פרשת ויגש – רעיונות קצרים

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

“ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו” (מה, ג)
לכאורה יש להבין את הקשר בין הבהלה של האחים מפני זהותו האמיתית של יוסף לכך שלא יכלו לענות לו.
בספר ‘דרשות הרבי”ל’, לגאון רבי בנימין לווין, ביאר באופן נפלא: האחים היו מלאי טרוניות וטענות על יוסף – השליט המצרי; הוא מתעלל בהם. בתחילה קורא להם מרגלים, אחר כך מארח אותם כיד המלך, דורש שיביאו את אחיהם הקטן, מטמין להם את הכסף באמתחות, אוסר את שמעון, מאשים אותם בגנבת הגביע… כל כך הרבה חוסר צדק מצידו כלפיהם.
ואז, ברגע אחד, כשמתגלה יוסף, מתברר להם שאחרי כל ההתעללות שלו בהם – הם עדיין אלו שחייבים לו הסברים, לא הוא להם. ולא הייתה בפיהם תשובה מספקת. “ולא יכלו אחיו לענות אותו”…


“ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים” (מה, כג)
“מטוב מצרים – מצינו בגמרא ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו” (רש”י).
מפני מה שלח יוסף דווקא ‘יין ישן’? ומדוע דעת זקנים נוחה מיין ישן?
רעיון נפלא ביאר הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות: מטבע העולם, ככל שמזדקן האדם, הוא רואה שכל הצעירים ממנו מסתדרים מצוין בלעדיו. רוחו שחה עליו ודעתו נחלשת. הוא מרגיש כמי שאין בו עוד תועלת.לפיכך שלח יוסף לאביו ‘יין ישן’, שככל שהיין ישן יותר – כך הוא משובח יותר. יין זה מעודד אפוא את הזקנים להרגיש שיש להם מעלה גדולה יותר מכל האחרים, ולפיכך דעתם “נוחה הימנו”…


“אל תרגזו בדרך” (מה, כד)
“אל תפסיעו פסיעה גסה” (רש”י).
יש להבין מפני מה הדגיש יוסף כעת לאחיו דווקא שלא יפסעו פסיעה גסה.
הרה”ק רבי אברהם מטשכנוב מסביר באופן נפלא: יוסף ידע שנגזרו על יעקב כ”ב שנים של צער בגלל מה שנחסר ממנו כיבוד אב בעת שהיה בבית לבן וכששהה כשנתיים בדרך עד שחזר אל יצחק.
וכיון שאמר להם יוסף בתחילה “מהרו ועלו אל אבי”, שכן שנות הסבל שלו הסתיימו וכעת אפשר לבשר לו את הבשורה הטובה, עם כל זאת – “אל תפסיעו פסיעה גסה”, שכן אם תלכו מהר מדי, תגיעו לפני תום כ”ב השנים שכעת מסתיימות…


“ואת יהודה שלח… להורות לפניו גושנה” (מו, כח)
“לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה” (רש”י).
ישיבת ‘בית התלמוד’ בארה”ב נודעה בשערים ברמת העיון הגבוהה שהונהגה בה. עד כדי כך, שבמשך ‘זמן’ שלם יכלו הבחורים ללמוד סוגיה אחת בלבד.
באחד הימים נפגש הרה”ק רבי יואל מסאטמר עם ראש ישיבת ‘בית התלמוד’ ושאלו מדוע תלמידי ישיבתו כה איטיים בלימודם. ראש הישיבה הסביר שאין הדבר נובע חלילה מרפיון, אלא מעיון ועמל התורה.
נענה רבי יואלי’ש בחיוך על שפתיו ואמר: יש לי ראיה מפורשת מן התורה ששיטת לימוד כזו אינה נכונה. שהרי כאשר ירד יעקב למצרים שלח לפניו את יהודה שיקים בית תלמוד. והרי יוסף לימד את בניו במצרים, וישיבה כבר הייתה קיימת בה. מה טעם לא מצא אפוא יעקב נחת לנפשו מישיבתו של יוסף?
אלא – התרחב חיוכו של הרה”ק מסאטמר – יוסף שלח ליעקב סימן שהוא עדיין עוסק בסוגיה שלמד עימו לפני כ”ב שנים. בישיבה כזו שלומדים בה סוגיה במשך זמן כה רב – אין יעקב חפץ…


“ויאמר פרעה אל יוסף לאמור אביך ואחיך באו אליך” (מח, ה)
לעיל, כאשר התוודע יוסף אל אחיו (מה, יח), אמר פרעה ליוסף שיאמר לאחיו: “וקחו את אביכם ואת בתיכם ובואו אלי“. והנה כאן, מדגיש פרעה ליוסף: “אביך ואחיך באו אליך“. ובכן, מה נשתנה? הגאון רבי שלמה קלוגר מתרץ באופן נפלא: לפני שבאו אחי יוסף לפני פרעה, הוא שמע על גבורתם ורצה אותם בקרבתו. לאחר מכן נודע לו שהם רועי צאן, מלאכה שהיא ‘תועבת מצרים’. לכן הדגיש ליוסף שאינו מעוניין בקשר עם בני משפחתו “אביך ואחיך באו אליך“. לא אלי…

רגע הפגישה בין יוסף לאחיו מגיע באמצעה של פרשתנו. וכך מתארת התורה: “ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי, ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו”.
חכמינו מגלים לנו שמעשה זה שעשה יוסף – להרחיק מעליו את כל שומרי ראשו ונאמניו, כאשר התוודע לאחים – כמעט עלה לו בחייו.
מדוע?
במשך מספר שבועות התעלל יוסף באחיו ומתח את עצביהם עד לקצה הגבול היכולת. הוא האשים אותם בריגול, טען שאינם דוברי אמת ולהוכחה יצטרכו להביא את אחיהם הקטון מכנען. הם יוצאים מהעיר ומגלים בשקיהם את הכסף ששילמו, שבים חזרה עם בנימין, ואז הוא מאשים את בנימין בגנבת הגביע שלו… בקיצור, עשה להם חיים קשים.כעת ניצבים האחים לבד עם יוסף, והוא הולך לגלות להם את זהותו האמיתית. אבל ייתכן מאוד שרגע לפני שהוא ידבר ויספר להם מי הוא, הם ישימו קץ לחייו של ה”שליט המצרי” שהרע להם כל כך.
יוסף היה מודע לסיכון שנטל עצמו, ובכל זאת עשה זאת. מדוע?
“אדוני מתבקש בזה לפרוע את החוב הנקוב להלן, עקב הלוואה שנטל, עד לתאריך פלוני”. רבי אריה לוין, הצדיק הירושלמי, שקיבל את המכתב מבית המשפט בו הוא נתבע לשלם סכום עתק, החליט לגשת ולראות במה דברים אמורים.
בבית המשפט העיף רבי אריה מבט קצר בלווה ובפניו הכבושות בקרקע מבושה. על אתר הבין הרב הצדיק שאדם זה נקלע למצוקה כספית ואין בידו להחזיר הלוואה שנטל ממישהו אחר. כמוצא אחרון, גלגל האיש בשקר גס את החוב כולו על רבי אריה לוין בטענה שחתם לו ערבות. למרות שבעצם לא היו דברים מעולם.
הרב הודה בטענתו של הלווה, ומאז שילם הרב מדי חודש בחודשו סכום של 28 לירות (הון רב באותם ימים), במשך שנים אחדות. העיקר שלא להכלים אדם מישראל.
רש”י מגלה לנו את הסיבה שכך נהג יוסף: “ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו – לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים ניצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהיוודעו להם”.
אבל אם חשבנו שיוסף הסתפק בכך שהוציא מעליו את המצרים כדי שאחיו לא יתביישו, הרי שאיננו אלא טועים. ראו כמה מתאמץ יוסף לפייס את אחיו בלשונות אהבה וחיבה כדי שלא יצטערו ויתביישו מפניו.
כאשר הוא מתגלה אליהם הוא לא אומר להם “אני יוסף”, אלא “אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה”. וכי לא יודעים אנחנו שאחיו מכרו אותו מצרימה?
אומר רבנו חיים בן עטר, ה’אור החיים’ הקדוש: אמר להם יוסף, גם בשעה שמכרתם אותי מצרימה לא פסקה אהבתי אליכם, אני חש אליכם כאח אל אחיו משל לא אירע בינינו מאומה!
וכשהאחים עולים חזרה להביא את יעקב למצרים, אומר להם יוסף: “ועתה, אל תעצבו, ואל ייחר בעיניכם… לא אתם מכרתם אותי הנה, כי אם האלוקים”. ואם אתם חושבים שהיה לי רע, לא ולא! “וישימני לאב לפרעה ולמושל בכל ביתו ואדון בכל ארץ מצרים”. מי מאיתנו שינסה להידבק בדרכיו של יוסף ולפתח רגישות לצורכי זולתו, אין ספק שהמרוויח הראשון מן הצעד הזה – יהיו חייו שלו עצמו.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך