התורה וחוקי הטבע

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

המדען המשקיף על פעולות הטבע, מגלה בתופעות השונות כללים מסויימים. המדע עורך ניסויים רבים בהקשר לתופעות הטבע השונות. כאשר מסקנת כולן זהה, זוכות תופעות אלו לשם 'חוקי טבע'. חוק טבע אינו אלא רשימה סטטיסטית של התנהגות תופעות טבע. הציפייה והתקווה שהתנהגות זו תמשיך ותתמיד בעתיד, היא בבחינת אמונה בלבד. העובדה שגוף מסויים התנהג בצורה מסויימת ועמד במבחן של אלפי נסיונות, אין בה עדיין הבטחה להתנהגות דומה בעתיד. לדוגמה, העובדה ששעון תקתק בכל שניה במשך יממה, אינה מבטיחה שגם בשניה הבאה הוא יתקתק, שהרי יתכן ששעון זה פועל עשרים וארבע שעות בלבד. לכן, לשם קביעה עתידית, יש צורך להניח שהנהגת הטבע תהיה שווה תמיד. אולם האמת היא, שהתמדתה של פעולה מסויימת החוזרת על עצמה במשך זמן ארוך, מוכיחה את הישנות הפעולה רק עד אותו פרק זמן מדוד, ולא לגבי העתיד.

בפי רבים שגורה האימרה שחוקי הטבע מבוססים על חוקי הסטטיסטיקה, אולם אין בכך פתרון לבעיה שהצגנו. בנוסף, על הסטטיסטיקה עצמה עלינו להשתמש בהנחה כללית הקובעת שחוקי הטבע הינם אחידים. שימוש במילים: 'סיבה', 'תוצאה' והדומות להן, יש בו משום הטעיה. הטעיה זו מביאה לקביעת עובדות שאינן מוכחות, כלומר, עובדות המבוססות ביסודן על הנחות בלבד.

ביסוד הדברים מונחת גם השפעה פסיכולוגית. היא קובעת שכל עוד פעולה מסויימת מתמשכת בצורה אחידה, אנו מחילים עליה את הכללים של סיבה ותוצאה. במקום לעסוק במושגי הקדמה ואיחור של התנהגות מסויימת, אנו עוסקים בסיבה ומסובב. אולם זוהי טעות, כי לאמיתו של דבר, אין בטבע סיבות המביאות בהכרח ל'מסובב'. המדען המחפש הסבר לחוקי הטבע, שואף להגיע לניסוח חוק שיכלול בתוכו את מרב האפשרויות. אולם יש לדעת, שהתשובה נמצאת מחוץ לתחום החקירה המדעית. תחום המדע אינו עוסק בשאלות של מהות ותכלית או בשאלות שהן פילוסופיות ולא כמותיות. גם האדם הספקן ביותר יסכים, כי לא תיתכן חקירה מדעית אודות סיבותיהם של חוקי הטבע ומקורם. אם נשאל מדען: "מהי הסיבה שחומר פלוני הוא דליק, והאחר אינו דליק?" תשובתו תהיה, שקיים שינוי בפוטנציאל החימצון של שני החומרים. כאשר נוסיף לחקור: "מהי הסיבה לשינוי זה?" הוא יסביר זאת במרחק השונה שיש לכל חומר מן הגרעין לאלקטרונים. כאשר נמשיך לחקור: "ומהי הסיבה למרחקים השונים?" הוא יתלה זאת במספר הקליפות האלקטרוניות השונות בשני החומרים, וכן הלאה. כל תשובה שתינתן, תותיר מקום לשאלה נוספת על סיבת התופעה.

אל הסיבה הראשונית לא נגיע לעולם! כל תשובותיו של המדע אינן אלא שרשרת של תופעות נמדדות, שאינן מפענחות או מגלות את הסיבות הראשוניות להתרחשותן. את הסיבה הראשונית איננו יכולים למצוא בתחום המדע. יתר על כן, המדע מגביל את עצמו מראש – הוא עוסק בתופעות כמותיות בלבד, ובשאלות: כמה? איך? וכדו'. הוא אינו עוסק במציאות רוחנית, ובשאלות: לשם מה? מדוע? ועוד.

כאמור, המדע מגביל את עצמו מראש רק לתופעות החוזרות על עצמן, כאלו שניתן לערוך ניסויים אודותיהן. בשל הגבלות אלו המדע מצייר תמונה חלקית בלבד של העולם. המסתפק בתמונה חלקית מעין זו דומה לאדם המאמין רק לחושיו, ועל כן, מבחינתו לא קיימים גלי רדיו, מכ"מ, קרינה קוסמית ועוד. הן חושיו אינם מבחינים בהם. מן הראוי להדגיש, כי כל דעה הנאמרת על ידי איש מדע בנושא הסיבה הראשונית, או כתשובה לשאלות: 'לשם מה' או 'מדוע', הינה דעה אישית שלו, היא נושאת אופי של אמונה פרטית ואין להתייחס אליה כאל דעה מדעית.

מן הראוי להדגיש: אין להאשים בתמימות יתרה את המדען המאמין בחוקי הטבע. התנהגות הטבע אינה גורמת לספקות ולפקפוקים, ולכן הדרך לאמונה בטבע ובחוקיו הינה קצרה. אולם עלינו לזכור, שאמונה זו הינה חסרת בסיס הגיוני, על אף האחידות שאנו רואים בהתנהגות הטבע. נסביר את הדברים בדוגמה: מדען הצליח לנסח את חוק ההתמדה: גוף נע ממשיך בתנועה אחידה, כל עוד אין כוח חיצוני המשפיע עליו. אולם עדיין נותרת השאלה מי מניע אותו. אין כל תקווה שהמדע ימצא תשובה לשאלה יסודית זו.

לעומת האדם המאמין בטבע ובחוקיו בלבד, ניצב המאמין בתורת ה'. הוא רואה בחוקי הטבע את רצון הבורא. הוא רואה בהתרחשות התופעות הטבעיות השונות ציות של הבריאה לבוראה. בחוקיות הטבע הוא רואה תכנית, שעל פיה ה' מנהיג את עולמו. קודם הזכרנו את השאלה, מי מניע את הגוף, הנע בלי מפעיל מוחשי. על שאלה זו עונה המאמין בתורת ישראל תשובה חד משמעית: "ה'!"

אדם רואה כוס מים ניצבת על השולחן. לפתע, בלא שיזוז השולחן ממקומו, המים מזנקים מתוך הכוס, מוטחים בתקרה וניתזים לכל עבר. אין ספק שאדם זה היה מגיב מיד: "נס! פלא! הפרת חוקי הטבע הבסיסיים ביותר!" לעומתו, פיסיקאי מסוגל להסביר, שלאמיתו של דבר, לא הופר כאן כל חוק. כדי שנבין את דבריו הוא מפרט ומסביר את ההנחות הבאות: המים מורכבים מפרודות (מולקולות) המתרוצצות לכל עבר ללא כל סדר ומתנגשות זו בזו ללא הרף. לא ידוע על חוק הקובע מתי, לאיזה כיוון ובאיזו מהירות תנוע פרודה מסויימת ברגע נתון. כוס מים מכילה מספר אסטרונומי של פרודות הנעות בפראות חסרת סדר. התנהגות המים שבכוס הינה סך כל ההתנהגויות של כל הפרודות הבודדות. צירוף זה של אין ספור תנודות והתנגשויות של פרודות המים גורם לכך שפני המים נראים שקטים, כפי שאנו רגילים לראותם. אך למעשה, 'מתחת לפני המים' – המים גועשים.

במקרה המתואר לעיל, החלק העליון של המים שבכוס נמצא במצב שכל פרודותיו נעות יחד באותו חלקיק שניה כלפי מעלה. מצב זה אינו בלתי אפשרי. אמנם הוא בלתי שכיח לחלוטין מבחינה סטטיסטית, ומידת הסבירות שהמאורע הזה יקרה היום או השנה היא זעירה ביותר עד אפסית, אך אם תקרה תופעה נדירה ביותר זו, יסביר הפיסיקאי, שהיא אפשרית במסגרת האפשרויות של תנועת פרודה בודדת. כאמור, תופעה זו של התאמה בו זמנית של מספר כה רב של פרודות, יכולה לקרות אחת לכך וכך מיליארדי שנים, אך אין כאן הפרה של חוקי הטבע עצמם.

אותה מידת סבירות קיימת באשר להתרחשות המאורע הבא: כוס מי ברז רגילים תפגין את התופעה הבלתי שכיחה הבאה: לפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת תקפא מחציתה התחתונה של הכוס, בעוד המים במחצית העליונה ירתחו. הפיסיקאי יסביר שוב, ששום חוק טבע לא הופר כאן, אלא ש'במקרה' התרכזו הפרודות שיש להן מהירות נמוכה בחלק התחתון של הכוס. כידוע, מהירות נמוכה משמעותה היא קור. באותו רגע בדיוק, בצורה מקרית לחלוטין, בחלק העליון של הכוס התרכזו כל הפרודות שיש להן מהירות גבוהה יותר, והן יוצרות חום.

עלינו לדעת, כי בתחום המיקרו לא קיימת החוקיות המוכרת לנו מן הפיסיקה הקלסית. חישובי המדענים על המתרחש בתחום האטומי, נעשים באמצעות חישובים מתמטיים על מידת ההסתברות של התנהגות מספר רב של חלקיקים. כל מאורע המתרחש בתחום זה, אינו נושא עליו חותם של חוקיות קבועה המאפשרת לחזות מראש מה יקרה. ניתן רק לחשב את הסיכויים הכלליים להתרחשות מסויימת.

המאמין מקשר בין המאורעות ורואה בהם את יד ההשגחה העליונה. על פי מבט זה גם הטבע וגם הנס קשורים לקטגוריה אחת ששמה: השגחתו הפרטית העליונה של ה' על עמו.

בורא העולם ומנהיגו הוא הקובע מה יתרחש בכל רגע ורגע. אמנם חוקי הטבע הינם יציבים וקבועים, ורק לעתים נדירות הקב"ה פורץ את מסגרותיהם כדי לחולל נס על-טבעי, אולם גם בתוך מסגרת הטבע הקבועה, השגחת הקב"ה הינה מדוקדקת ביותר. אם מאורע מסויים אירע דווקא ברגע זה, או אם מחלה מסויימת פגעה רק באדם זה ולא באחר, הרי זה משום שכך רצתה ההשגחה העליונה.

על המאמינים בהשגחת ה' מוטל לאמץ עיקרון ברור לחלוטין. אין כל הבדל אם הנס חורג מגדרי הטבע או שהוא נעשה במסגרתם. קריעת ים סוף אירעה רק פעם אחת במרוצת אלפי שנות ההיסטוריה, והיה זה בדיוק ברגע שבני ישראל הוצרכו לישועה. ברגע שלאחר מכן שוב חזרו המים למסלולם הרגיל והטביעו את חיל פרעה. עובדה זו מגדילה את ממדי הנס המופלא, גם בלי להתייחס לשאלה, באיזו דרך ובאילו נסיבות הוא התחולל.

כאמור, ניתן להתבונן בשרשרת מקרים משני היבטים שונים. מחד, ניתן לחשוב שכל חוליה בשרשרת עומדת בפני עצמה, ארעית ובודדת. מאידך, ניתן לראות כיצד כל החוליות אחוזות זו בזו, יוצרות שילוב ובונות מערכת שלמה. האדם המאמין רואה את הקשר בין המקרים, את השילוב המיוחד ביניהם, את העיתוי המדוייק להפליא, וממילא מבחין ביד העליונה המכוונת אותם. לעומתו, הבלתי מאמין אינו זוכה להבחין בקשר, ולגביו, כל פרט הינו מקרי, חסר משמעות כוללנית, אבק האובד בשולי היקום.

אדם שיתבונן במשקל הדברים וינסה להעריך את היקפם, את תזמונם ואת היותם קשורים לחוליות נוספות, לא יוכל להיוותר אדיש.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך