כיצד יש להתייחס לשאלת הסבל והייסורים?

עורך: שמעון צוויגנבאום
0 תגובה

שאלת הסבל והייסורים שאלה כבדת משקל היא, וטעונה מאד. בעיקר רגשית. בדרך כלל השאלות מתעוררות לאחר שהאדם חווה סבל מסוים, או תקופה קשה ומייסרת, ומרב צער ועוגמת נפש, הוא מקשה “היכן הקב”ה בכל התמונה, לאן הוא נעלם, אם הוא משגיח על הבריאה כיצד הוא מתעלם מן הסבל הרב שאני חווה, מדוע הוא לא מושיע אותי. ” בדרך כלל, לא תעזור שום תשובה שכלית בעניין. תשובה שכלית, עוזרת לשאלה הבאה ממקום שכלי, לא לשאלה שמחביאה בשיפוליה מטען עמוס ברגשות.
האם ייסורים שבני אדם חווים בעולם הם סתירה למציאות הקב”ה, או לכל הפחות לכך שהוא משגיח על עולמו, וכיצד ראוי להתמודד עם הייסורים?
הפילוסופים היווניים – אריסטו וחבריו, אכן טענו, כי מציאות הייסורים מעידה על חוסר שליטתו של האלוקים בעולם. אמנם יש אלוקים, אך הוא גדול ואינו מפקח על עולמינו הקטן והשפל ביחס אליו.
חכמי המוסלמים הקדמונים – חסידי אסכולת האשעריה סברו כי אכן אלוקים משגיח בעולם, וחוסר הצדק שבייסורים אינו סתירה להנהגתו, שכן אין קשר בין המעשים שאדם עושה לשכר ולעונש שיקבל. היה להם הוכחה לוגית לדבריהם, אלוקים חייב להיות כל יכול, ואם הוא כפוף לחיובו לתת עוש לרשע ושכר לצדיק הוא לא כל יכל, ולכן סברו המוסלמים כי הכל מכתוב מן אללה.
לרמב”’ם ישנה גישה ייחודית לגבי כל השאלה הזו של סבל וייסורים.
אחד מן הספרים בתנ”ך, הוא ספר איוב. לגבי הספר ישנו פולמוס בחז”ל מי ומה היה איוב. יש שסברו כי אכן היתה דמות כזו בתקופתו של משה רבינו.
ישנה דעה נוספת לפיה משה רבינו כתב את ספר איוב כמשל, בתקופת שיעבוד מצריים, משה ידע שהיהודים יגיעו אליו בשאלות איפה היה אלוקים כשנגשו בנו, איפה היה האלוקים כשקברו את הילדים שלנו בקירות. על כן כתב משה את ספר איוב העוסק בשאלת הסבל והייסורים.
בספר איוב, מסופר על אדם צדיק ומושלם במידותיו, “איש היה בארץ עוץ איוב שמו והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע”. לאיוב לא היה חסר דבבר. הוא היה עשיר, בעל נכסים, והיתה לו משפחה גדולה.
יום אחד האלוקים פונה אל השטן ואומר לו “ויאמר יהוה אל השטן השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע”. השטן משיב לקב”ה כי לאיוב יש חיים טובים ולכן הוא עובד את הקב”ה, כי טוב לו, “ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך (יקלל)”. הקב”ה מתחיל לנסות את איוב, “ויהי היום ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור, ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חרשות והאתנות רעות על ידיהם. ותפל שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב, ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם, ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ויקחום, ואת הנערים הכו לפי חרב ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך. עד זה מדבר וזה בא, ויאמר בניך ובנותיך אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור, והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית, ויפל על הנערים וימותו ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך, ויקם איוב ויקרע את מעלו ויגז את ראשו ויפל ארצה וישתחו, ויאמר ערם יצתי [יצאתי] מבטן אמי וערם אשוב שמה, יהוה נתן ויהוה לקח יהי שם יהוה מברך,
בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלהים”.
בשלב מסוים אשתו גם היא אמרה לו להטיח דברים כנגד האלוקים “ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך, ברך אלהים ומת”. איוב, התנגד לדבריה “ויאמר אליה, כדבר אחת הנבלות תדברי, גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל (כלומר, בשעה שהיה לנו טוב האמנת באלוקים ושמרת את מצוותיו, א”כ מדוע ישתנה הדבר כאשר רע לנו?) “בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו”.
שלשת חבריו של איוב באים לדבר עימו על צרותיו. אליפז התימני, בלדד השוחי וצופר הנעמתי. וכל אחד מהם מרצה בפניו את דעתו, מדוע באו עליו הייסורים.
דעת אליפז הייתה כי איוב אכן חטא והייסורים באים בעקבות חטאיו.
דעת בלדד השוחי הייתה כי אדרבה, אלוקים יודע כמה אתה צדיק ולכן מביא עליך נסיונות וייסורים כדי שתעמוד בהם ואז יוסיף לך על זה שכר לעולם הבא.
אבל דעת צופר הנעמתי הייתה “מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא?” כדעת חכמי האשעריה, לא ניתן להבין את מהלכיו של האלוקים והם אינם קשורים למתרחש בעולם אלא כך גזרה חכמתו ואתה לא יכול להבין את זה.3
איוב, לא קיבל את כל ההסברים הללו. ואז מתרחש דבר מעניין. הקב”ה בעצמו נגלה לאיוב, “ויען ה’ את איוב מן הסערה”.
הקב”ה מתחיל לשאול את איוב, סדרת שאלות שמטרתן להראות לו עד כמה הוא- איוב, רחוק מלהבין את מהלכיו של הקב”ה המשגיח ומתבונן על כל פרט קטן בטבע. “ויען יהוה את איוב מן הסערה ויאמר, מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת, אזר נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני, איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה” וכן עוד שאלות רבות המכוונות להשגחתו על כל פרט ופרט בבריאה.
לכאורה, באף אחת מן השאלות הללו, לא היתה טמונה התשובה לסבלו של איוב, אולם איוב פונה אל הקב”ה ואומר לו “לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך, על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר”. איוב מתנחם על ייסוריו.
השאלה היא, מה שכנע את איוב, שלא הסכים לקבל את כל הסבריהם של חבריו? כיצד ומדוע פתרו שאלותיו של הקב”ה את שאלותיו של איוב?!
אלא כאן טמון היסוד:
מאיוב, אנו לומדים, כי לעיתים, התשובה לשאלת הסבל והייסורים היא לאו דוקא תשובה ישירה, למה האדם סובל, אלא היא בכך שהקב”ה נמצא עימו בסבלו. אם האדם ידע כי אלוקים מעולם לא זנח אותו, והוא נמצא עימו בכל מצב, גם בשעה שהוא סובל, ואלוקים לכאורה מסתיר את פניו, אלוקים עודנו צועד עימו יד ביד ומלווה אותו, זו הנחמה הגדולה ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
את איוב, לא שכנעו כל הסברי חבריו. הוא התעקש לראות את הקב”ה בעצמו. ורק כשהקב”ה התגלה אליו, והוכיח לו כי הוא נמצא בכל פרט ופרט בטבע, האמונה הזאת, היא תחזיק את האדם, ותסייע לו לעמוד בניסיון.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך