מעלת ההכרה העצמית

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

מובא במסכת סוכה נ”ג: “וכן מצינו בהלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה, היה מרקד ואומר: אם אני כאן – הכל כאן. אם אין אני כאן – מי כאן”.
התנא הגדול, הלל הזקן, שדמותו הפכה לסמל: “ענוותן כהלל”, אומר את המילים הנראות כמתרברבות בעת שמחת בית השואבה, בזמן שאיבת מעיינות הנפש והגבהת קומתו הרוחנית של בחיר הבריאה לדרגות גבוהות של קדושה. כאשר נבין את תוכנם ומשמעותם של מילים אלו נוכל להפיק מהם מסר שישפיע על איכות חיינו, ויכולתנו להיות בעלי נפש בריאה עם יכולת תנועה והנעה למטרה היעודה ולצעידה חיובית שתלווה כל מסלול בחיינו.

אומר הלל בדבריו, שכשאני מגלה את ה”אני” האמיתי שלי, ומממש את היכולות שהעניק לי הבורא מתוך מודעות והכרה בטוב אשר חנן אותי יוצרי, אזי “הכל כאן”. הכל הוא ביטוי למי שכל יכול, לבורא עולם המתגלה דרך יהודי השמח בהכירו את כוחות הנפש שהוענקו לו מהשמיים, משכיל להוציאם מן הכוח לפועל למען שמו יתברך, ובכך הוא מעצים את מלכות ה’. הלל הזקן אומר זאת דווקא בעת בה היו יורדים אל מעיין השילוח ושואבים מים בששון. זהו הזמן בו היו חופרים “המרקדים” בתהומות הנפש, ושם מגלים את אור הנשמה שהיא חלק אלו-ק ממעל.

רק בעת התחבר היהודי לאני החיובי שבו, יוכל להגיע לדרגת עבד ה’, כדברי הרב וולבה (בספרו “עלי שור”, חלק א’, עמוד קס”ח): “התחלת כל עבודה פרטית היא דווקא חווית רוממות האדם. מי שלא עמד מעולם על רוממות האדם מיצירתו, וכל עסקו עם עצמו הוא רק להרחיב ידיעותיו על הרע שבו, ולייסר את עצמו על זה יותר ויותר, ישקע בייאוש, ובסוף ישלים עם הרע מאפס תקווה לתקנו”.

מי מאיתנו כאדם, כבן זוג, כהורה, כמחנך, לעיתים מפסיק לקוות, חדל מלפעול ליצירת שינוי לטובה, סוגר דלת לתקווה מתוך ייאוש עצמי של: אני לא מסוגל, אתגר זה גדול ממני, אני הורה חסר כוחות, אני בן זוג מאכזב, הכול אבוד מראש… אנשי מקצוע בתחומים טיפוליים נפגשים לא אחת עם אנשים “דועכים” עקב דימוי עצמי נמוך, חוסר התחברות לטוב העוטף את נשמתם, אי הכרה ביכולותיהם ובמעלותיהם, הדחקת מאמציהם והצלחותיהם והעצמת כישלונותיהם. הורים מיואשים ומתוסכלים שלא מצליחים להוות סמכות הורית אסרטיבית יציבה ונינוחה, נמחצים תחת אי המשמעת של ילדיהם עקב חוסר ביטחון עצמי הנגרם מהיגררות אחר חולשותיהם. הם אינם מאמינים בייעודם כי הם אלו היחידים שנבחרו מכל הברואים עלי אדמות להיות השליחים לניתוב ולהצמחת נשמות ילדיהם המופקדים בידם. עלינו להשכיל, כהלל הענוותן, להיות בעולם ה”כאן” בנוכחות מיטיבה מתוך הכרת חשיבותנו כבעלת משמעות עמוקה כי: “בשבילי נברא העולם”- בשביל המיוחד לי, אותו סלל בעבורי יוצרי, עם כוחות נפש, יכולות רבים, סביבה מותאמת ומאתגרת, ומסלול חיים ייחודי שבהתהלכי בו באמון ובאמונה אגיע ליעודי ולמימוש שליחותי.

אדם הלומד להכיל בתוכו את כל כוחותיו, הטובים יותר והטובים פחות, ומקבלם בהבנה בתפיסה כוללת של השלמה עצמית ((wholeness of the self, בשילוב של רצון והשקעה לייעול ולשיפור מחשבותיו, מעשיו ומידותיו, רק הוא יהיה בעל מסוגלות להכיל את זולתו, את בן זוגו, את ילדיו, ולקבלם כמות שהם על מעלותיהם וחסרונותיהם. הוא ידע להאיר את נקודות הטוב שבהם, להעצים את מעשיהם הטובים, להתייחס להשקעותיהם, להחמיא להשתדלותם, ולנווטם באומנות כאוּמַן וכאוֹמֶן לחיזוק הכוח הפרוגרסיבי של “אדמה לאלו-ה”, ולהקטנת כוח האדמָה המושכת את האדם כלפי מטה, ומחברת אותו לכוח הרגרסיבי שבו.

הבעל שם טוב, בספרו “ערבי נחל” על פרשת לך-לך, הבהיר כי האדם המסוכסך עם עצמו, באופן ישיר יהיה מסוכסך עם זולתו, כי באותן משקפיים בהם בוחר האדם לראות עצמו, הוא יראה את סביבתו: “כשרואה האדם איזה איש שעושה רע או שמספרים לפניו מאיזה איש שעשה רע, ידוע ידע בברור שיש בו שמץ מנהו מאותו הדבר”. ומי שהוא “טהור עיניים מראות רע, והביט אל עמל (דבר שאינו הגון) – לא תוכל” (חבקוק א’, י”ג).

סוד יחודו של הלל היה ב”מי הוא המכובד המכבד את הבריות”. הוא שידע לכבד ולהעריך את עצמו מעצם היותו נברא בצלם אלו-ה ממעל, הוא זה שידע לכבד כל בריה ובריה באשר היא, גם גוי שבא ללמוד את התורה כולה על רגל אחת, וגם טרדן שבא להטרידו ולהכעיסו בערב שבת. עם כולם הצליח הלל לנהוג באהבה, סובלנות, אורך-רוח והבנה.
וכדי שגם אנו נזכה להלך בדרכו של הלל, ונהיה בני זוג מקבלים, מבינים ואוהבים, הורים סמכותיים מכילים ומאפשרים, ידידים נעימים ואהובים, נתחיל את השינוי בתוכנו, בחריטה על לוח ליבנו את דבריו הנפלאים של הרב דסלר: “וידע זאת כל אדם, אני עם כוחותי ותכונותי, פרצוף פני וסגולות נפשי יחידי בעולם, בין כל החיים עכשיו. אין אף אחד כמוני, בדורות שעברו לא היה כמוני, ועד סוף כל הדורות לא יהיה כמוני. ואם-כך בוודאי הקב”ה שלחני לעולם בשליחות מיוחדת ששום אחר אינו יכול למלאה, רק אני בחד פעמיותי”.    

ביודענו ובהכירנו את מעלותינו שניתנו לנו מעם הבורא למימוש יעודנו, נזכה להיות ענווים כהלל, בעלי אחריות אישית לתפקוד יעיל, קשובים לפיתוח הפוטנציאל שהוענק לנו, ומסוגלים ליצור קשרים משמעותיים וטובים עם כל אחד מבני משפחתנו ועם זולתנו, “כי האדם נקרא ‘עולם קטן’, המון כוחות נפש בו וגילויים רבים ושונים בבחינת כבודו יתברך מתגלים על ידו בבחירתו, מעשיו, הכרתו והישגיו” (מכתב מאליהו, חלק א’).


כלים מעשיים לגילוי כוחות הנפש ולחיזוק הדימוי העצמי:
1. שינון ולמידה: יש ללמוד ולשנן בכל יום על מעלת ההכרה העצמית הגורמת לפיתוח עין חיובית-אישית ויציאה מרגשות נחיתות ואשם.
2. התבוננות והשתהות: בחינת הפעולות החיוביות שנעשו על-ידי במשך היום ורישומם לפני השינה. המחשבות איתן הולך האדם לישון נכנסות לתת-מודע שלו, ומפעילות אותו ביום המחרת.
3. הודיה: בכל בוקר בעת אמירת ה”מודה אני”, נכוון בהודיה לבורא, ובהכרה באמון הרב שנותן בי כי ביכולתי ליצור שינוי לטובה. לולא כן לא היה מחזיר בי נשמתי.
4. ביקורת: בעת קבלת ביקורת יש לסנן מה הם הדברים הנכונים שנאמרו לגבי באופן ספציפי, ולהסיק מהם את המסקנות המובילות לקידום וייעול. זאת מבלי להיפגע ומבלי לפסול את עצמי באופן כוללני בכל התחומים.
5. בחינה עצמית וברור הרצון בעת התרגשות יתר או הימנעות מפעולה מסוימת: יש לבדוק האם הסיבה לכך תלויה בחוסר הערכה עצמית. במקרה זה יש להתחזק כי המשימה שנזדמנה לי, היא שליחות מעם הבורא הנותן לי כוח לעשות את החיל הזה, וכי ההשתדלות היא חובתי, והתוצאה של בוראי.
6. תרגול לראיית הזולת באור חיובי: חשיבה יצירתית שתאפשר לנו לדון לכף זכות בכל מצב ובכל מקרה, וחיפוש הזדמנויות להענקת מחמאה והערכה. כל אלה מרחיבים את החלק המואר בליבו של האדם, ומאמנים אותו למצוא נקודות זכות, גם בו עצמו.
7. חיזוקים: כל אדם יחפש פעולות שיחזקו אותו בעיני עצמו, כמו: התמחות בתחום ספציפי, לימוד מסוים, אומנות כל שהיא, קניין מידה אחת טובה, ועוד. על ידי כך יתממש הפוטנציאל הטמון בו ותתרחב דעתו, כדברי הרמח”ל, חלק א’, פרק ג: “כל נברא משתלם (צועד לשלמותו) כשפועל מה שחקק לו הבורא יתברך כמו שיפעל, וחוסר בשלמות כל זמן שלא יפעילנה. כפי מה שיצאו כוחות הנפש לפי שורשו באותו שיעור יהיה בריא ושלם, ואם האדם מאבד כוחות נפשו ירגיש צער ויגון”.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך