מה התפקיד שלי בעולם ?

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

המושג "אני" היווה מקור לדיונים רבים בקרב אנשי טיפול, מדע ורוח, מתוך רצון להגדירו. כל אדם חושב ומתבונן שואל את עצמו את השאלה הקיומית "מי אני" כשהכוונה היא כמובן לרובד העליון והעמוק יותר מהגוף הפיזי, רובד המתייחס לעצמיות של האדם ולתפקידו בעולמו. התשובה לשאלה "מי אני ומה חיי" מחייבת הסתכלות עמוקה לתוך עצמנו מתוך השקפה תורנית נכונה.


באדם קיימים גוף ונשמה אך לא בהם מצוי ה"אני" שלו. הגוף – תחילתו מעפר וסופו לעפר, והוא מקור לתאוותיו ורצונותיו הגשמיים של האדם, ולכן אי אפשר לומר שהגוף הוא ה"אני". מאידך גיסא, הנשמה גם היא אינה יכולה להיות מוגדרת כ "אני" מאחר והיא חלק אלוקי ממעל, ולא שייך בה חטא, פגם, מום או חסרון. מאחר והאדם הוא בעל בחירה והוא עלול לחטוא לא יתכן כי זהו ה"אני". חייבת להיות, אם כן, איזו תחנת ביניים בין הגוף לנפש, שבה שייכים שכר ועונש, פגם ותיקון.

אומרים חז"ל כי ה"אני" – עצמיות האדם היא בחינה רוחנית ממוצעת בין הנשמה והגוף והיא נקראת בלשון החכמים "רוח" כמו שנאמר (בראשית ב.ז) "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" ומתרגם אונקלס: "ונפח באפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא" הווה אומר כי מהותו של האדם היא "הרוח". הרוח היא בחינה רוחנית, אך ענינה מקביל ודומה לרוח הנושבת בבריאה: כשם שהרוח בעולם מניעה את העננים ומעבירה אותם ממקום למקום, מזיזה, מניעה ומטלטלת חפצים ואף יכולה לגרום לעקירת עצים, בתים ומקומות יישוב, כך פועלת "הרוח" שבאדם, שהוא בבחינת "עולם קטן". הרוח באדם פועלת ו"מזיזה" את בחינות הנפש, והיא מנהיגה ומובילה את האדם לדרך הטובה. מבואר שברוח נמצא כח "השאיפה" של האדם, לפעול ולעשות טוב ולקיים מצוות, וכח המצפון שלא לעשות עבירות ולהתנהג ביושר ובהגינות. ככל שהאדם בוחר ומשתדל להשליט את רוחו על גופו, כך הוא עושה יותר את רצון הבורא יתברך, ואם חלילה בוחר האדם להימשך אחר החומריות של הגוף, יצרו עלול להורידו לשאול תחתיות וכך יהפך הוא מאדם הגון וישר לדרגה של בהמה שפילה ח"ו. לפיכך עיקר השכר והעונש מתייחסים אל בחינת הרוח שבאדם, כיוון שזוהי עצמיות האדם המעניקה לו את יכולת הבחירה בטוב, או חלילה בהיפוכו, מה שאין כן הגוף והנשמה: הגוף נמשך מצד עצמו תמיד לרע כי הוא נמשך בטבעו אחר רצונותיו החומריים, לעומת הנשמה המוכרעת תמיד לטוב מאחר והיא נמשכת מטבעה אחר הרוחניות.  
   
על שאלת תכלית בריאתנו וסיבת ירידת הנשמות לעולם אומר המדרש: "אמר ריש לקיש בשם ר' שמעון בן מנסיא תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה, (מדרש רבה ויקרא כ'). בתחילה היה לבושו של אדה"ר "כותנות אור" אך משחטא הפך לבושו "לכתנות עור" (בראשית ג'). את האור הרוחני העצום שהכיל אדה"ר טרם החטא ניפץ הקב"ה למיליוני ניצוצות שהתפזרו בכל הבריאה כולה לאחר החטא. הדרך להחזיר אור זה לקדמותו, יהיה על ידי ירידתם של אותם חלקי ניצוצות הנשמה לעולם ועל ידי מילוי תפקידם יתאחו ויתאחדו החלקים את השלם. כל אדם נשלח, אם כן, אל העולם הזה, אל המקום בו התפזרו ניצוצות אור נפשו של אדה"ר על מנת לשוב ולהתלבש באור הרוחני ב"כותנות האור", וכל אדם מודרך בהשגחה פרטית ומובל בדיוק אל אותם חפצים, אנשים, מקומות ומצבים שם נחבאות אבידותיו, ושם, ורק ודווקא שם, ימלא את ייעודו. הכלים בהם ייעזר על מנת למלא את שליחותו הן המצוות המעניקות לנו את ההסתכלות וההתייחסות הנכונה לכל הסובב אותנו, כגון בגד – איסור לבישת שעטנז, בית – מזוזה ומעקה, מזון – כשרות, תרומות ומעשרות . הזולת – כל מצוות שבין אדם לחבירו, זמן – שבת, מועדים, זמני קריאת שמע והתפילות. המצוות – מלשון צוותא וחיבוק, מאפשרות לנו למצוא את אור נפשנו הנחבא בעולם ולהתחבר אליו, והעבירות לעומת זאת, מלשון העברה והרחקה, מרחיקות את האדם מן אור נפשו.

כל אחד מישראל תפקידו להכיר את בורא בדרכו שלו, מתוך תפקידו, בחלק נשמתו כי אין שני בני אדם שווים, וכן אין שני דורות שווים מעולם, מיום ברוא אלוקים אדם על הארץ עד סוף הדורות. על כל יחיד להשיג ולהכיר את בוראו ולגלות בעולם "צלם אלוקים" "כי בצלם אלוקים עשה את האדם". כל אדם מתקרב במדרגתו לתפוש את הבורא וכל אדם הוא זווית אחת ושונה מזולתה וביכולתה להכיר ולגלות את אור האלוקים. גם אם נדמה לנו בטעות כי אדם הוא יצור קטן, זניח וחסר משמעות בעולם האדיר, האמת היא אחרת, אדם קטן ככל שיהיה הוא רוקם במסכת חייו המיוחדת חוט אחד מיוחד בלבוש המפואר של יוצרו. משל למה הדבר דומה, למלך שביקש שיתפרו לו מלבוש מפואר ומכובד, ולכל פרט ואביזר על הבגד תפקיד משלו. נכון שאת כפתורי הזהב הנתפרים בקדמת הבגד כולם רואים, אך אין הם חשובים יותר מן החוט הארוג בשוליו, שלפעמים דווקא הוא מהווה את יסוד הבגד ושומר על שלמותו בכך שלא ייפרם. באם יחסר החוט שבשולי הבגד ייפרם הבגד ויהיה לוקה בחסר. כך האדם בעולמו, לא תתאפשר שלמות הבגד בלעדיו, ואת הגילוי שלו – תפקידו בעולם, איש לא יכול לעשות ולגלות במקומו. אין צורך לשם כך להיות אדם יוצא דופן, כפתור זהב מיוחד, בעל כישרונות נדירים ומיוחדים במינם, אין הכרח שרבבות יכירו אותו ואת פעלו כדי שיותיר את חותמו ורשמיו על הבריאה, עצם העובדה שנולד בעולם, היא המאפשרת את אותו הגילוי –  להיות חוט רקום בבגדו של מלך.

אם נשאל כיצד ידע האדם מהי תגליתו ומהו תפקידו הייחודי, נמצא תשובה בדברים הנאמרים בשם האר"י הקדוש: "שאינו דומה אדם לאדם מיום בריאת אדם והלאה, ואין אדם אחד יכול לתקן מה שחברו מתקן, והיינו שלכל אדם יש את השליחות העליונה שלו לתקן דבר מיוחד, שבעבור זה הורידוהו מן העולם העליון למטה לעולם הזה, ואף אדם אחר מיום בריאת העולם אינו יכול לתקן את אשר עליו לתקן, וזה שנאמר "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". לא על קיום המצוות ועניני שכר ועונש הכתוב מדבר אלא אל השליחות המיוחדת ותפקיד האדם בעולמו. הברכה הגדולה ביותר היא כאשר יהודי ממלא את שליחותו בעולם הזה ומתקן את העניין שבעבורו ירד לעולם. הקללה היא אם כן, באם אינו מתקן את שליחותו המיוחדת, שהוא עובד ועמל בכל שבעים שנותיו ואת השליחות שנועדה לו לא תיקן" והקב"ה הוא טוב ומטיב, וברא את העולם כדי להעניק מטובו לברואים, ומאפשר לאדם לגלות, אם רק יפקח עיניו ויראה, מה הוא תפקידו בעולמו. מזומנים לו לאדם גם התנאים – הניסיונות והאתגרים המביאים אותו למלא את שליחותו בעולם, ועל כך נאמר "ראה אנוכי נותן לפניכם היום וכו' את הברכה אשר תשמעו", פירושו שכל מה שאני נותן לפניכם, כל ההנהגה שהקב"ה מנהיג את כל תנאי חייו, שהאדם מסובב ונתון בהם, הכל עשוי כדי שיהודי יוכל למלא את השליחות שבעבורה ירד לעולם. אין אדם יודע מה היא שליחותו המיוחדת, אלא כדי שיתבונן ויראה, "ראה אנוכי נותן לפניכם היום" שיראה ויעמיק ויתבונן בכל התנאים הסובבים אותו שאת הכל נתן לו הקב"ה במטרה – "אשר תשמעו" במטרה שדווקא בעזרתם יוכל למלא את שליחותו בעולם. הברכה היא "אשר תשמעו" – זאת מטרתו בעולם, לקיים את השליחות והתפקיד במציאות שיצר לו הבורא בעולם, בתנאים הסובבים אותו.

צדיקי אמת הורו לנו שהאמת לדעת מהי השליחות המיוחדת של כל אחד ואחד, מה הוא העניין המיוחד שבעבורו ירד האדם לעולם לתקן, הוא הדבר שיצר הרע מתגבר עליו ביותר. זהו הסימן עבורו, שבעבור זה ירד לעולם, כמו שאמרו חכמים שהדבר שיהודי אינו יכול להתגבר עליו כי אם במסירות נפש בלבד, זה האות שזו השליחות, זה הניסיון שעליו לתקן בעולם.

אלוקי נשמה שנתת בי: הקב"ה בחר בחלק הנשמה הזו והלבישה בגוף המיוחד לה, והוריד אותם לסביבה ולתנאים המתאימים שיאפשרו לה להגשים את יעודה. לעיתים, בשעת חלישות הדעת וחולשת הלב מתעוררות שאלות: מדוע זה קורה לי, מדוע דווקא לי ולא להורי, חברי, אחי, אך מחשבה זו היא מחשבה מחלישה ומעוררת כאב, מחשבה שנלחמת עם המציאות ומסיטה מן המטרה. הכאב והעיסוק באי שביעות רצון מחליש ואינו מאפשר לגלות נקודות חוזק וכוח המאפשרים להתמודד עם האתגרים, ולהצליח להגיע למטרה. כאשר אדם מרגיש שמחשבות מעין אלו עולות וצצות בראשו ובעקבותיהן תחושות קשות של אכזבה, כעס, רגשי נקמה, ואפילו גופו משדר תחושות של אי נוחות, כאב ולחץ, זה הזמן לשאול לשם מה אני כאן, מה רוצה בורא עולם ממני. כך, ירחיק עצמו מעט מן המקרה ויסגל לעצמו זוויות ראיה חיצונית עד כמה שאפשר. כאשר חווים את הדברים מבפנים שוקעים ומתבוססים בקושי, אז קרוב האדם אל עצמו הגשמי וודאי לא יצליח לזהות את הכוחות הטמונים בו שיעזרו לו לחשוב ולהרגיש אחרת. לכן, בעיתות קושי, צער ושבר, עלינו לשאול את עצמנו – כיצד ניתן לראות את האירוע אחרת ובאילו דרכים עלינו לפעול על מנת להתמודד עימו. וזוהי העבודה – להעלות את נקודת הבחירה לתגובה, ולא להיאבק עם המציאות.
נסיים בתפילה "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים.
  

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך