עם מדושני עונג

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

להתענג על ה’

קודם שנבוא לברר איך זוכים להיות שייכים למעלת “עם מדושני עונג” מחובתנו לברר מהו “עונג” באיזה סוג תחושה ורגש מדובר.

ראשית עלינו להגדיר מה זה לא עונג ואחר כך ננסה להגדיר מהו עונג.

נצטווינו על מצות “עונג שבת” – לענג את השבת, עד שאמרו רז”ל “כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים” ובפשטות מבינים אנו שחיוב זה של עונג שבת הוא המחייב אותנו בריבוי המאכלים ובשתיית המגדים ואכילת הממתקים וסבורים אנו שזהו “עונג שבת” ומתוך מחשבה זו כשאנו שומעים על “מדושני עונג” ממשיכים אנו באותו קו מחשבה ומבינים שאם עונג זה האוכל… אז מדושן עונג זוהי תחושת השובע והכבדות שיש אחרי אכילת הסעודות, זהו – כך אנו סבורים נראה מדושן עונג….

אולם אם כך ניצבת התמיהה איך “עם מדושני עונג” הולך שלוב זרוע עם “עם שרידי חרב”??? (אור יהל חלק ג’ עמוד שכ”ז)

ויותר מכך אם אנו מבינים שתחושת השובע והכבדות בה מתקיים לכאורה החיוב של “וקראת לשבת עונג” (ישעיהו נ”ח י”ג) איך היא מביאה להמשך הפסוק “אז תתענג על ה'” שהכוונה היא לזכות למדרגת “להתענג על ה'” של הרמח”ל במסילת ישרים כבר בעולם הזה! כדברי רבי אייזיק שר זצ”ל (לקט שיחות מוסר ח”א עמוד נ”ה)

כתב הרמח”ל במסילת ישרים (פ”א) האדם לא נברא אלא להתענג על ה’ ולהנות מזיו שכינתו וכו’ ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא” וכו’ כלומר “הלהתענג על ה'” בצורה מושלמת בצורה מושלמת יהיה רק בעולם הבא. ואם “עונג” זוהי תחושה שמתחברת לגעפילטע פיש וקוגל איך יחושו ב”עונג” בעולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה?

ועל כן מבינים אנו כדבר פשוט ש”עונג” זאת תחושת הנאה הנובעת מקליטה שכלית רוחנית התואמת למקום שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

ונצטווינו בשבת להגיע לתחושה זו – בזעיר אנפין, כבר בהיותנו בעולם הזה.

(אם יורשה, משפט גצת גבוה שאין לי בו מושג והבנה אבל כך שמעתי בשם הרב פינקוס זצ”ל, שכמו שיש בהנהגת השי”ת מושגים של “חסד” ו”גבורה” ואנו יודעים ש”חסד” זו מילה מגבילה להטבה ו”גבורה” זאת מילה מגבילה לדין, כך כשמדברים על “חכמה” זאת מילה המגבילה ל”עונג”…)

͏͏͏͏͏͏          ͏͏͏͏          ͏͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏͏          ͏͏͏͏          ͏͏͏͏͏͏          ͏͏͏͏͏͏͏

ואם ישאל השואל אם כן מהי הסיבה לריבוי המאכלים בשבת? והפייטן משורר לכבוד אלוקים “להתענג בתענוגים ברבורים ושליו ודגים…”

תשובת שאלה זו נוגעת ברבדים העמוקים של מצות עונג שבת וכמה דרכים נאמרו בזה. ואף שאין עניינו של מאמר זה לברר את מצות עונג שבת, מ”מ – להשלמת היריעה נציין בזה בקצרה.

דרך אחת גורסת שכדי שאדם המורכב מחומר – גוף, ורוח – נשמה, יוכל לחוש עונג אמיתי ופנימי, מחובתו לתת גם לגוף את חלקו כדי שצרכי הגוף ומצוקותיו לא יטרידו אותו מלחוש את העונג השכלי הרוחני, עד שגם יצחק אבינו בדרגתו הרוממה הוצרך ל”מטעמים” כדי שיתעלה למצב של רוח הקודש הראוי לברכה, (שיעורי דעת – מהרי”ל בלוך זצ”ל מאמר “קורבנות”).

ועל דרך זה פירש הרד”ק “שמתוך שישנהו לטוב משאר הימים – במאכלים ערבים וטובים – יזכור מעשה בראשית ושהקֵל חידשו מאַיִן ומתוך כך ישבח לקל ויפארהו בפיו ובלבבו ותתענג נפשו בו”.

הגר”א זיע”א בביאור לספר ישעיהו (ישעיהו נ”ח י”ג) מציין ומדגיש שאין חיוב לענג את עצמו בשבת, אלא יש חיוב לענג את השבת! “והנה האכילה והשתייה צריך שתהיה לכבוד שבת שנתן לנו ה’ נשמה יתרה אבל לא לצורך עצמו כי מה הנאה לנשמה מאכילה ושתייה אבל במה שמתקיים מצוות עונג שבת שצוונו לאכול ולשתות ביום הזה וכו’ התענוג לשם השבת ולא לצורך עצמו… אז תתענג על ה’ שיהיה תענוגך במצות השבת” עוד כותב הגר”א שמה שנאמר בדברי הנביא “חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי” זה בגלל ש”אתם מענגים לשם עצמכם שנאה נפשי” (דברי הגר”א הובאו בספר חזון למועד עמוד פ”ד).

ונשלים נקודה זו בדברי האיבן עזרא שכתב, וקראת לשבת עונג – “שלא תעשה בו מלאכה ושתתענג הנפש בשמוע דברי תורה” .

͏͏͏͏͏͏          ͏͏͏͏          ͏͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏͏          ͏͏͏͏          ͏͏͏͏͏͏          ͏͏͏͏͏͏͏

כי כאמור ה”עונג” אינה תחושה של האיברים הגשמיים שלנו אלא של חלקי הנפש המתענגים ב”שמוע דברי תורה” או ממה ש”משבח לקל בפיו ובלבבו”

ולפי קו מחשבה זה אז “מדושן עונג” זה אחד שמוצץ בכל נימי נפשו מהעונג הרוחני הנ”ל. דוגמא מהדורות האחרונים לאדם “מדושן עונג” הוא מרן החזון אי”ש זצ”ל שכתב בספרו מספר שורות – שמי שלא חש אותם לא יכול היה לכתוב אותם.

“כאשר זכה שכל האדם לראות אמיתות מציאותו יתברך מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ, ונשמתו נעימה עליו, והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ה’, וכל תענוגי בשרים חמקו עברו, ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פרשה מגוף העכור ומשוטטת בשמי שמים. ובהעלות האדם בערכי קודש אלו, נגלה לפניו עולם חדש, כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים וליהנות מזיו הקודש, וכל תענוגי עולם הזה כאפס נגד עונג של דבקות האדם ליוצרו יתברך” (אמונה וביטחון פ”א- ט’)

מניין, ידע החזון אי”ש שהאדם יכול להיות כמלאך לרגעים – רק בגלל שחש זאת על עצמו – זהו “מדושן עונג”.

זהו עומק התואר האצילי שלנו כ”עם מדושני עונג”

͏͏͏͏͏͏          ͏͏͏͏          ͏͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏          ͏͏͏͏          ͏͏͏͏          ͏͏͏͏͏͏          ͏͏͏͏͏͏͏

איך זוכים לזה, ואיך חלילה מפסידים?

נראה שהתשובה פשוטה עד מאד – התבוננות מול שטחיות.

התבונות בבריאה – שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, התבוננות במילות התפילה והברכות, התבוננות והתפעלות מדברי תורה ומוסר – להתחבר לכל אלה לחוש וליהנות מהם זאת היא הדרך להתענג.

שטחיות מחשבה, רדידות, שלא לדבר על נהנתנות והתבהמות הם חומרי הגלם הגסים שלא יאפשרו לנשמותינו לחוש את צליליה העדינים של תחושת העונג…

נְפַתֵּחַ כושר התבוננות והעמקה, וראשית נתבונן ב”מה חובתו בעולמו – להתענג על ה'” ובזה חוליה בשרשרת של עם מדושני עונג.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך