בין בג”ץ לבין העם בישראל

עורך: שמעון צוויגנבאום
1 תגובה

בעוד כי לכולנו ברור כי רק בסמכות היהדות לקבוע מי נחשב כיהודי, שכן כך נותן ההיגיון הפשוט, מסתבר כי קבוצת אנשים, ‘נאורים’ לחלוטין, ובעלי כושר שיפוטי עליון, חולקת על הנחה זו. הרכב של תשעה שופטי העליון בראשות הנשיאה אסתר חיות קבע השבוע כי גם מי שעבר גיור רפורמי או קנסרבטיבי נחשב כיהודי ויוכל להינות מחוק השבות ולקבל אזרחות ישראלית.
החלטה מחפירה זו מתעלמת באופן בוטה מדעתו של מרבית העם היהודי היושב בישראל, ומצטרפת לעוד מאות החלטות בג”ץ שערורייתיות ושובינסטיות.

בעוד כי בין מנהגיהם של הרפורמים והקונסרבטיבים לבין הדת היהודית אין שום קשר, וכבר ב1974 התפרסם בעיתון דבר סקר שחקר רבאיים ורבאיות שהוכשרו לרבאיות האם מאמינים בא-ל? ובכן אלו היו התוצאות כבר אז, והמצב רק הלך והחמיר: רק 20% הצהירו כי הם אכן מאמינים, בעוד 10% מצהירים על עצמם אתאיסטים גמורים, ו70% מאמינים – לפי נוחיותם, בצורה כזו או אחרת. במעמד הר סיני ובתורה מן השמיים, איש אינו מאמין, 85%יודעים כי לא היה אירוע היסטורי של מעמד הר סיני. השאר אינם יודעים, ואינם מתעניינים בנושא. כל מה שנשאר להם מהיהדות זה רק הפולקלור המסורתי. שאגב, רובו לקוח מן הנצרות.

ואם בדברים מנותקים ולא קשורים עסקינן, נצטט כאן ממאמרו של הסוציולוג רונן שמיר אשר פרסם בכתב העת ‘תאוריה ובקרת’, בו הוא מטיב לחשוף את עצמת הנתק בין עמדותיו המוקצנות והחד צדדיות של בית המשפט לבין ערכיו ועמדותיו של העם בישראל: “ביהמ”ש מדבר הן כדוברו של האור והן כאמת המידה שלו. ביהמ”ש מניע אותנו בהגדרה מעגלית המסתיימת בו עצמו, והמאלצת אותנו לזהות את הציבור הנאור עם הפרופיל החברתי והאדיאולוגי של שופטיו, והנפגעים העיקריים מהתהליך הזה הם מי שאינם מתאימים לעולם הערכים של השופט ומוכרזים לפיכך כחשוכים. שיח הנאורות קשור במקור לניסיון להשתחרר מעול אפלת עריצותה של הדת. עולם התכנים הדתי, השפה האלטרנטיבית המגולמת במשפט העברי, והתגבשות היחס לדת ככזו העוינת ערכים ליברליים, מציבים את הציבור הדתי מעבר למתרסי החשך שבהם נלחם הציבור ששורה עליו האור.” ע”פ מחקר אותו ערך, טוען שמיר כי מושג הנאורות של ברק הוא “הכרעה כוחנית, כזו שאינה מכירה בלגיטימיות של האחר. בדברו אודות הציבור הנאור פונה ביהמ”ש למעמד חברתי משכיל ומקצועי שהתפתח בשנות ה70 וה80 בסיס כוחו של מעמד זה אינו הון, אלא השכלה, ידע מקצועי, ומומחיות פרופסיונאלית שהפכה בעיניו לדת אזרחית חדשה. המומחה מעמיד מושגים כמו הון אנושי, פריון עבודה וידע מקצועי בראש סולם הערכים שלו.”
והנה ציטוט מתוך דבריו של אהרון ברק(טקס השבעת שופטים חדשים לבית המשפט): ”משום שלא לכל הבעיות המשפטיות יש פתרון חוקי אחד כי יש בעיות משפטיות שיש להן יותר מפתרון לגיטימי אחד. ההכרעה בין האפשרויות החוקיות נעשית ע”י בית המשפט העליון בשיטת המשפט המפעיל את שיקול דעתו.” ומהו אותו שיקול דעת?! ברק מבהיר את כוונתו – “כאשר חברה אינה נאמנת לעצמה, אין השופט חייב לתת ביטוי לרוחות שעה חולפות, עליו לעמוד כנגד רוחות אלה”.

הסבר מפורט יותר נאמר בבית המשפט העליון בשבתו כבג”ץ – ”מצווים אנו כשופטים לתת ביטוי לא לדעתנו אלא למה שנראה לנו כמשקף את דעת הציבור, והכונה היא לחלק המשכיל והמתקדם בתוכו.”
קטע שערורייתי נוסף מדבריו של אהרן ברק בפגישה עם עיתונאים לאחר שהתמנה לנשיא בית המשפט העליון: ”ביהמ”ש העליון צריך לשקף את מבנה כוחות החברה ולהיות ביטוי לערכיה . אל לשופט להטיל את השקפותיו הסובייקטיביות על החברה, אולם מגיע שלב שבו אין מנוס מהפעלת שיקול דעת סוביקטיבי”.
השופט ברק בספרו ‘שיקול דעת שיפוטי’: ”הציבור הנאור הוא המשקף את התבונה והריסון הנדרשים מהשופט בהפעלת שיקול דעתו”.
לא פלא אם כך, מהי רמת האימון אותו מעניק העם בישראל לביהמ”ש העליון, זה כנראה הדדי. ע”פ סקר משרוקית אותו ערך צוות גלובס, רמת האימון בבג”ץ ‘גבוהה במיוחד’ ועומדת על 2.99%. הישג פנומנלי.
כל ניסיון להביא לשינוי בעמדותיהם הקיצוניות של שופטי בג”ץ יעלה בתוהו, שכן שופטי בג”ץ נבחרים בשיטת ‘חבר מביא חבר’. – “הדרך הנכונה והאמינה ביותר לצרף שופטים למעגל הנבחר שלנו, הינה על-ידי קשרים אישיים והיכרות אישית’. (אהרן ברק).
בחירת השופטים החדשים נעשית ללא פיקוח ציבורי אלא בהליך חשאי. אין מפרסמים את שמות המועמדים אין מספרים לציבור דבר על השיקולים בעד ונגד, יש הליכים של ערעור, אבל קשה לשנות החלטות. המועמדים נבחרים הישר מתוך האליטה, ונושאים באותם עמדות ליברליות קיצוניות. עמדות שאינם מתיישבות עם דעתו של הישראלי המצוי.

המשפטנית כלת פרס ישראל פרופ’ רות גביזון, (בכנס ‘הפלוסופיה של המשפט העליון’): “ביהמ”ש העליון חושב שכל בעיה חברתית בישראל הוא צריך לפתור. ואני חושבת שאין אף בית משפט בעולם שנטל לעצמו סמכויות כאלה. שופטי ביהמ”ש מייצגים תת חברה בישראל, של גברים – אשכנזים – חילוניים, ולא ברור למה החברה צריכה לחיות לפי תכתיביה”.
מובן כי השופטים אינם מלאכים חרף גלימותיהם, ועמדותיהם משפיעות באופן ישיר על פסיקותיהם, כפי שהתבטא פרופ’ אקצין בספרו ‘סוגיות במשפט’: “מי שעוקב אחר פסיקותיו של ביהמ”ש העליון אינו יכול שלא לראות את הפיקציה הזאת… “יותר ויותר מתגלה לעיניו של משקיף חד עין הקשר בין פילוסופיית החיים של השופטים השונים לבין פסיקותיהם.”

ברק אמנם טען כי השופטים החיים ביקום השיפוטי, נותנים פסקים אובייקטיביים בלבד: “איני רואה כל מקום לחשש מפני פוליטיזציה של השפיטה. מדרכה של שפיטה שהיא עוסקת בבעיות החיים, ואלה טעונות לעתים קרובות מטען פוליטי. ‘מיהו יהודי’, גיוס בחורי ישיבה, ‘התנחלויות’ באזורי יהודה שומרון ועזה, הפגנות בעד ונגד מהלכים מדיניים – אלה ורבים אחרים הם עניינים הנדונים כעניין שבשיגרה לפני בית המשפט, חרף המטען הפוליטי שלהם. כוחו של בית המשפט לנתק עצמו מהפוליטיקה אינו בדחייתה על הסף של עתירה שיש לה היבט פוליטי. ניתוקו של בית המשפט מהפוליטיקה מתבצע על-ידי כך שאמות המידה אשר בית המשפט מפעילן אמות מידה משפטיות ולא פוליטיות”.
אך כבר אמר על כך בזמנו המשנה לנשיא ביהמ”ש העליון פרופ’ מנחם אלון: ” אני יודע בידיעה מוחלטת שאנחנו לא יכולים לפסוק באובייקטיביות. אנחנו משתדלים. אנחנו מנסים. אחד מחברי אמר שכשופטים אנו לא פועלים ע”פ השקפתנו הפוליטית. כוכב הצפון המדריך אותנו הוא המשפט. נאמנותנו למשפט היא התשובה לכל תיאום של פוליטיזציה. “חכמים בחכמתם הבינו שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ומכוחה של אמת גדולה זו, ראוי לומר כי לא ניתן השיפוט למלאכי השרת. אני, הדל שבשופטי ישראל מודה ומתודה, שכבשר ודם איני נמנה עם מלאכי צבא מרום, ובכל יום תפילת שחרית בפי, אל תביאני לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. שופטים מתאמצים ומשתדלים שכוכב הצפון ידריך אותם, אבל יש שהוא נצפן מהם ומן הראוי שלא ישקיעו עצמם בנושאים כגון עניינים פוליטיים מובהקים, שבהם מאמציהם עשויים ח”ו שלא לשאת פרי.”
מסתבר כי אלון אכן צדק. אט אט יצא המרצע מן השק והתברר כי בין גישתו עוינת היהדות של בג”ץ לבין השקפתו ופסיקותיו רב המכנה והמשותף. מסתבר כי התערבותו האובססיבית והבוטה של בג”ץ בעניינים פוליטיים, אינה חפה לחלוטין משיקולים סובייקטיביים הנובעים מדעתם הקיצונית של השופטים בכל הקשור לנושאי דת ומדינה: ”היחס בין מדינה יהודית לבין מדינה דמוקרטית חייב להיות מנוסח כך שלךא יגרום לניגוד בין שני המושגים” -טוען ברק- ”יש לפרש את המושג מדינה יהודית ברמת הפשטה גבוהה אשר תאחד את כל פני החברה. על רמת ההפשטה להיות כ”כ גבוהה עד שהיא תעלה בקנה אחד עם אופיה הדמוקרטי של המדינה. ולכן הלכה למעשה אם אתם שואלים אותי מהי מדינה יהודית, מדינה יהודית אין משמעותה מדינה דתית, אלא מדינה שליהודים יש זכות לעלות אליה”. בכך למעשה בא ברק ורוקן את המושג מדינה יהודית מכל תוכן. “כאשר הניסיון נכשל, וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינם ניתנים ליישוב עם ערכיה כמדינה דמוקרטית, אין מנוס מהכרעה. הכרעה זו צריכה להיעשות, לדעתי, על פי תפיסותיו של הציבור הנאור בישראל. זהו מבחן אובייקטיבי, המפנה את השופט אל מכלול הערכים המעצבים את דמותו של הישראלי המודרני”.

“ככל שהמדינה היא חילונית יותר וערכיה הם חילונים יותר, יש סיכוי גדול יותר שהפתרון שלי יטה לטובת הפירוש הדמוקרטי ולא של המשפט העברי”. ובאשר לפנייה למשפט העברי: “הפנייה היא אך לאותם ערכי יסוד של המשפט העברי המהווים חלק מערכי היסוד של משפטנו ושיטתנו. הננו מדינה דמוקרטית, ובה מיעוטים שאינם יהודים. רק אותם ערכי יסוד של המשפט העברי התואמים אופי זה מהווים חלק משיטתנו, ורק הם עשויים להילקח בחשבון”.

בג”ץ מתחשב במיעוטים ככל והדבר נוגע לזכויות מסתננים, מחבלים או כאלה המבקשים לנגח את היהדות כגון הרפורמים. בג”ץ מפגין התחשבות וסולידריות רבה. וכדרך המרחם על האכזרים – מתאכזר על רחמנים. רק השבוע קבעה מערכת המשפט שנכים לא יצורפו לדיון על הנגשת מערת המכפלה כי אין להם קשר לעניין. וכן בכל דבר הנוגע לציפור נפשה של היהדות החרדית. גוס. תח”צ בשבת. גיור. יודע כל מי שלא אישרו לו את הגט בבית הדין הרבני, שישנו פיתרון: עתירה לבג”ץ. הוא כבר יאשר את הגט. בג”ץ מכרסם במרץ בסמכות בתי הדין. אותו בג”ץ שכפה הכנסת נשים ומועמדים רפורמים רפורמים למועצות דתיות, אותו בג”ץ שהתיר יבוא בשר פרטי לא כשר לארץ בניגוד להחלטת שר הדתות וראש הממשלה. וכאן ראוי לשאול: שופט צמחוני יכול לפסוק נגד יבוא בשר?1 הוא אינו אובייקטיבי. באותה מידה, שופט המרוחק מהדת, שהרגשות ותכונות הנפש הקשורות בדת – זרות לו לחלוטין, מניין הוא מרהיב עוז לפסוק בנושא בו הוא חף מכל שיקול דעת?!
כאן המקום לציין כי העם בישראל שאינו חשוד באהדת בג”ץ, ומזוהה עם המסורת, ודאי דעתו אינו נוחה מעמדותיהן ה’נאורות’ של הוד גלימותיהם. בדמוקרטיה תקינה רק נציגיו של העם, היושבים בפרלמנט או בכנסת, רק הם, בסמכותם להכריע בכל אותם נושאים פוליטיים מובהקים כגון גיוס ועוד. אולם בג”ץ שלל הממשלה והכנסת כל סמכות ממשית בעניין: ”אנחנו מעבירים את הדיון לכנסת והכנסת תהיה חייבת להכריע הכרעה מאד ברורה, כי אם לא, זה יחזור אלינו.” דבריו של השופט מישאל חשין בנושא גיוס בני ישיבות.

הגיע הזמן, לרסן אחת ולתמיד את כוחו המסוכן והבלתי מוגבל של בית המשפט. לעם בישראל נמאס מפטרונותם של העליונים המנותקים, השוהים במגדלי השן ומשם ממשיכים להצר את רגלי הדת, הכנסת, הממשלה, מערכת הביטחון ושאר הממסדים הטובים, איתם נוכל להזדהות בנקל.
ובאותו עניין, שבוע שעבר הגעתי לנחם אבלים בשבעה שנערכה על דודתי מרת אלכסנדרה לביא ז”ל. פגשתי שם מגוון אנשים מקשת רחבה של מגזרים ודעות מכל קצוות המפה. למרבה הפליאה נוצר רושם עז כאילו אנו חיים על פלנטה אחרת. שמא אוטופיה. או שזו המציאות האמיתית, בניגוד למציאות המדומה אותה מנסים לכפות עלינו אליטות לבנות ומנותקות, כאלה ואחרות.

1 תגובה

לייזר 04/03/2021 - 23:00

חזק מאד!

הגב

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך