בט"ו בניסן יצאו אבותינו ממצרים, בדרך לקבל את התורה בהר סיני. כפי שכתב ספר הכוזרי (א, כה), יציאת מצרים היא יסוד האמונה של עם ישראל. הסיבה לכך היא, שבניגוד לבריאת העולם בה אף אחד לא נכח, ביציאת מצרים היו נוכחים ועדים כל עם ישראל, לכן אפשר לבנות על כך את האמונה של עם ישראל, ובלשונו:
"ולא אמר אלהי השמים והארץ שלחני אליך, ולא בוראי ובוראך. וכן פתח אלהים דבריו אל המון ישראל: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא אמר: "אני בורא העולם ובוראכם": וכן פתחתי לך מלך הכוזר כאשר שאלתני על אמונתי, השיבותיך מה שאני חייב בו וחייבין בו כל קהל ישראל, אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם, ואחר כן הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין".
ארבעה שמות יש לחג זה: א. חג האביב. ב. חג החירות. ג. חג המצות. ד. חג הפסח. כאשר כל שם מייצג מאפיין מיוחד של החג:
א. חג האביב – על שהוא חל בעונת האביב, עונת הלבלוב והפריחה. בעונה זו מבשילים יבולי השדה ומתאפשרת הבאת העומר. ב. חג החירות – שכן בחג זה יצאו אבותינו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה. ג. חג המצות – על שום איסור אכילת חמץ במשך כל שבעת ימי החג וחיוב אכילת מצה בלילו הראשון. ד. חג הפסח – על שם קרבן הפסח, שהקריבה כל משפחה בישראל ב – י"ד בניסן. כמו כן הוא נקרא, על שם הנס שאירע בעת שהקב"ה היכה את כל בכורי מצרים – "מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור"; ואילו על בתי ישראל פסח הקדוש ברוך הוא.