חנוכה – מלחמת תרבות

עורך: שמעון צוויגנבאום
2 תגובות

את חג החנוכה, כולם חוגגים. גם יהודים הרחוקים מאד מיהדותם, אשר בימות השנה יחסם לדת נע בין אדישות לתיעוב, אפילו יהודים שרח"ל מתבוללים, גם הם חוגגים את הפולקלור המסורתי של הדלקת נרות – משחק בסביבון – סופגניה. ואכן, קשה שלא להזדהות עם נס החנוכה. ניצחון של קבוצת מיעוט קטנה אשר נאבקה במאבק חסר סיכוי מול אימפריה אדירה וכוחנית. ניצחון המהווה השראה להתקוממויות של מיעוטים עד ימינו אנו, לתביעת עצמאות למדינות הנתונות תחת שלטון קולוניאלי או לתנועות פוליטיות המתמרדות בממסד.


אולם לאמיתו של דבר, התייחד המרד המכבי בכך, שהיוונים מעולם לא ביקשו להשמיד את העם היהודי באופן פיזי ומוחשי. בעוד בפורים אנו חוגגים את הצלתו הפיזית של העם היהודי, שכן היה איום מוחשי של השמדה המונית של היהודים. המן ביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים. המן ביקש ליישם את "הפיתרון הסופי". אך היוונים מעולם לא בקשו להשמיד להרוג ולאבד. להיפך. המדינות הכבושות תחת האימפריה היוונית נהנו משגשוג, מכלכלה יציבה ומתפתחת, הצועדת יד ביד עם המדע המתקדם ביותר בזמנו, ועם תרבות ספורט מקצועית ומתקדמת. היוונים הביאו לעולם פרימיטיבי את בשורת הקדמה והנאורות. "חכמה בגויים תאמין". חכמי אתונה היו בקיאים בפילוסופיה, באסטרונומיה, במתמטיקה, בשירה, ברפואה ובהנדסה. חיו בה פילוסופים פורצי דרך כגון אפלטון, אריסטו וסוקרטס. התרבות היוונית דגלה בפיתוח היופי והכושר הגופני ולשם כך מימנה הקמת אולמפיאדות וגימנסיות לספורט בכל מקום בו השליטו את תרבותם. התרבות היוונית הציעה חיי נוחות והצלחה גשמית הקורצים לכל אדם באשר הוא. ואכן יהודים רבים מצאו עצמם מתחברים לרעיון היווני. יהודים אלו כונו בשם "מתיוונים".
חג החנוכה הוא החג היחידי מסוגו בעולם, משום שבחג זה לא נחוג ניצחון פיזי אלא ניצחון תרבותי. היוונים לא בקשו להשמיד את העם היהודי, אלא את האידיאולוגיה שלו. ואת נצחון האידיאולוגיה היהודית אנו חוגגים. למעלה מאלפיים שנה, בתנאי גלות קשים, הוכיחה התרבות היהודית יכולת שרידות ועמידה גבוהים, בעוד התרבות היוונית אבדה מן העולם.


אולם אם נתבונן, מצוות הדלקת נר חנוכה אינה מייצגת ניצחון במלחמות, או את מסירות נפשם של המכבים שהרהיבו עוז בנפשם להתייצב מול צבא ענק ועוצמתי של אימפריה אדירה. מצוות הדלקת נר חנוכה מסמלת את נס פך השמן. לאחר הניצחון בקשו החשמונאים לחדש את עבודת בית המקדש, וחיפשו שמן טהור כדי להדליק בו את נרות המנורה. אולם התברר כי היוונים טמאו את כל השמנים שהיו בעזרה, עד שנמצא פך שמן אחד ששרד, חתום בחותמו של כהן גדול. היוונים לא נגעו בו. אולם השמן היה בכמות מצומצמת ובדרך הטבע לא יכל להספיק לשמונה ימים. ונעשה נס וכמות השמן המספיקה ליום אחד, הספיק לשמונה ימים. ונס זה אנו חוגגים. שרידותו של השמן, ולאו דווקא של המכבים המתמרדים – היא זו המייצגת את מרכזיות חג החנוכה.


תרבות יוון, הציעה חכמה, יופי, כוח וספורט, אבל דבר אחד לא יכלה להציע. רוחניות. היוונים היו עובדי אלילים. הם האמינו בכוחות הטבע. החזק, העשיר והיפה, הוא השולט, הוא העליון. ביהדות, גם לכסף לכוח לעושר או לחכמה יש תכלית נעלה יותר – עבודת ה'. "כה אמר יהוה אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו – כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני יהוה עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם יהוה" (ירמיהו ט' כב כג).
תורת ה' היא המעניקה הצדקה לקיום השמים והארץ. היא הסיבה שבשבילה נברא העולם. למעשה הרוחניות היא מרכז הבריאה- והכל סובב סביבה. אולם היא נסתרת מאחורי מעטה מסורבל וכבד של גשמיות חומרית. מטרת היהדות היא להסיר את הלוט, לגלות טפח או טפחיים של קדושה בעולם הזה. באמצעות התורה והמצוות, אשר נותנות ליהודי את הכוח להשליט את הרוחניות על החומר. את זה לא יכלו היוונים לסבול. היוונים נלחמו במה שמעבר למוחש. במטאפיזי. ברוח.


לשם כך גזרה מלכות הרשעה של יעסקו ישראל בתורה. "בראתי יצר הרע – בראתי תורה תבלין" התורה אינה כשאר החוכמות, לתורה כוח עליון באמצעותו יכול היהודי לשלוט בתאוות החומר. הם גזרו של ימולו את בניהם, כי מבחינתם גוף האדם הגשמי היה הדבר הנעלה ביותר, ובאמצעות ברית המילה אנו עושים שינוי בגוף המוכיח כי הוא אינו שייך לנו אלא לקב"ה. הם נלחמו בשמירת השבת. כי השבת מפסיקה את המהלך החומרי בו שרוי האדם במהלך השבוע, ומרוממת אותו לפסגות רוחניות "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה". והדבר הרביעי בו הם נלחמו הוא שמירת מועדי ישראל. כי הזמן הוא דבר גשמי, ועם ישראל מנצל אותו למטרה נעלה יותר – לשמירת מועדי התורה. החגים וימים טובים.
היוונים בקשו לייבש כל מעיין רוחני ממדבר הטבע הקיים בעולמנו. הדבר מבואר במדרש רבה (בראשית פרשה ב' סימן ד') "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום, ורוח אלהים מרחפת על פני המים", אומר המדרש – "וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל.


המהות של חשכה היא הסתר הקיים. הרוחניות קיימת – אלא שהטבע מהווה חושך עבורנו. ולכן איננו יכולים לחוש בה. מאידך גיסא, התורה היא אור "כי נר מצווה ותורה אור". מנורת בית המקדש מסמלת את האור של חכמת התורה, כמבואר במסכת ברכות דף נ"ז עמ' א' – "הרואה שמן זית בחלום – יצפה למאור תורה, שנאמר ויקחו אליך שמן זית זך (לצורך המנורה)". (שמות כ"ז, כ').
היוונים בקשו להעלים את הרוחניות בחשכת הטבע. היהודים בקשו להאיר את חשכת הטבע באור התורה. נס פך השמן מראה כיצד מעט שמן שבדרך הטבע לא אמור להספיק לשמונה ימים, התעלה על טבעו בדרך נס. שמן זה מסמל את התורה. נס פך השמן הוא הוכחה כיצד תורת ישראל שולטת על הטבע, ונס זה הוא מרכזיותו וסיפורו של חג החנוכה. עיקר החגיגה היא לא המלחמות. מלחמות היו ויהיו. המלחמות שנערכו במסירות נפש, סמלו את המאבק לשמירת פך השמן הטהור. המכבים יצאו למלחמה חסרת סיכוי בדרך הטבע. כמה מאות אנשים עם תחמושת מאולתרת, מול צבא עצום, כובש מתקדם ומיומן, עם קשתים מקצוענים היושבים על גבי פילים. מחזה שלא רואים בכל יום. והנצחון שהושג בהם – גם הוא שלא כדרך הטבע, הוכיח כי יש אלוקים בשמיים, המנהל את עולמו, ואין שלטון אחר בבריאה זולתו.

2 תגובות

יעקב 07/12/2021 - 12:08

מחונן מאוד תודה לכותב המוכשר

הגב
מאיר 16/12/2021 - 23:33

מאיר
מאמר מנוסח היטב ופשוט מעביר את המסר של חנוכה בצורה מיוחדת

הגב

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך