מצוות “קידוש לבנה”

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

אחד מיסודות האמונה בבורא הוא שגם לאחר בריאת העולם, ה’ ממשיך לנהל את עולמו ולהשגיח עליו בהשגחה תמידית. ללא השגחה זו, החופפת על עולמנו, לא היה העולם ממשיך להתקיים.

ידיעה זו מלמדת אותנו שהעולם נמצא במצב של התחדשות תמידית. העולם לא נברא רק פעם אחת, ולאחר מכן הוא מתנהל מכוחה של אותה בריאה ישנה, אלא הוא מתחדש תדיר. כאילו הוא נברא בכל רגע מחדש. על כך נאמר בתפילה: “המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית”. גם הכיסא שאני יושב עליו עתה, קיים עתה מכוח רצונו העכשווי של הבורא. לולא רצון זה, היתה המציאות שונה לחלוטין.

אורה של הלבנה מתחדש מדי חודש. מובן, שלפי חוקי הטבע מוסברת התופעה לפרטיה. אולם על פי אמונתנו, גם חוקי הטבע פועלים מכוח רצונו של הבורא שברא אותם ומחדש אותם תדיר.

חידוש הלבנה משמש סמל להתחדשות התמידית של הבריאה. בברכת קידוש לבנה אנו מדגישים את אמונתנו זו. המעמיק בנוסח ברכה זו מוצא שה’ משגיח באופן תמידי על כל גרמי השמים ועל הטבע, המרחב והזמן. מעמד קידוש לבנה נחשב אפוא למעמד נשגב וכקבלת פני השכינה, שהרי הוא מעמד של חיזוק אמונתנו והמחשתה.

ממעמד זה עלינו ללמוד, שגם אנו צריכים לחיות במצב של התרעננות ושל התחדשות תמידית. אל לנו לשקוט על השמרים בעבודתנו הרוחנית ולהסתפק בהישגי העבר. הבריאה מתחדשת, וגם על האדם, נזר הבריאה, מוטל להתחדש, להתחזק ולהפנות את פניו לקראת עתיד טוב יותר, רוחני יותר וקרוב יותר לבורא.

*

בתחילת כל חודש מתחדשת הלבנה. במהלך המחצית הראשונה של החודש עומדים יהודים ברחבת בית הכנסת תחת כיפת השמים ומבקשים בקשה, שלכאורה, נראית תמוהה: “יהי רצון מלפניך ה’ אלוקי ואלוקי אבותי, למלאת פגימת הלבנה, ולא יהיה בה שום מיעוט, ויהי אור הלבנה כאור החמה”. האם אין דאגה אחרת ליהודים, אלא רק שתתמלא פגימת הלבנה? וכי זו היא כל דאגתנו, שהתהליך הטבעי של התחדשות הלבנה יתקיים כסדרו?

ההסבר הוא שאור הלבנה רומז לאורו של העם כולו.

הלבנה נמשלה לעם ישראל. מאמצע החודש ועד לסיומו, אור הלבנה פוחת והולך. מלילה ללילה הלבנה נראית קטנה יותר כי הזווית שבה היא נמצאת ביחס לשמש, גורמת שחלקה החשוך פונה אלינו. בסיום החודש הלבנה נעלמת מעינינו לגמרי. כך גם העם היהודי. לא אחת היה נראה, עת נעו גלגלי ההיסטוריה, כי הוא פוחת והולך, מתעמעם וכוחו מתמעט. בתקופות מסוימות נדמה היה כאילו, חלילה, הוא נעלם כליל. אבל אז מגיע ראש חודש, באה ההתחדשות והירח עולה מחדש ומתמלא. כאשר יהודי מבקש את מילוי פגימת הלבנה, הוא בעצם מבקש על עם ישראל כולו. “הלוואי”, מתפלל היהודי, “שגורלנו יהיה כגורל הלבנה, שלאחר ההתמעטות בגלות הארוכה, נחזור ונתמלא ואורנו יגדל”.

בקידוש הלבנה אנו מודים לקדוש ברוך הוא שברא את העולם: “ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים” – אלו השמים, “וברוח פיו כל צבאם” – את השמש, הירח והכוכבים. “חוק וזמן נתן להם, שלא ישנו את תפקידם” – יש מאור גדול, זו השמש, לממשלת היום, ויש מאור קטון, לממשלת הלילה, ויש את הכוכבים. כולם ממלאים את תפקידם. כל הברואים: “ששים ושמחים לעשות רצון קונם”.

כשציווה הקדוש ברוך הוא את משה על קידוש החודש, הראה לו את התחדשות הלבנה ואמר לו: “כזה ראה וקדש”. מכאן מגיעה המסקנה: “פועל אמת שפעולתו אמת, וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן”, זה העם היהודי שנבחר מרחם להיות עם קדוש לה’, תפארת הבריאה, “שהם עתידים להתחדש כמותה”, כמו הלבנה. ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו, “ברוך אתה ה’ מחדש חדשים”.

הברכה החודשית על קידוש הלבנה היא ביטוי להתחדשות בריאת העולם על ידי בורא העולם. העולם קיים לא רק מפני שנברא אי שם בעבר, אלא מכיוון שהבורא מחדש אותו תדיר. בריאה חדשה זו מהווה ביטוי לעתיד טוב ומושלם הנשקף לנו.

בהמשך התפילה המיוחדת הזו, אנו מביאים את דבריו של רבי ישמעאל כהן גדול, שהיה מעשרת הרוגי מלכות, והוא לימדנו כי: “אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש, דיים”. די לנו שפעם בחודש אנו זוכים להקביל את פני השכינה. היכן – במעמד של קידוש הלבנה. לכן, אמר אביי, מחכמי התלמוד: לכן, צריך לאומרה בעמידה כי בשעה שאנו מברכים על הלבנה בכל חודש, אנו זוכים לקבל את פני השכינה.

לאחר ברכת הלבנה אנו מביעים משאלה: “כשם שאני רוקד כנגדך”, כנגד הלבנה – “ואיני יכול לנגוע בך”, איננו יכולים לחיות על פני הלבנה ולהתקיים עליה, “כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה”. ואמנם, האדם הראשון שהציג את כף רגלו על הירח, הבין את המרחק הרב שבין האדם לבין היקום שסביבו, וציטט בעומדו על הירח את פרק ח’ בתהלים: “ה’ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים”.

לאחר בקשה זו, אנו ממשיכים באיחולים לסובבים אותנו ולכל עם ישראל: “שלום עליכם, עליכם שלום. סימן טוב ומזל טוב יהיה לנו ולכל ישראל. דוד מלך ישראל חי וקיים”. מעמד קידוש הלבנה הוא מעמד של שמחה ושל הבעת ביטחון בעתיד טוב יותר. הוא מסתיים בשירת: “טובים מאורות שברא אלוקינו, יצרם בדעת בבינה ובהשכל… קרא לשמש ויזרח אור, ראה והתקין צורת הלבנה”.

עם השנים נוספו לנוסח ברכת הלבנה מזמורי תהלים ותפילת ‘עלינו לשבח’. את אמירת תפילת ‘עלינו לשבח’ אנו אומרים, כדי שלא ייראה כאילו, חלילה, אנו מתפללים לירח. לכן, אנו מוסיפים תפילה זו שבה מודגשת העבודה לה’ לבדו.

את ברכת קידוש הלבנה נהוג לומר במוצאי שבת כי אז שרויים בשמחה ולובשים בגדים נאים (בגדי שבת), וראוי לומר את הברכה מתוך שמחה.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך