארנו שבזה אנו נמדדים – ולא רק במעשה היבש של הקיום אלא גם במחשבה טרם הקיום – “מדוע אני עושה כך או כך”.]

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך