אני זה לא אתה

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

מקובל בעולם שאין שום דימוי בין אדם לאדם, אפילו בין תאומים ישנו שוני חיצוני וודאי שפנימי, מעולם לא ראינו מכר של ב’ תאומים שלא יודע להפריד בין התאומים [אמא], זהו באמת אחד מפלאי הבריאה שיש כל כך הרבה אנשים אך בכל זאת אין מי שדומה לחבירו.
ההבדל בין כל אחד ואחד מהפן החיצוני מגלה לנו כמה אנו לא יודעים על ההבדלים הפנימיים לפחות לא ממבט שטחי על האדם, שהרי גם את ההבדלים החיצוניים אנו לא תופסים ברגע ולוקח לנו זמן לתפוס דקויות, ודאי אם כן שכמות ההבדלים בין אדם לאדם היא כאין סופית, בעצם, בכל דבר אותו אפשר למדוד נמצא איזה הבדל בין אדם לאדם.


גם כששני בני אדם מסכימים על דעה, אין זה הוכחה כי שניהם הגיעו לדעה הזאת מתוך אותו כיון חשיבה, לכל אחד יש איזה צורת חשיבה מיוחדת בה הוא נוהג. ידוע הדבר כששנים לומדים יחד [בכל תחום] יש בזה תועלת גדולה, כיון שכל אחד משלים את השני. למה כל אחד משלים את השני? כי כל אחד לאן שהגיע מכיוון חשיבה שונה. כן הוא גם בצורה בה אנו מודדים את טיב האדם הנפגש אתנו, אנו מנסים לבדוק האם כבר נתקלנו בעבר בכזה סגנון או שהפעם זה סגנון מיוחד, לפעמים אנו טועים וחושבים שהוא מזכיר לנו אדם מהעבר, אך אחר שהות קצרה עם האדם החדש אנו רואים כמה הם לא דומים כלל.


אפרופו הצורה בה אנו בודקים את האדם הנפגש אתנו, גם בחלק זה יש לכל אחד צורת בדיקה משלו. כי התכונות שאני מחפש באדם אחד זה לא התכונות שאתה מחפש בו. לכל אחד יש את המעלות שמהם הוא אוחז או את התפיסה אותה הוא חושב כי יש להנחיל וכשהוא רואה אדם שאין לו אותה הוא חש בו חיסרון. [הרבי מחב”ד פעם הקשה על דברי חכמינו שכשם שאין הפרצופים דומים בין אדם לאדם כך אין הדעות דומות, לכאורה מה ההקשר בין הפרצופים לדעות? אלא ביאר הרבי שכמו שעם הפרצופים אנו לומדים להסתדר אחד עם השני כך עם הדעות עלינו ללמוד להכיל אחד את הדעה של השני גם, אם היא לא נוחה לנו עלינו לקבל שיש מי שחולק עלינו.]


לכל אדם יש את החולשות שלו, לכל אדם יש את האוכל אותו הוא אוהב, את הדבר שגורם לו ליותר צער, את הדבר שגורם לו ליותר עונג, את הדבר שגורם לו ליותר קושי.
יש אדם שיש לו קושי חברתי, יש אדם שיש לו קושי לימודי, יש אדם שיש לו קושי גופני. אך אנו לומדים להכיל הכל ולהתרגל לכל מצב. אנו יושבים בכל מוסד שאנו נמצאים בו עם עוד כמות גדולה של אנשים שאינם דומים לנו כלל ואנו באיזה אופן לומדים להסתדר אחד עם השני, ואני עוד לא נוגע בהבדלים בין האיש לאישה – ההבדלים הרגשיים שבין אדם לאדם.
היחס שלנו לכל אדם הוא שונה והאופן בו אנו מחנכים כל אחד גם הוא שונה, כבר ביעקב מצאנו שברך את בניו בצורה בה כל אחד קיבל את הברכה התואמת לו.


אך יש בזה לכאורה בעיה, איך התורה מטילה עלינו את אותם ה 613 מצוות, אמנם לא כל המצוות נוגעות לכל אחד אך על כל אחד כמובן יש הרבה מצוות המוטלות עליו ואל כל אחד באותו צורה, ולכאורה זה לא צודק להטיל על כולם את אותם המצוות בעוד שלכל אחד יש כלי התמודדות שונים.
ניקח לדוגמה את ציווי התורה לכבד אב ואם, הרי לא לכל אחד יש את אותו האבא והאמא, לי יש אבא ואמא טובים שבכל מקרה אני מכבד אותם וממילא הציווי לכבד את אבא ואמא שלי הוא ציווי קל בשבילי, אך לחברי יש אבא ואמא שמבחינתו הם רחוקים מלדרוש את הטוב בשבילו וכו’ ודאי שלחברי יהיה הרבה יותר קשה לקיים את המצוה של כיבוד אב ואם.

אם כן מה ההצדקה להטיל על כולם את אותם המצוות?

אך אמת שטועה מי שלא לוקח בחשבון דבר נוסף, אנו לא נמדדים בביצוע פעולת המצוות. פירוש, אנו ודאי מקבלים שכר וענש על קיום או אי קיום המצוה, אך אין זה הדבר היחיד בו אנו נמדדים. על כל מעשה מצוה אותו אנו עושים יש כמה פרמטרים לבחון.
וכבר במשנה [מסכת אבות פרק ה’] נכתב כי “לפום צערא אגרא” – לפי הצער מקבלים את השכר.
כי כמו שכבר הקדמנו – לכל אחד יש את רמת הקושי שלו. וודאי שאם לי משתלם כרגע לעשות מצוה וזה קל לי ולחברי זה לא מסתדר וזה קשה לו – חברי יקבל יותר שכר. דבר דומה לזה ראינו בדברי הגמרא [מסכת בבא בתרא] שחסד הגויים נחשב להם לחטא, שהרי הם עושים אותו כדי להתגדל בו [תחילת מסכת עבודה זרה]. אם כן רואים אנו שהשכר נמדד בקושי. הקושי יכול גם ללמד על החביבות למצוה – עד כמה אני מוכן לעשות כדי לקיים את המצוה, לשם דוגמה: דן לומד יום שלם כבר במשך עשרים שנים, יום אחד ניגש אליו אדם שמוכן לשלם לו 1000$ על שיעשה בשבילו עבודה של שעה, דן התחיל לחשב האם זה משתלם לו להוריד שעת לימוד תמורת סכום זה – ובסוף הם התפשרו על 1200$. אך לעומת דן, יושב ראובן שלומד חצי יום רק במשך שנה, גם הוא קיבל הצעה לעבוד תמורת 1000$ ולא הסכים, אך בשונה מדן הוא גם לא הסכים ל1200$ ורק תמורת 3000$ הוא השתכנע בסוף. אם כן רואים אנו שדן מוכן לוותר על שעת לימוד תמורת 1000$ אך לעומתו ראובן מוכן רק תמורת 3000$. ממילא ראובן יקבל שכר כמעט כפול 3 מדן – כי כל אחד מלמד לפי הקושי שלו כמה הוא מחבב את המצוה.


וזה באמת חלק מהיופי שבבריאה – לראות איך כל אחד פועל את חלקו בדרכו שלו, על כל אחד מוטלת החובה לומר בשבילי נברא העולם, אין לי למדוד את עצמי ביחס לשאר העולם – כל אחד מתמודד עם הקושי שלו ונמדד בפני עצמו, לבל נשכח כי ה’ רואה את ההתמודדות של כל אחד “וכל מעשיך בספר נכתבים.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך