דימוי עצמי

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

דימוי עצמי הוא הסך-הכול של עמדותיו של האדם, הרגשותיו, תפיסותיו, והערכותיו את עצמו, בתוספת תפיסת ה”עצמי” והערכתו על-ידי אחרים.

ישנם שני גורמים מרכזיים המרכיבים את דימויו העצמי של האדם. האחד – מה שהאדם יודע על עצמו. השני – איך שאחרים מסתכלים עליו. יש לפעמים נטייה חזקה להעדפת תוספת משמעות לכאן ולפעמים לכאן. ישנם אנשים שתפיסת האחרים אותם, היא אמת המידה לביקורת שלהם על עצמם, והם מגיבים ב”עשיית רושם” ובהיסחפות אחר דעת אחרים. וישנם כאלה שתפיסתם לגבי עצמם היא “מה שאני באמת יודע על עצמי זה מה שחשוב”. חשיבה זו היא הבסיס לשיפוט העצמי שלהם ולהנעת מעשיהם בלי הרבה דאגה למשוב הסביבה. יש חידוד חשיבותם של שני המרכיבים במאמרו של התנא בפרקי אבות פרק ב’ משנה א’ “איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם ? כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם”.

לפעמים, קיים קונפליקט בין מה שאדם מנסה להקרין החוצה כדי לעורר אהדה והערכה לבין האמת שהוא יודע על עצמו. במצב זה, הדימוי העצמי החיובי מעורער על ידי האפשרות לחשיפת הפנימיות והחולשות של האדם לזולת. האדם נכנס לעמדת הגנה כדי להימנע מחשיפה זו.

הדימוי העצמי אינו דבר קבוע. ישנן עליות ומורדות כמו גם תקופות של יציבות. תכונת הענווה, מודעות אמיתית ליתרונות וחסרונות שבאדם, מאפשרת לו לקבל את עצמו בכל התנודות של הדימוי העצמי, הכולל פתיחות לכישלונותיו. את זאת אנו חשים אצל משה רבנו בחומש במדבר פרשת בהעלותך פרק יב’ פסוק ג’ “והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה”.

אחת מהמטרות החשובות ביותר של ההורים היא לעזור לילד לפתח דימוי עצמי חיובי. השפעת ההורים על דימויו העצמי של הילד מתבטאת (א) בגילויי אכפתיות והערכה, (ב) בהקניית הכלים להתמודדות עם כישלונות ואכזבות. לנער נדרשות הצלחות במערכת הלימודית , ועל ההורים להקנות אווירה של הצלחה – בהישגים, ובמיוחד במאמצים. ילד עם דימוי עצמי חיובי יעז ליטול סיכונים בכלל, ובמשימות הלמידה בפרט. עוצמת רצף של הצלחות מאפשרת פתיחות לכישלון ולביקורת  ונכונות לתהליך שינוי.

יש לפעמים חוסר איזון מוקצן של מרכיבי דימוי עצמי, עם דגש יתר על פן אחד של דימוי העצמי. ביטוי אחד של הקצנה זו היא התלות המוחלטת בדעת הסביבה. תלות זו מונעת מהילד לפתח חוש שיפוט מוסרי משלו. הכול מוכתב על ידי החברה. הוא נמנע מלעמוד על שלו או לחפש את הצדק. הוא מרגיש נח להיסחב אחר דעת הרוב לרע או לטוב. מצד שני, ישנה קיצוניות בכוון אי-התחשבות מוחלטת בדעת אחרים. טיפוס זה מצפצף על חוקים, כללים ונהלים המקובלים על ידי המערכת, הקהילה או הציבור.

יש שלוש השלכות חיוביות להעלאת דימוי עצמי:

  1.  זה גורם לילד להיות פתוח למַרות ולביקורת. ילד עם דימוי עצמי חיובי מוכן להסתכל על הפגמים והחסרונות שלו, להודות בהימצאם ואז לפעול לתקנן.
  2. נוצרת נאמנות על ידי הילד לגורם שהעלה לו את הדימוי עצמי. אם זה מורה הוא לא יהווה “בעיית משמעת” עבור אותו מורה. כמו כן אם הגורם סמכות הוריד לילד את הדימוי העצמי הוא יכול לצפות לחוסר שיתוף פעולה מצד התלמיד.
  3. הזדהות ערכית, יש סיכוי טוב יותר שהתלמיד יאמץ את ערכי ההורה ויפנים אותם בעקבות העלאת דימוי העצמי. במקרה שגורם סמכות פגע בדימוי העצמי של ילד, יש לצפות שהילד ישלול את הערכים של אותו גורם. 

חלק מתהליך זה של פיתוח דימוי עצמי חיובי של תלמיד מושפע מדימויו העצמי של ההורה. התלמיד מבחין באופן ההתייחסות של ההורה לילדיו ובדימויו העצמי המוקרן. ככל שהורה שלם יותר עם עצמו, כך הוא יוכל להגיב ביתר “קבלה” ליוזמות ולתגובות הילד. אם ההורה חסר בטחון עצמי ובעל דימוי עצמי ירוד, הוא נוטה להגיב לגירויי הילד בהתגוננות (הגנתיות יתר, ביקורת תוקפנית, מחלוקת וחוסר פתיחות).

דגש ההורה על העלאת דימויו העצמי של הילד תורם ליכולת הילד להתנסות על אף הסיכוי לכישלון, לפתח מנהיגות, לעמוד על שלו ולוותר כדי לעבוד עם חברים בהצלחה.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך