קדושת התפילין

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

נאמר בתורה (דברים כח י): ‘וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ’. הגמרא לומדת מכאן שהתפילין הם עוז לישראל, והגמרא אף מוסיפה כי מעלה זו קיימת בתפילין שבראש. בדומה לכך, הגמרא דורשת מכאן שתפילין הם היקר של עם ישראל, כלומר גורמים לעמים לייקר ולכבד את עם ישראל. במאמר זה נעסוק בקדושתן ומעלתן של התפילין ומה זה מחייב אותנו.

חותמו של מלך

הזוהר הקדוש הרחיב בכך שהתפילין הם חותמו של המלך שניתן לנו, ומוטל עלינו לשומרו כראוי, ומאידך העונש על מי שמזלזל בזה, הוא עונש למי שמזלזל בחותמו של המלך.

הסמ”ג הרחיב במעלת וקדושת התפילין, ובטעם שהיא כה חביבה בפני הבורא, ובין דבריו כתב שמכל תרי”ג המצוות יש רק 3 מצוות שהם אות לבני ישראל שהם עבדיו ובניו של הבורא יתברך, שבת ברית מילה ותפילין. ועל האדם להיות תמיד עם שני עדים שהוא יהודי, ולכן צריך להניח תפילין בכל יום ויחד עם ברית המילה יש לו שני עדים. אולם בשבת שיש לו אות מצד השבת, די בשני העדים שבת וברית מילה, ולכן אין מניחים תפילין בשבת.

מציל את האדם מהחטא

בגמרא נאמר שתפילין ציצית ומזוזה אלו 3 מצוות המצילות את האדם שלא יחטא. ועל כך נאמר : ‘וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק’, כלומר אדם המקיים 3 מצוות אלו אף שיעמוד בנסיונות רבים לחטוא, מצוות אלו נותנות לו את הכח והעוצמה לעמוד מול היצר ולא במהרה הוא יתנתק מארץ החיים. בנוסף נאמר בגמרא שעל כך נאמר : ‘חֹנֶה מַלְאַךְ ה’ סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם’. כלומר שיש שמירה מיוחדת למי שעושה 3 מצוות אלו, שמלאך השם חונה סביבו כדי לחלצו מהנסיונות ופיתויי היצר.

בשימושא רבה נאמר עוד שהמקפיד על תפילין מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ואין אש של גיהנום שולטת בו, וכל עוונותיו נמחלים.

הפחד ויראת הכבוד בפני המניח תפילין

הירושלמי מספר על מספר מקרים שבהם האומות יראו מגדולי ישראל בזכות התפילין, ובזכות ההבטחה האמורה בפסוק ‘ויראו ממך’:

רבי יוחנן ישב ולמד תורה בפתח בית הכנסת של העולים מבבל בציפורי, המושל עבר במקום אך רבי יוחנן לא הפסיק ממשנתו כדי לקום בפניו, עבדי המושל רצו להכות את רבי יוחנן על הזלזול בכבוד המושל, אולם המושל אמר להם ביראת כבוד כלפי רבי יוחנן הניחו לו הוא הרי הוא עוסק כרגע בנימוסי אדוניו [כלומר לומד תורתו של בורא עולם].

רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי עלו לפני המושל של קיסריה, כשראה אותם המושל, קם בפניהם ביראת כבוד, משרתיו הביעו פליאה כיצד הינך קם בפני היהודים הללו, אך המושל השיב להם ‘פני מלאכים אני רואה’.

רבי יונה ורבי יוסי עלו בפני המושל באנטוכיה, כאשר ראה אותם המושל קם בפניהם ביראת כבוד, משרתיו הביעו פליאה כיצד הינך קם בפני היהודים הללו, אך המושל השיב להם בכל פעם שאני יוצא לקרב אני רואה את דמותם ומנצח בקרב.

רבי אבון נכנס לפגישה עם המלך, ובשעה שהוא יצא הוא הסתובב הפנה את עורפו למלך, ויצא כדרך שיוצאים מאדם רגיל, [להבדיל מהנהוג לצעוד אחורנית ולא להראות את העורף למלך], משרתי המלך רצו להורגו על הפגיעה בכבוד המלך, אך המלך מנע זאת מהם ואמר להם שהוא רואה שני זיקוקי דנור הבוקעות מהעורף במקום קשר התפילין, והניחוהו משרתי המלך.

הירושלמי מסיים כי במקרים הללו התקיים הפסוק האמור בפרשה ‘וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ’.

הירושלמי מוסיף שרבי שמעון בר יוחאי אמר כי לא רק אומות העולם מפחדים מאדם המניח תפילין אלא אף השדים והרוחות מפחדים מאדם המניח תפילין.

קניית תפילין מהודרות

מסיבה זו כתבו הפוסקים, כי בשעה שאבא ואמא באים לקנות תפילין לילדיהם, כיון שזה הוצאה חד פעמית לכל החיים, וזהו חותמו של הקב”ה והאות על יהדותו של הבן, והוא הכלי שיתן לנער את הכוחות לעמוד בנסיונות וסערות החיים, ראוי להדר ולהשקיע אף יותר מהחיוב מעיקר הדין, כדי לתת לנער את כח עוצמתי זה, וקדושה זו בשלמות המהודרת ביותר.

בנוסף נאמר בגמרא כי המניח תפילין מאריכים ימיו מתוך בריאות כפי שנאמר בפסוק : ‘ה’ עֲלֵיהֶם יִחְיוּ, וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי’, כלומר כששם ה’ הוא על האדם הרי הוא זוכה לאריכות ימים, ובורא עולם מרפאהו ומחזקהו, ואיזה אבא ואמא לא רוצים לדאוג כך לילדיהם שיהיה הדבר בשלמות.

מדוע לא מניחים תפילין במשך כל היום

הרמב”ם כתב: ‘קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק, לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך היא, אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין’.

אולם בימינו הנהוג להניח תפילין רק בתפילת שחרית, ונשאלת השאלה מדוע ביטלו את מצוות תפילין במהלך כל היום?

השולחן ערוך ביאר כי אמנם מעיקר הדין יש להניח תפילין במהלך כל היום, אך מכיון שתפילין צריכות זהירות גדולה מאד שלא להסיח דעת לרגע מהתפילין, ולנו אין יכולת להיות ממוקדים מטרה ולהרגיש כל הזמן שאנחנו נושאים את שמו של השם, ולא להסיח דעת מהתפילין, ולכן נהגו להניחו רק בשעה שאומר קריאת שמע ועומד בתפילה.

אמנם החיד”א והמשנה ברורה כתבו שמלבד התפילה ראוי ללמוד מעט בתפילין. החיד”א והבן איש חי ביארו הטעם, משום שאי אפשר להגיע לשלמות כל חלקי הנשמה בלי ללמוד עם התפילין.

הסמ”ג נשאל מה יעשה אדם שגם בתפילה קשה לו שלא להסיח דעת מהתפילין, והוא השיב שגם הרשע ביותר יכול להתרכז בזמן זה שלא להסיח דעת מהתפילין, והראיה שהרי בשעה שאדם מחזיק ספר תורה  ואף אחד אינו מסרב להחזיק את ספר התורה כאשר מכבדים אותו, למשל בהקפות בשמחת תורה, אף שבספר כתובים פרשיות רבות, בעוד שבתפילין נכתבו רק 4 פרשיות. ומשכך מוכח שכל אדם יכול לשעה קלה להתרכז בקדושת התפילין ושלא להסיח דעת מהם.

הסוברים שיש ללכת עם התפילין במהלך כל היום

אמנם הגאון מוילנא הלך עם תפילין כל היום, וכן כתבו תלמידיו בשמו כהוראה לרבים שמותר ללכת עם תפילין בכל הימים, ומותר אף ללבוש אותם בשעה שעוסק בעסקיו, ואוכל אכילת עראי [טעימה קלה ולא ארוחה קבועה], אך אסור ללבוש אותם בשעה שהוא מדבר דברים בטלים, כגון חדשות וכל דיבור שאין בו מצוה.

בביאור הלכה כתב שאשרי חלקו שם אדם שמקיים מצוה זו כדינה כל היום, אולם רק בתנאי שהוא אכן יכול להזהר כדין להמנע מהיסח הדעת מהתפילין, ולפחות שהוא יכול לשמור על עצמו להמנע משחוק וקלות ראש, ולשמור על גופו כראוי להמנע מהפחה. ובשבט הלוי כתב, שאין לעורר את הרבים ללכת עם תפילין כל היום, שהרי הרוב המוחלט אינו יכול לעמוד בכך, ורק יחידים שבטוחים בעצמם שהם בדרגה זו יכולים לנהוג בעצמם הנהגה זו.

למעשה נראה שמחלוקת זו תלויה במחלוקת אחרת בראשונים מהו ההלכה שאסור להסיח דעת מהתפילין, האם הכוונה שהוא חייב להיות ממוקד מטרה ולחשוב כל הזמן על כך שהוא נושא עליו את חותמו של מלך העולם, או שמא האיסור הוא רק לדבר בהם דברים שאין בהם צורך, או עניני קלות ראש, אך אינו צריך לזכור בכל רגע שהוא לבוש בתפילין המזכירות לו שהוא נושא עליו של שמו של בורא העולם, ועליו לחשוב רק בכך. שבעוד שאת היסח הדעת הראשון אין כמעט בימינו אדם שיכול לומר שהוא מסוגל לעשות זאת מעבר לזמן מוגדר של התפילה שהוא אמור בלאו הכי להרגיש שהוא מדבר עם השם. את היסח דעת השני הוא בהחלט משימה לא קלה, ורובנו אינם עומדים בכך, אולם בהחלט יתכן אנשים שמרגישים שהם יכולים לעמוד בכך במהלך שעות רבות ביום.

  

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך