פרשת כי תצא – רעיונות קצרים

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

“כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה’ אלוקיך בידך” (כא, י)
פתח הכתוב בלשון רבים – ‘אויביך’, וסיים בלשון יחיד – ‘ונתנו’. מה פשר השינוי? 
מבאר בעל ‘כתב סופר’: במסכת סוכה לימדונו חז”ל: “דרש ר’ עוירא ואיתימא ר’ יהושע בן לוי שבעה שמות יש לו ליצר הרע: הקב”ה קראו רע… משה קראו ערל… דוד קראו טמא… שלמה קראו שונא… ישעיה קראו מכשול… יחזקאל קראו אבן… יואל קראו צפוני”.
כשאתה יוצא למלחמה, מחדד ה’כתב סופר’, זה נדמה שיש לך ‘אויביך’, הרבה אויבים וכל אחד מגיע מכיוון אחר. אולם תזכור שמדובר בשבעה שמות ואלף פרצופים של אותו אחד. תתמקד רק בו. 
ותזכה להבטחת הכתוב “ונתנו ה’ אלוקיך בידך”. 


“כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שניים” (כא, יז)
בפסוק נכתב “כי את הבכר” בכתיב חסר. 
בביאור הסיבה לכתיב החסר, מבאר בספר ‘איגרת הטיול’ לגאון רבי חיים בן בצלאל, אחיו של מהר”ל מפראג, בשם האר”י הקדוש: בכל אותיות הא-ב יש שלוש אותיות בלבד שערכן כפול מהאות הקודמת להן: ב’, שכפולה מא’ שלפניה. כ’ שכפולה מי’ שלפניה, ר’ שכפולה מק’ שלפניה. 
לכך נכתב ‘בכֹר’ חסר ו’, כדי לרמז שהבכור מקבל ‘פי שניים’… 


“לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו” (כב, יא) 
באחת הפעמים בהן שהה הגאון רבי ישראל סלנטר בעיירת מרפא, לצורך בריאות גופו בפקודת הרופאים, צעד רבי ישראל בשבילי העיירה בדרכו ממקום למקום. 
לפתע חלפה לידו כרכרה מפוארת של גביר יהודי. הלה עצר את הכרכרה וביקש מגאון המוסר לעלות על הכרכרה ולהגיע מהר ונוח יותר למחוז חפצו. 
רבי ישראל סלנטר נענע בראשו בשלילה וסירב לעלות.
“אין במושב הכרכרה חשש שעטנז”, הצהיר העשיר ש’הבין’ מפני מה מסרב הרב להתלוות אליו. “בדקתי זאת במיוחד”. 
“לא מאיסור שעטנז אני חרד”, הסביר רבי ישראל את חששו, “כי אם מפני סרך גאווה”… 


“גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל השם” (כג, ד)
מפני מה נקט הכתוב לגבי בני ממזרים שאינם יכולים לבוא בקהל “גם דור עשירי”? 
ביאור נפלא כתב הגאון רבי לייבוש חריף בפסוק: הדור הראשון שנולד מנישואי תערובת של ממזר עם בת ישראל, הרי הוא ממזר למחצה. הדור השני הוא 1/4 ממזר, השלישי הוא 1/8, הרביעי הוא אחד חלקי 16, החמישי הוא אחד חלקי 32, השישי הוא אחד חלקי 64, השביעי הוא אחד חלקי 128, השמיני הוא אחד חלקי 256, התשיעי הוא אחד חלקי 512, העשירי הוא אחד חלקי 1024. 
מדגישה התורה: ‘ממזר’ הוא ‘בריה’, ובריה אפילו באלף אינה בטלה!… 


“לא תשיך לאחיך” (כג, כ)
עשיר וקמצן מופלג שהיה מלווה בריבית נפטר לבית עולמו. בניו שהיו מקורבים לשלטונות הכריחו את רב העיר שיבוא להספיד את אביהם. 
נעמד הרב בהלווייתו של הגביר והספידו מרורים: “הנפטר דנן היה גדול יותר מרבי עקיבא!”
למראה תמיהתם של הנוכחים, הסביר הרב: “עני בן טובים הגיע לפני הגביר בהיותו גוסס על ערש דווי וביקש ממנו הלוואה. העשיר הסכים להלוות לו בשני אחוזי ריבית. אולם העני התחנן על נפשו: ‘אחוז אחד ריבית’. 
“העשיר התעקש על שניים, ולבסוף התפשר על אחוז וחצי. העני הוסיף להתחנן וטען שלפחות לפני שהעשיר נפרד מן העולם שיעשה עמו חסד ולא יכביד את עול הריבית. וכך התווכחו העשיר והעני על גובה הריבית. 
“הוא אשר אמרתי”, סיים הרב את “הספדו”, “רבי עקיבא יצאה נשמתו ב’אחד’ והעשיר דנן ניצח בוויכוח עם העני ויצאה נשמתו ב’אחד וחצי’…”

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך