סור מרע – כיצד ?

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

הגמרא במסכת נדרים במעשה עם רבי שמעון הצדיק: (מתורגם בסוגריים) “תניא, אמר שמעון הצדיק, מימי לא אכלתי (בשר קורבן)  אשם נזיר טמא, אלא אחד,  פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, ראיתיו [שהוא] יפה-עינים, וטוב-רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו, בני, מה ראית להשחית שערך זה נאה?  (מדוע קיבלת עליך מצוות נזירות שבסופה תצטרך לגלח את שערך הנאה?! ) אמר לי, רועה הייתי לאבא בעירי, והלכתי למלאות מים מן המעין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי, ובקש לטורדני מן העולם (כלומר לפתותי לדבר עבירה ועל ידי כך אפסיד את עולמי)  אמרתי לו, (ליצר הרע)  רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך? במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה (אני נשבע) שאגלחך לשמים. מיד עמדתי ונשקתיו על ראשוֹ, אמרתי לו, בני, כמותך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר (במדבר ו’) “אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'”     מתקיף  לה(הקשה)  רבי מני, מאי שנא (במה שונה קורבן) אשם נזיר טמא דלא אכל, משום דאתי  (שהקרבן בא) – על חטא, כל אשמות (שאר קורבנות אשם) נמי לא ליכול  (גם אותם אל תאכל) – דעל חטא באין  ( שהלא באין על חטא)?!  אמר ליה רבי יונה, (מיישב רבי יונה) היינו טעמא – כשהן תוהין נוזרים, (מבאר רש”י אותם נזירים תוהים פירושו: מתפחדים וכועסים!  וממה הם פוחדים ועל מי הם כועסים?! מיישב התוספות: מעוונותיהם!  ומוסיף הרא”ש: נבהלים על פורענותם ותולין אותו בעונותיהם כלומר הם עשו חטאים ופוחדים מהעונש וע”כ הם מקבלים על עצמם נזירות ככפרה על חטאתם נזירות מיין ומטומאת מת)  וממשיכה הגמרא: כשהן מטמאין, (כשאירע אחר כך שנטמאו בטומאת מת)   ורבין עליהם ימי נזירות, (וכתוצאה מכך הם צריכים לשוב ולקבל עליהם שוב מתחילה ימי נזירות…  יותר ממה שחשבו מתחילה)  מתחרטין בהם,  (על קבלת הנזירות) ונמצאו מביאים  (בהמות )חולין לעזרה”.  (כלומר הם לא התכוונו באמת מראש לקבל על עצמם את אותה נזירות ואו אז קורבנם מגיע לשווא אל בית המקדש)  (ט’ ע”ב)

יש להבין מהו שורש ההבדל בין הנזיר מהדרום לבין שאר הנזירים?! התשובה היא , נזירות מיין ומטומאת מת היא חומרא ותוספת על מצוות ה’, וכאשר יהודי מקבל על עצמו תוספת קדושה על מצוות ה’ יש לברר היטב מהם מניעיו! האם בזמן קבלת החלטה על תוספת קדושה  הגיעה כשהוא נמצא בתקופה חיובית בעולמו הרוחני וברצונו לשמר עצמו מנפילות מקבל על עצמו תוספת קדושה. אך יש גם מצב הפוך שבו האדם נמצא בתקופה של התדרדרות רוחנית, ואו אז כשהוא פתאום קולט לאיזה שפל הוא ירד, ואז בסערת רגשות אשם על עצמו מחליט הוא על חומרות יתר שהן לא ריאליות למצבו כעת, אך רואה בכך כפרה על חטאיו. ומה רע בכך? התשובה היא שהתרגשות טבעה לחלוף ע”כ  שמו: רגש = רגע – אש…  רגע של אש החולף ומתפוגג . ישנו כלל ידוע בנפש האדם: לעולם אל תקבל החלטות כשאתה בסערת רגשות כמו כעס, עצב, אופוריה וכו’, וזאת מפני שבאותם רגעים הרגש מפעיל את האדם ולא השכל.  אותם נזירים  נפלו בתהומות החטא, וכשעשו את חשבון נפשם במקום להתחיל ב: תהליך תשובה הדרגתי בחרו לקפוץ למעלה מדרגתם ולקבל על עצמם ככפרה ותיקון: ” נזירות ” מוחלטת גם מהמותר ביהדות. טבעה של התלהבות זו   שעם שוך ההתרגשות   הם יגלו שהנזירות גדולה עליהם… ומתחרטים  על אותה קבלה ובכך מביאים קורבן נזירות אל בית המקדש לשווא.

אך הנזיר מהדרום קבל על עצמו נזירות מתוך “התבוננות” הוא זיהה את פיתויי היצר הרע, וכסייג וגדר למניעת החטא,  קבל על עצמו זהירות יתר כדי לא למעוד בתהומות החטא. קבלת נזירותו באה מתודעה פנימית ורצון להיות קדוש יותר מתוך קול פנימי חזק ויציב: היזהר מהיצר הרע שבך הוא מחכה לך בסיבוב הבא… כדאי לך להיות מוכן כדבעי, כשהקבלה באה ממודעות עצמית גבוהה חזקה עליה שתחזיק מעמד. 

מסקנת הדברים: תשובה לחטאים, הוא תהליך הדרגתי שלב אחרי שלב, נדבך אחרי נדבך,  המניעים לתשובה  הם  אמנם נובעים מרגש חם ובוער  אך את  תהליך התשובה המעשי עושים עם ה-שכל  ולא עם הרגש! לכן תיקנו חז”ל בסדר תפילת שמונה עשרה את בקשת: “אתה חונן לאדם דעת” לפני הקשה של: “השיבינו אבינו לתורתך”  כדי לרמוז לנו שתשובה עושים בהגיון ובהדרגה ולא בקפיצות היסטריות…. 

לאור דברים אלו מקבלים אנו הבנה מדוע אותם צעירים שניפצו בפטיש את הסלולארי שדרכו נחשפו לתהומות החטא חלקם חזרו לשם שוב, וזאת משום שהמכשיר הוא לא החוטא… כי האדם הוא הוא החוטא! מכשיר הוא אמצעי שדרכו ניתן להגיע אל הגיהינום… ומכיוון שהאדם  יצרים רבים ומגוונים לו, יצרים קשים וחזקים, עליו להיות מודע למסוכנות בעצם החזקת כלי משחית  אלו, ולא לומר לעצמו: לי זה לא יקרה…  וע”כ מי שעדיין לא נפל בתהום זה  ומקבל על עצמו  להרחיק ממנו מכשירים אלו וודאי החלטה נבונה ונכונה הוא מקבל על עצמו. אך מי שכבר נפל במצולות החטא וחשקה נפשו להינתק מזוהמה זו כאן עליו לפעול בשני מישורים: א.  “סור מרע”. ב. “עשה טוב”.

הנה דוד המלך ע”ה בלמדו  את הדרך של האדם להתנתקות מהרע עליו  לסור מהרע ולעשות טוב”  (תהילים ל”ד ט”ו) לכאורה פעולת ה”סור מרע” פשוטה-  להתנתק מהרע, כמו בגמילה  מעישון ומשאר מזיקים, בתחילת התהליך קל להשליך את הסיגריות , כן בתכנית דיאטת בריאות  קל להסיר מוצרים מזיקים מתפריט התזונה היומי,  אך כמו האדם הרגיל בעישון שגופו זקוק עדיין למנת ניקוטין  כך גם לב האדם המורגל באיסור דורש את שלו… ובשוך ההתרגשות מהניתוק מגיעים הגעגועים לאיסור… כפי שחז”ל למדונו: “ההרגל נעשה טבע שני” שנוי הרגלים כשינוי הטבעיים!  

ניפוץ מכשיר אסור בעקבות חרטה וייסורי מצפון , ללא תהליך מובנה בנפש,  טבעו לחלוף ולהתפוגג. כנראה שלא די במעשה הניפוץ מבחוץ, צריך גם לנפץ את התשוקה לאיסור שבלב, את הנזק שנוצר בלב ובמוח של האדם מהחשיפה לאותם תכנים אסורים, לנפץ גם את המכשיר שנשאר עדיין בלב….  אמנם למדונו חז”ל את הכלל: ” אחר המעשים נמשכים הלבבות”  אך מעשה בודד ללא תחזוקה רוחנית סופו לאבד את קסמו. וכדי לצלוח את השלב של אחרי המעשה על האדם להשקיע ב: ‘טיפול המשך’ למלאות את הלב בחיזוקים רוחניים של: ” עשה טוב” כי ה”עשה טוב”  מקיים ומתחזק את ה”סור מרע”.    

כדברי המדרש “שוחר טוב”  על הפסוק בתהילים: ” אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב” (א’ א’) –ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כאילו עושה מצוה! וכו’ – והוא  שבא דבר עבירה  לידו וניצול ממנה, שנאמר “סור מרע ועשה טוב”- סור מרע עלמנת לעשות טוב!. וכן הוא אומר: ” אף לא פעלו עולה- בדרכיו הלכו” (שם קי”ט) מבאר שם רש”י  בשם מדרש הגדה: ” אף על פי שלא פעלו עולה, אין שכרם שלם אלא אם כן – בדרכיו הלכו” וכן הוא אומר: “סור מרע ועשה טוב”- אע”פ שאתה סר מרע , אין הכל שלם אלא אם כן תעשה טוב”.

נמצאנו למדים שלא די בכך שאדם אינו עובר עבירות, אלא שומה עליו להשתדל ולהרבות בעשיית מצוות כנגד העבירות, כפי הנאמר בחז”ל על הפסוק במשלי: “כי בתחבולות תעשה לך מלחמה”- אם עשית חבילות של עבירות, עשה כנגדן חבילות של מצוות!!” כלומר, עשיית חבילות המצוות טעונה חכמה ותחבולה לדעת להתאים את המצוות כנגד העבירות!  לכל הנאה של איסור יש תחליף להנאה של מצווה! וכאשר לב האדם מרוקן מרוחניות אין פלא מדוע נמשך הוא שוב לאסור, ע”כ ללא סיפוק רוחני נגדי בעוצמה של: חבילות מצוות נגדית לא יהיה קיום להתנתקות מהאסור. וזהו העניין  של: ” סור מרע על מנת לעשות טוב.

עומדים אנו בפתחו של חודש הרחמים והסליחות- אלול- השם אלול מעורר בנו מיד רגשות של תיקון דרכנו לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, לקראת ראש השנה, שהוא יום הדין לכל באי העולם.  אך יש לתת את הדעת של די בניפוץ הרע כי עם השקעה מרובה ב: “עשה טוב”  ככל שההנאה מחבילות המצוות תגדל כך עזיבת הרע תהיה לעזיבה מוחלטת ולא ברת חלוף.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך