פרשת לך לך – רעיונות קצרים

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

“ואגדלה שמך” (יב, ב)
“ואעשך לגוי גדול, זהו שאומרים אלוקי אברהם. ואברכך, זהו שאומרים אלוקי יצחק. ואגדלה שמך, זהו שאומרים אלוקי יעקב” (רש”י).
כומר היה בעיר פראג שהיה בקי מאוד במנהגי היהודים ובהליכותיהם, והיה נוהג לקנטר את היהודים בשאלות וקושיות טורדניות. בעיר ריננה שמועה על אודותיו שהוא יהודי שהמיר דתו. אך איש לא ידע האם הדברים נכונים.
באחת הפעמים שהגיע המהר”ל מפראג לטקס ממלכתי שהוא חויב להשתתף בו מתוקף תפקידו כרב העיר, מצא אותו כומר שעת רצון להטריד את רב היהודים וניגש לשאול: מדוע אינכם אומרים בתפילת שמונה עשרה בנוסף לשלושת האבות, גם “אלוקי משה”?
המהר”ל שידע שכל רצונו הוא לקנטר, השיב לו מנה אפיים: תרח עובד עבודה זרה היה, אבל לא להכעיס, אלא לפרנסתו מכר צלמים. לכן כאשר אברהם הכיר את בוראו וזנח את עבודת האלילים, התעלה עד כדי שיזכירו את שמו ואת שם בניו בתפילה. אולם משה רבנו, למרות היותו אדון הנביאים היה בו פגם משפחה שמחמתו אין מזכירים אותו בתפילה – משום שחמיו היה כומר

“ונברכו בך כל משפחות האדמה” (יב, ג) 
לכאורה: אם יתברכו באברהם “כל משפחות האדמה”, ו’כל’ – כולל הכל, מי הוא זה שישנא את אברהם או יקלל אותו, עד שהוצרך לומר על כך “ומקללך אאור”? הלא כולם יתברכו בו…
בספר ‘ליקוטי בתר ליקוטי’ הביא ביאור נחמד מפי השמועה: דרך הטבע היא שאדם שמצליח ועולה לגדולה, יש כאלה שמתקנאים בו. לפעמים עינם צרה עד כדי כך שהם מקללים אותו. 
על כך קיבל אברהם הבטחה לפי המצוי בין הבריות: ראשית “ומקללך אאור”. אבל זאת הובטח לאברהם, שבסופו של דבר, גם גדולי שונאיו שקיללוהו, יוכרחו לראות כמה גדולה מעלתו של אברהם בעיני כל משפחות האדמה, ובחירוק שיניים ובהכנעת ראש יברכו את עצמם שיזכו להיות כאברהם.
לא ימצאו דוגמה טובה יותר… 

“אל נא תהי מריבה ביני ובינך… כי אנשים אחים אנחנו” (יג ,ח)
פירוש שנון ביאר בדברי אברהם הגאון רבי יצחק אליהו לנדא: 
המריבה בין רועי מקנה לוט לרועי מקנה אברהם פרצה בגלל שרועי לוט טענו שלאברהם אין ילדים ולכן לוט – שהוא קרוב משפחתו – יורש אותו. 
על כך אמר אברהם ללוט: אם “המריבה ביני ובינך” היא משום “כי אנשים אחים אנחנו”, ובגלל היותך קרובי פרצה המחלוקת, מוטב אפוא “היפרד נא מעלי”… 

והאמין בה’ ויחשבה לו צדקה” (טו, ו)
סיפר הרה”ק רבי ברוך הגר מסערט ויז’ניץ, ה’מקור ברוך’: אצל חותני, כ”ק מרן מהרי”ד מבעלזא זי”ע, בעת ששלח את אחד הנכדים לגשת לדלת באמירת “שפוך חמתך” בליל הסדר, שאל חתנו של כ”ק מרן מהרי”ד, הרה”ק רבי יוחנן טווערסקי הי”ד: “האם באמת ניתן לראות?” כשכוונתו היא האם ניתן לראות את אליהו הנביא .
כ”ק מרן מהרי”ד השיב לו שאכן כן, ניתן לראות. אך מי שאינו רואה אותו ומאמין שהוא מגיע, הרי הוא גדול יותר מזה שרואה ומאמין.
לפי מעשה זה ביאר ה’מקור ברוך’ את הפסוק בפרשתנו: הקב”ה הוציא את אברהם והגביהו למעלה מחללו של עולם, אברהם אבינו ראה את הבריאה כולה ואת העולמות כולם. הכל היה גלוי בפניו. ואחר כל זאת אברהם נותר באמונה תמימה: “והאמין בהשם”, כאילו לא ראה מאומה.
דרגה זו משבחת התורה במילים “ויחשבה לו”, הקב”ה, “צדקה”, לצדקות גדולה מאוד.

“והוא יהיה פרא אדם” (טז, יב)
אומר ה’ספורנו’: ישמעאל היה ‘פרא’ מצד אמו הגר שישבה במדבר, ו’אדם’ מצד אביו אברהם. 
על פי דברי ה’ספורנו’ מתרצים קושיה דקדוקית בפסוק: לכאורה היה צריך לכתוב “והוא יהיה אדם פרא”. מפני מה אפוא נכתב “פרא אדם”?
מכיון שאמרו חז”ל שבסוף ימיו עשה ישמעאל תשובה, בצירוף דברי ה’ספורנו’ ש’פרא’ מתייחס לישיבתו במדבר, הרי הפסוק מדוקדק באופן נפלא: ישמעאל היה כל חייו ‘פרא’ ולקראת סופם היה קצת ‘אדם’…

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך