מהו חינוך?

עורך: שמעון צוויגנבאום
1 תגובה

אין אדם המזלזל בחשיבות הגדולה של החינוך. ההכרה בכך גרמה שבארבע מאות השנים האחרונות חוקק במרבית מדינות העולם חוק חינוך חובה הממומן מכספי הציבור. הזכות לחינוך חינם הוכללה בתוך הכרזת זכויות האדם של האו”ם מ-1948 ובאמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות מ-1966. מתוך הבנה כי נער מחונך ומשכיל יוכל להשתלב ולתרום לחברה, מה שבדרך כלל לא קורה לנער שלא התחנך, אלא גדל כמו בג’ונגל,ללא הכוונה וחינוך כל שהוא. נער כזה אינו מתאים לחברה אנושית מתוקנת. החינוך הוא כלי בסיסי לקיום חברה אנושי סדירה ומתוקנת.
וכאן המקום לשאלה, מהו חינוך? הגישה האוניברסלית היא, כי חינוך הקניית תכונות טובות ערכיות ותרומיות לנער, ובמקביל עקירת התכונות העלולות להזיק לחברה. לדוגמה, נער כעסן, הרגיל לחוות התקפים והתפרצויות זעם, יתחנך לנהוג במתינות וברוגע. נער אנוכי יתחנך על ברכי ערכים של כבוד הזולת וכן הלאה.


ובמילים מעט שונות. בתי הספר הם כמו סרט נע על פס ייצור בבית חרושת. נכנסים ילדים ונערים עם אינספור תכונות מגווונות, ויוצאים (או לפחות, אמורים לצאת), עם מרקם תכונות אחיד, ללא הבדל והפרש. כאשר החינוך הוא רק אמצעי,שנועד לשרת את המטרה, והיא, חברה שנוח לחיות בה.
היהדות, ידועה כדוגלת נלהבת בחינוך. כאשר ביקש הקב”ה לשבח את אברהם אבינו אבי האומה, שעמד בהצלחה בעשרה ניסיונות קשים, לא שיבח אותו אלא בהקשר לחינוך שלו “כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט” (בראשית יח ט).
“חוק חינוך חובה”, הראשון בעולם הוא זה היהודי, על פי הגמרא במסכת בבא בתרא כא ע”א “זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורהמי שאין לו אב לא היה למד תורה. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן טז כבן יז ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויצא.עד שבא רבי יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע.”


הגמרא במסכת יומא עח ע”ב מביאה את דברי אביי המייעץ לתת לילד כלים על מנת שיוכלו לשבור אותם. הגמרא גם מספרת על האמורא רבה אשר היה קונה לבניו כלים זולים וחסרי ערך כדי שיוכלו לשבור אותם. מזוית ראיה פדגוגית, הדבר תמוה. זה חינוך? להרגיל את הילד להשחית חפצים?! התשובה טמונה בהבנת המושג חינוך ע”פ תפיסת היהדות. ביהדות, החינוך כלל לא נועד לשרת את החברה. החברה, אינה ערך עליון. היהדות מאמינה, שהפרט, אדם יחיד, חשוב מכלל החברה, שכן לכל אדם יש מטרה לשמה נברא. תכליתו של כל אדם היא להגיע לשלמות רוחנית, ועל הדרך – לממש את המטרה. לכל אדם מטרה שונה. יעד אחר. לכל אדם, תכונות מיוחדות. התכונות הללו הם לא המכשול העומד בפני החינוך, אלא להפך, הם הבסיס לחינוך. בזכות תכונות אלו מכשירות את היהודי לביצוע מטרתו. החינוך, א”כ, הוא ניתוב ותיעול התכונות הללו עבור מטרתן.
“חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה”, (משלי כב ו). בפסוק זה, מלמדנו שלמה המלך כי החינוך לא נועד לעקור את תכונותיו הטבעיות של הנער , אלא “על פי דרכו”.


כאשר רבה ראה כי בנו אוהב לשבור כלים, הוא הבין שזוהי התכונה הטבעית שלו ולא ניסה להתנגד לה, אלא אדרבה עודד וחיזק אותה.
בגמרא במסכת שבת בדף קנ”ו ע”א מבואר כי ניתן לחזות מראש את גורלו של האדם בעזרת המזלות. לדוגמה, אדם הנולד במזל צדק ניתן לחזות מראש כי אותו אדם יהיה צדקן (מרבה במצוות צדקה), מאידך גיסא אדם הנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים. מבארת הגמרא “אמר רב אשי, או אומנא (רופא המקיז דם לרפואה) אי גנבא, אי טבחא (שוחט), אי מוהלא” כלומר שופך דם הוא לאו דוקא אדם שלילי.
הגאון מוילנא מבאר את הפסוק “חנוך לנער ע”פ דרכו”: “כלומר וכשנולד במזל רע אז ע”ז ניתנה הבחירה ביד האדם שיוכל לאחוז במזלו לאיזה דבר שירצה להיות או צדיק או רשע או בינוני וכמ”ש במסכת שבת (שם) האי מאן דבמאדים יהיה שופך דמים אר”א או מהולא או טבחא או ליסטים וזכר אלו הג’ והוא לפי שמזלו מורה שיהי’ שופך דמים אך בבחירתו יוכל לבחור באלו הג’ או מהולא והוא צדיק שעושה מ”ע או טבחא הוא בינוני או ליסטים והוא רשע שופך דמים כמשמעו. וז”ש (יומא כב:) שאול באחת ולא עלתה לו דוד בשתים ועלתה לו. והענין הוא כי בדוד נאמר והוא אדמוני והוא במאדים ולכך טעה עליו שמואל בעת ראה קלסתר פניו והוא העביר מדותיו בכל ואף שאלו הב’ לא העביר מ”מ עלתה לו כמ”ש כל המעביר על מדותיו כו’ ודוד כבר הרבה צדק להעביר על מדותיו משא”כ שאול שנאמר בן שנה שאול כו’ כבן שנה שלא טעם כו’ והוא העביר מדתו הטוב לרע בדבר אחד ולכן אף בא’ לא עלתה לו וז”ש חנוך לנער ע”פ דרכו דרך מזלו וטבעו כן תחנכהו לעשות מצות ואז גם כשיזקין לא יסור ממנה אבל כאשר תעבירהו על מזלו עתה ישמע לך מיראתו אותך אבל אח”כ בעת יוסר עולך מעל צוארו יסור מזה כי א”א לו לשבר מזלו”.
חשוב לציין, כי בין גישת החינוך היהודית לתפיסה האוניברסלית קיים פער עצום. החינוך האוניסרסלי מחנך לנתינה והענקת עזרה לזולת. אולם האם זהו חינוך לטוב לב?! כלל וכלל לא. נתינה זו נובעת מצורך אנוכי לחלוטין של “אני אתן לך היום, ואתה תיתן מחר”, אם כן איפוא, החינוך לא נועד להפוך את הנער לאדם טוב יותר אלא רק להכשיר את תכונותיו שיתאימו לחברה. אולם ביהדות, החיונך מיועד להפוך את האדם לאדם טוב.
החינוך האוניברסלי, נועד מראש לכשלון. לא ניתן לשנות תכונות לטווח הארוך. רוב בני האדם אינם חפצים להשאר לנצח התוכי המאולף של החברה. התוצאות בשטח, ולא ניתן לערער עליהם. בעוד אותם אלו שהתחנכו על ברכי החינוך היהודי ממשיכים לכבד את דרכם של מורי דרכם שנים לאחר שמתו, בציבור הכללי הולכים ומתנערים מהם.
אם כן, גם אדם שאינו מבקש שבניו יתחנכו להיות שומרי תורה ומצוות, אך רוצה להעניק להם את החינוך היחיד(!) שיחזיק מעמד עד זקנה ושיבה, חינוך שיימשך גם לנכדים ולנינים, עם כבוד להורים למורים ולמסורת, אין פתרון אחר, רק חינוך יהודי. החינוך העתיק בעולם, שהוכיח את עצמו – אלפי שנים.

1 תגובה

א 21/03/2021 - 18:11

אשריך!
סיכמנו שיש לך מה למכור.

הגב

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך