פרשת תולדות – רעיונות קצרים

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

“אולי ימושני אבי” (כז, יב)
מקשה הגאון מווילנא: בתורה מופיעה פעמים רבות המילה “פן” כדי לציין חשש מדבר מסוים. מדוע יעקב לא אמר “פן ימושני אבי”? מהי הלשון “אולי”?

מסופר על רבי רפאל מברשד, שהיה ידוע כדבוק במידת האמת: באחד הימים – לעת זקנותו המופלגת – התבקש רבי רפאל להעיד עדות שהיה בה אי-דיוק על יהודי אחד שנשפט למוות. היה ברור לכולם שאם הרב יעיד על אותו יהודי, יעשו דבריו רושם על השופט והיהודי יזוכה מאשמה. פיקוח נפש הוא זה ובוודאי שמותר לשנות עבורו מן השלום.

בלילה שטרם המשפט בכה הרב מברשד בפישוט ידיים ורגליים: “ריבונו של עולם, יודע הינך שאם אוציא דבר שאינו אמת מפי טוב מותי מחיי. טול נא את נשמתי ממני ולא אצטרך לעמוד בניסיון”… וכך היה. באותו הלילה נפטר רבי רפאל זקן ושבע ימים.

כך מבאר הגאון מווילנא את העניין: כשנאמרה בתנ”ך מילת “פן”, פירושה “לא”. אך כשנאמרה בתנ”ך מילת “אולי” פירושה הוא “הלוואי שיקרה כך וכך”. יעקב אבינו שאחוז היה במידת האמת רצה שיצחק יגלה שאינו עשו, ולכן אמר לרבקה “אולי ימושני אבי” – הלוואי שיגלה אבא שאני משקר אותו ולא אטול את הברכות במרמה.

“בגדי עשו בנה הגדול החמודות” (כז, טו)
מעשה באחד שמעשיו מקולקלים היו וידעו כולם שאינו נוהג כשורה. באחד הימים חפץ היהודי להיכנס אל רבו, היהודי הקדוש מפשיסחה. טבל במקווה, החליף את בגדיו ללבוש המקובל ונכנס לחדר הרבי.

כשנכנס לחדר, פתח היהודי הקדוש ואמר: אם עשו היה תמיד משמש את אביו ונמצא בקרבתו, מדוע לא השפיע יצחק על בנו שיתקן את דרכיו, ועשו נשאר רשע כשהיה?

אלא, המשיך הרבי, כשיעקב נכנס היה לשמש את אביו, היה מתנהג בלי שום שינוי כפי שנהג מחוץ לחדרו. עקב כך, כשראה בו יצחק דברים לא הגונים יכול היה להוכיחו על מנת שישפר את דרכיו.

אבל עשו כשנכנס לשמש את אביו, היה מתלבש ב’בגדי חמודות’ ומחקה הנהגות מופלאות לא לו, “כיצד מעשרים את המלח? כיצד מעשרים את התבן?” וליצחק אבינו לא נותרה שום תוכחה עבור חסיד המדקדק במצוות כזה. משום כך תמיד נותר עשו רשע כשהיה…

“הקול קול יעקב והידיים ידי עשו” (כז, כב)
כשמגיע יעקב לפני יצחק עם המטעמים שהכין, פונה אליו יצחק ומבקש: “גשה נא ואמושך בני, האתה זה בני עשו אם לא”. יעקב ניגש בפחד רב שמא תתגלה התרמית, יצחק ממשש אותו וקורא בהתפעלות “הקול – קול יעקב, והידיים – ידי עשו”.

לכאורה, יצחק היה צריך לכעוס על יעקב ולא לברכו. במקום זאת הוא מעניק לו ברכות מלוא חופניים… אבל הרי הוא בעצמו אמר שהקול הוא קול יעקב, אז למה הוא מברכו?

נוהג היה הגאון רבי עובדיה יוסף לבאר לשומעי לקחו בתיאור ציורי: עשו היה רמאי ונוכל. משכך, חשש עשו שמא יבוא יעקב וייקח לו את הברכות. ואז, כך חשב עשו בלבו, יחקה יעקב את הקול שלי.

לכן סיכם עשו עם יצחק: אם תשמע מישהו עם הקול שלי, של עשו, שבא להתברך – אל תברכהו. אבל כשאני אבוא – אחקה את קולו של יעקב וידי יהיו שעירות, כך תוכל לדעת את מי אתה מברך. ויצחק פעל בדיוק לפי ההסכם: “הקול קול יעקב והידיים ידי עשו”.

“וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום” (כו, כט)
אבימלך ועבדיו רוצים לכרות ברית עם יצחק. והם מציינים שהם עשו עימו “רק טוב”. לכאורה, לאחר שעבדי אבימלך והפלשתים סתמו ליצחק פעמים מספר בארות, רבו והתעשקו עימו, אין נבזות גדולה מזו לטעון “עשינו עמך רק טוב”.

ציר ב’סֵיים’ הפולני החליט לסנוט בציר אחר של ה’סיים’ – הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין, על כך שהיהודים אינם מקבלים שום הטבה ממוסדות השלטון לפי היחס המגיע להם כאזרחים והם מקופחים תדיר.

רבי מאיר שפירא נענה בחיוך והשיב לו: בוודאי שמעת על מגילת אסתר. שם מתואר שכאשר עבדיו של אחשוורוש נשאלו על ידו מה נעשה יקר וגדולה למרדכי היהודי שהציל את המלך, ענו לו “לא נעשה עמו דבר”. לכאורה, זו חוצפה מצידם לומר למלך שהוא לא הכיר טובה לאזרח הגון שהציל את חייו. הכיצד העזו לומר לו זאת?

אלא שהם טענו לאחשוורוש: עצם הדבר ששילחנו יהודי מארמון המלוכה בלא שהזקנו לו, ולא נעשה עמו שום “דבר”, זה עצמו הגמול שקיבל שהרי יצא בשלום.

וכך אמרו אבימלך ועבדיו ליצחק: אחרי כל המריבות והטענות שהיו לפלשתים על הבארות, עשינו עמך “רק טוב” שהרי “נשלחך בשלום”, זה עצמו סיבה טובה עבורך להודות לנו שלא הזקנוך, ולהסכים לכרות איתנו ברית…

“אבא, היאך מעשרים את המלח? היאך מעשרים את התבן?”

חז”ל מלמדים אותנו שבגלל שאלות אלו ששאל עשו את יצחק – “ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו”. ופירש רש”י, שהיה עשו “צד את אביו” בשאלות שנועדו להראות כאילו הוא צדיק גדול.

כשהיה הגאון מווילנא ילד קטן, ביקש אביו מהמלמד שלו ללמוד עם בנו מסכת ביצה. אלא שהיו חילוקי דעות בין האב לבין המלמד. האב טען שמסכת ביצה היא קלה מדי עבור בנו, והמלמד טען שהיא קשה מדי.

נענה אליהו הקטן בחכמה: “כל ביצה יכולה להיות קשה ויכולה להיות רכה. הכל תלוי בצורת הבישול שלה”…

בספר ‘מי השילוח’ לרה”ק רבי מרדכי יוסף מאיז’ביצא, ביאר שלא טעה יצחק חלילה בעשו לחשוב שהוא צדיק. אלא שיצחק רצה לנסות לתקן את מידת הגבורה שבעשו, אולי יואיל עשו לשנות את דרכו ולהפוך את המידה הרעה שבו לטוב. לכך קירבו ורצה לברך אותו.

לימוד גדול יש כאן כיצד להתייחס לזולת: גם אם יש אנשים בעלי טבע רע ומעשים רעים, עלינו לנסות להסתכל באופן חיובי על היכולת שלהם להפוך את המידה הרעה למידה חיובית. באופן זה נוכל לראות מעלת חברינו, ולא חסרונם. ובעיקר יש להתחזק באופן אישי כאשר אנחנו מאוכזבים מעצמנו, מהטבע שלנו, מהנפילות שלנו, ולזכור שכל מידה יכולה להיות טובה ויכולה להיות רעה. תמיד יש תקנה, וצריכים לבקש מהשם שיסייע לנו לעבוד על כך ולהפוך את ההתנהגות הרעה לטובה.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך