דין קניית קרקע בשטר

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

סימן קצא’

א’- אופן עשיית קנין השטר
קנין שטר כיצד – המוכר כותב בשטר “שדי מכורה לך” ונותן לקונה, ואפילו שעדים לא חתמו על השטר וגם השטר לא נמסר בפני עדים, ברגע שהשטר הגיע לידי הקונה נקנה לו השדה. השטר נכתב בלשון המוכר, ומועיל אפילו אם נכתב בלשון עבר “שדי מכרתי לך”, משום שמוזכר בו ענין מכירה, והשטר נכתב אפילו על דבר שאינו שוה פרוטה, וגם נכתב על דבר שיכול להזדייף, והטעם הוא משום שאין צריך שטר העומד לראיה, אלא מהות השטר היא כדי שיקנה בו לשעתו.

ב’ – קנין שטר קודם ששילם דמי המקח
שטר אינו קונה עד שישלם הלוקח את כל דמי המקח, שהמוכר אינו גומר בדעתו למכור בשטר עד שיקבל את כל דמי המקח, ואינו קונה אפילו חלק מהמקח כנגד המעות שנתן, משום שאין שטר לחצאין. ואף שמצינו בקנין כסף שאם נתן את הכסף לשם פירעון הוא קונה, אפילו שלא השלים הלוקח את כל החוב (סי’ קצ’ ס”י), זה הכל דווקא בקנין כסף שאנו אומרים שמכיון שהמוכר קיבל מקצת מהדמים לשם קנין, הרי הוא גילה בדעתו שנוח לו למכור גם בקבלת חלק מהכסף, אבל בקנין שטר הרי הלוקח לא נתן כסף לשם קנין שהרי בשטר הוא קונה, ולכן אפילו שהמוכר קיבל את הכסף, אין ראיה מזה שנוח לו להקנות בחלק מהכסף, שהרי המוכר מסתמך על קנין השטר ולא על קנין הכסף, ולכן לא קנה עד שייתן את כל המעות, וכמו שכתב הרמ”א בסימן הקודם סט”ז.
אמנם אם מוכר שדהו מפני רעתה, במקרה זה קונה בשטר אפילו אם עדיין הוא לא שילם לו את כל דמי המקח, כי במקרה זה אנו תולים שבוודאי הוא גמר בדעתו למכור אפילו שעדיין הוא לא קיבל את דמי המקח, כדי שלא יחזור בו הלוקח.
חידוש נוסף אנו מוצאים בקנין שטר, שאם הוא הקנה לו את השדה בחוב שהמוכר חייב לו, וכתב לו בשטר שדי מכורה לך בחוב זה, כאן הוא קונה בשטר, ואין זה דומה לקנין כסף שלא קונה במלוה משום שמלוה להוצאה ניתנה, אבל כאן קנינו הוא בשטר, והחוב הוא רק תשלום תמורת השדה. וכך גם במקרה שזקף עליו את דמי הפירעון במלווה, גם בזה קונה אפילו אם לא שילם את כל המעות, שמכיוון שזקף במלווה, הרי זה כאילו קיבל את הכסף וחזר והלווה לו בחזרה (נתיבות המשפט סק”ב)

ג’ – התעורר ויכוח אם שילם על המקח
אם נולד ספק בפירעון המקח, שהלוקח טוען פרעתי והמוכר טוען שהוא לא קיבל, הדין הוא שהמוכר נאמן, שכל מקח הוא נעשה על תנאי שהלוקח ישלם את דמיו, ואם אינו משלם הרי המקח בטל מאליו, נמצא שהספק אינו רק על הפירעון אלא על עצם קיום המקח, ולכן המוכר נאמן לפי שהוא המרא קמא
אמנם אם נכתב בשטר המכר שנפרעו דמי המקח, והוא במקום שכותבים שטר לאחר הפירעון, בזה הדין הוא שהלוקח נאמן.

ד’ – קנין לאחר זמן
המוכר קרקע או מטלטלין על דעת שיחול המקח לאחר זמן, כגון שעשו קנין שיחול המקח רק לאחר שלושים יום, הדין תלוי בסוג הקנין שנעשה, בקנין חזקה המקח אינו חל, לפי שבשעת חלות הקנין כבר כלתה קנינו, ובקנין שטר צריך שיהיה השטר קיים בשעת החלות, ולכן אם לא אבד השטר עד שהגיע הזמן המקח חל, ואם לא בטל המקח משום דכלתה קנינו, אבל בקנין כסף אפילו אם אבדו המעות קודם שהגיע זמן החלות, המקח חל ולא אומרים שכלתה קנינו.
ובטעם הדבר שקנין כסף שונה ולא אומרים בו כלתה קנינו נחלקו הראשונים, הרשב”א כותב שהטעם הוא מכיוון שאם לא יתקיים המקח המוכר צריך להחזיר מעות, נמצא שמקנה לו את הקרקע באותה הנאה שנפטר מלהחזיר לו מעות, ויש כאן הקנאה בהנאת מחילת מלוה, והר”ן כתב שהוא מקנה לו את הקרקע בגוף המעות עצמם, ואפילו שהמעות כבר לא קיימים בשעת החלות, מכל מקום בשעה שקיבל את המעות המוכר שיעבד את עצמו להקנות קרקע, ואותו שעבוד נשאר עד לזמן חלות המכר, וכבר מלכתחילה מקנה המוכר את עצמו להקנות את הקרקע
ואם מכר על דעת שיחול המקח מעכשיו ולאחר שלושים, בזה הדין הוא שהמקח חל בכל הקנינים, כיוון שלאחר זמן הוא יקנה את הדבר למפרע מעכשיו, ונמצא שלא כלתה קנינו (רמ”א)

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך