השותפות שבנישואין

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

מוסד הנישואין הוא מבנה השותפות המורכב ביותר. אורכו כאורך החיים, תנאי השותפות משתנים ללא הרף ולא תמיד על פי רצון הנפשות הפועלות.

שינויים המתרחשים תדיר בחיינו, יוצרים מצבים שבהם עלינו לשנות את תנאי ההסכם. לא תמיד שני בני הזוג מוכנים לשינויים, ועל כן הצורך הדחוף לשינוי יוצר מתחים ומביא לחילוקי דעות. זוגות רבים נשברים ומפרקים את השותפות ללא הנד עפעף. עיקר הסיבה לפירוק השותפות נובע מכך שמי מבני הזוג אינו מוכן להתמודד עם שינויים ואינו מוכן להתאמץ יתר על המידה. זוגות אחרים, המעוניינים בהמשך השותפות, ונמצאים במשבר יפנו אל יועצי נישואין לטכס עצה, לקבל הדרכה, ולתקן את השברים שכבר נוצרו. אלו הזוגות שמוכנים להשקיע מאמצים כדי לשמר את הזוגיות שלהם בכל מחיר שיידרש.

תפקיד זה של תיקון קשה הרבה יותר מתפקיד הבניה הראשוני, אך אינו בלתי אפשרי. מצד שני אם עושים כל מאמץ לתקן, יקבלו החיים לאחר התיקון והחזרה אל השותפות הבריאה משנה יופי ועומק שיעלו את בני הזוג בדרגה אחת או שתים כלפי מעלה.

מה צריך לעשות כל אחד, כדי למנוע מעצמו להגיע למצב זה? נבחן כיצד מתייחסים לכך מקורותינו היקרים.
 
שלמה המלך מביא בספר משלי דוגמאות רבות הקשורות לחיי הנישואין. “בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר: גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ:” (משלי ל”א יא-יב) בדברים אלו נאמר שעל כל השקעה חיובית יש רווח, ריבית ותשואה גבוהה בנוסף לקרן הקיימת. השקעתו של הבעל – ביטחון באשתו, ביטחון שהיא יודעת מה ואיך לעשות כדי שהבית יראה כארמון ותושביו כמלכים. באווירה כזו האישה תמיד שמחה לגמול לבעלה ומשפחתה, טוב תמידי.

בית הלוי מקשר את הפסוק ממשלי לפסוק בשמות: “וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:” (שמות י”ט ה’)  ואומר שכמו שכל מי שיהיה מתייגע בתורה וישיג על ידי זה את שללו בתורה, כך שהמתייגע בבניית מערכת נישואיו ישיג גם הוא את שלמות ביתו והשגת מטרותיו באותה מידה.  

מתוך דבריו של הבית הלוי אנו לומדים כי ההשוואה שערך שלמה המלך, בהציגו את למוד התורה, את הבורא ואת עם ישראל כחתן וכלה, אם בשיר השירים ואם במשלי, הרי שאותם הכללים צריכים להימצא גם בין כתלי הבית היהודי כדי שהבניה של בית יהודי לשמו תהיה מוצלחת.

במקום אחר אנו מוצאים פסוקים נוספים שיכולים לתת לנו היבט נפלא על דרך בניית יחסי הגומלין שבבית: “שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל כְּפִרֶיהָ יֹאמְרוּ לְךָ הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל:” (יחזקאל ל”ח יג’) בעיון בפירושו של המלבי”ם, בחלק באור העניין אנו מוצאים את ההיקש הבא: הסוחרים בארץ ישראל בכסף ובזהב ובאבן יקרה, שהם שבא ודדן וסוחרי תרשיש שואלים: על מה באת, הלִשְלוֹל שלל אתה בא, הלבז בז? שלל וביזה הם מושגים הקשורים לזמן מלחמה: השלל הוא הנשאר מעצמו בעת המלחמה, וזה שייך אל המלך והבזה הוא מה שבני החיל בוזזים איש לו. לעומת זאת ישנה דרך של מסחר: לקיחת מקנה וקנין המביאים לשלל גדול שהושג בעמל ובמאמץ ובדרך של נתינה, השקעה וכנגד – קבלת השלל כתמורה. כיצד אתה בא לבנות את ביתך  –  דע כי אם לבוז בז באת – שהרווח הוא שלך בלבד ללא התחשבות, ללא השקעה ועמל מצדך – הרי שהפסדת. ואם למסחר באת – הריווח יהיה גם לך וגם לביתך: לשלל שלל גדול, זוהי ההרווחה הגדולה כמו שנאמר “בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר”.

באותו עניין אומר העקידת יצחק בשער כב:  “בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. אמר כי בעל אישה זו סמוך לבו בה שתשמור קנייניו וכל אשר אִתָּה בבית.” ביטחונו של הבעל באשתו צריך להיות כל כך גדול עד שאינו בוחן מה נעשה בבית, כי ברור לו שאשתו שומרת על הכול בדרך הטובה ביותר ומחזיקה את הבית במצב איכותי מבלי שעליו להדגיש לה זאת. ממשיך העקידת יצחק ואומר: “ועם זה לא יחסר מלהביא עוד שלל רב מחוץ כי שני אלו העניינים הם הכרחיים להצלחת הבית.” למרות שהוא יודע שלא חסר בבית מאומה הוא ממשיך להביא לביתו רכוש נוסף כי הוא סמוך ובטוח שלא יבוזבז לריק. ועוד יותר מכך, הוא מעוניין שלאשתו תהיה האפשרות לקנות צרכי הבית כאוות נפשה, כי כל מה שתקנה יש בו צורך לבית “ואפשר שירצה שהיא גם היא תקנה ותוסיף כיד אלוקים הטובה והנה לא יחסר בעלה כל בה.” מערכת היחסים הזו שבין הבעל ואשתו היא הבסיס הראשון לאהבה שביניהם. ממשיך המזמור ואומר שהאישה “גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה. אמר שיגיע מהריצות זאת האישה וטוב טעמה לעשות כל מעשיה על צד היותר טוב מבלי שיצטרף מאומה רע בהם כמו שהוא על הרוב בכל הפועלים.” ומסביר שמה שהאישה עושה עם הפרנסה שהבעל מביא, הרי בכך היא גומלת לבעלה טוב, כי היא מגדילה את איכות הדברים ואת איכותו של הבית והוא נהנה מזוגתו והיא ממנו.
דבר נוסף וחשוב אותו מלמד אותנו בית הלוי: “או שירצה והוא הנכון כי בעבודתו תשמור לו חסדו וטובו שעשה לה ותגמלהו ולא תזכור לו דבר רע אם קבלה ממנו בשום צד.” האישה גומלת לבעל טוב בכך שזוכרת לו את הטוב שעשה ועושה לה ומתעלמת מדברים לא טובים שמתרחשים במהלך החיים. זאת מכיוון שרוב החיים הזוגיים שלהם טובים ויכול האדם להיכשל בדבר לא טוב. הגישה החשובה אותה מלמד אותנו בית הלוי היא לזכור את הדברים הטובים שהאחד עושה לזולתו גם כשמשהו משתבש ולא נעשה לרצונו, ניתן להרים את הקול ולעשות מהדבר האחד והיחיד מהומה שתשכיח כל מה שהיה טוב ביניהם, אך ניתן גם לזכור את הטובות שעשו ולדעת למחול על העוול שקטן מול הטוב הרב.

זיווגו של האדם מקביל לזיווגו עם הקב”ה, ההתקשרות לתורה ולקב”ה מושווית להתקשרות הגבר עם אשתו לשם קדושת נישואין, וכשם שיגעים ומשקיעים בהבנת התורה כך יש להשקיע בהבנת המערכת המשפחתית ובהצלחתה.

דומה הדבר לדלי העומד על שפת הבאר והחבל המונח לידו. הרוצה לדלות מים מן הבאר יקשור את החבל לדלי ואז יוכל להורידו לבאר ולשאוב מים לרוויה. אם לא יתחברו החבל לדלי מים לא יהיו. כך גם חיי המשפחה, לכל אחד תפקידיו המיוחדים, אם לא נשקיע בתפקידנו את הטוב ביותר כל המשפחה תישאר צמאה לאהבה.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך