תפילה בשפה שונה

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

האם מותר להתפלל באנגלית או שפות נוספות? דנו על כך הראשונים בעקבות גמרא במסכת סוטה. מהגמרא עולה שאין בעיה כלל להתפלל בשפה לועזית. הגמרא מונה מספר דברים אותם ניתן לומר בכל לשון, ביניהם וידוי מעשרות (נוסח הנאמר בשעת הבאת הביכורים), ברכת המזון וכן תפילה.

אמנם הגמרא בהמשך מביאה דברי רבי יהודה הכותב, שהמלאכים שמשמשים כמעין מתווכים בין ישראל לאלוקים בתפילות – אינם מבינים לשון ארמית, ואם כן כיצד ניתן להתפלל בכל לשון? והיא מתרצת, שיש לחלק בין ציבור שמתפלל שבזכות מעלתו יכול להתפלל גם בלשון ארמית ואינו זקוק לעזרת מלאכי השרת, לבין יחיד שזקוק, ומשום כך צריך להתפלל דווקא בעברית.

מחלוקת הראשונים

אם כן לכאורה עולה שיחיד אינו יכול להתפלל בלשון זרה מה שכן ניתן לעשות ציבור, אלא שלמעשה נחלקו הראשונים:

א. רבינו יונה  בעקבות רבני צרפת הקשה, כיצד הגמרא קובעת שאסור ליחיד להתפלל בלשון שאינה עברית?! והרי מנהג נשים רבות להתפלל בשפתן! מחמת הקושיה תירץ, שכאשר הגמרא קובעת שאין להתפלל בלשון זרה, כוונתה רק לתפילה אישית שאדם יוצר לעצמו, אבל כאשר מדובר בתפילה שגם הציבור מתפלל כתפילת שמונה עשרה, מותר, ובלשונו:

“כיון דאסיקנא דתפילה ביחיד אינה נאמרת אלא בלשון הקודש, תימה הוא על המנהג שנהגו בכל העולם שהנשים מתפללות בשאר לשונות. ורבני צרפת ז”ל רוצים לתת טעם למנהג ואומרים, כשהיחיד מתפלל התפלה בעצמה שמתפללין אותה הצבור כמו תפלת ציבור דיינינן לה (= דנים אותה), ויכול לאומרה יחיד בלשון אחרת.”

ב. הרא”ש בדעה המקילה ביותר, חלק ונימק אחרת את המנהג. לשיטתו כאשר הגמרא כותבת שאין להתפלל ביחיד בארמית, כוונתה לארמית בדווקא, אבל בשאר שפות ניתן להתפלל כל תפילה שהיא. כך גם הסביר כיצד ייתכן שהמלאכים אינם מבינים לשון ארמית והסביר שאין הכוונה שלא מבינים, אלא שזו שפה מגונה בעיניהם ולכן לא מתייחסים אליה.

ג. גישה שלישית בראשונים והמחמירה ביותר, היא גישת הרי”ף . בעוד שרבני צרפת בעקבות המנהג טרחו ליישב את הגמרא, הרי”ף שלא הזדקק לכך נקט, שכאשר הגמרא כותבת שאין ליחיד להתפלל בלשון ארמית, אין כוונתה לארמית בדווקא אלא לכל השפות. כמו כן, לא כתב לחלק בין תפילת שמונה עשרה לשאר תפילות, ולשיטתו הכל אסור (למעט תפילה סמוך לחולה).

להלכה 

א. להלכה נראה שפסק השולחן ערוך כדעת הרי”ף , שאין יחיד יכול להתפלל בלשון זרה, שהרי הביא את דעת הרי”ף ראשונה, ואת הדעות האחרות לאחר מכן כ’יש אומרים’ . עם כל זאת, וודאי שיחיד המתפלל במניין, רשאי להתפלל שמונה עשרה בשפתו (למרות שמתפלל לעצמו), כיוון שתפילתו חלק מתפילת הציבור, ובלשון השולחן ערוך:

“יכול להתפלל בכל לשון שירצה, והני מילי בצבור, אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש; ויש אומרים כששואל צרכיו, כגון שהתפלל על חולה או על שום צער שיש לו בביתו, אבל תפלה הקבועה לצבור, אפילו יחיד יכול לאומרה בכל לשון; ויש אומרים דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה, חוץ מלשון ארמי.”

ב. אחרונים רבים (גם בעקבות המנהג) חלקו וסברו שיש לנקוט כדעת הרא”ש, שכאשר הגמרא כותבת שאין להתפלל תפילות אישיות בשפה זרה, כוונתה לארמית בדווקא. משום כך רבים בכל העולם, כאשר מתפללים תפילות אישיות, פונים באנגלית, צרפתית יידיש וכדומה, ולא פונים בעברית שהיא שפה שאינם מבינים היטב.

ג. שיטה שלישית שלא הובאה באחרונים, היא השיטה הסוברת שלמעשה אין איסור כלל להתפלל בכל שפה שהיא, גם אם מדובר בלשון ארמית. כיצד מתיישבת שיטה זו עם הגמרא הנוקטת שאין להתפלל בלשון ארמית ביחיד? התשובה לכך היא, שמלשון הגמרא משמע שלא מדובר בהוראה הלכתית, אלא בהמלצה בלבד.

דבר זה ניתן ללמוד גם מכך שהגמרא מתנסחת בלשון אגדתית, “אין מלאכים השרת נזקקים לו” וגם מכך שהגמרא מתנסחת בלשון ‘לעולם אל ישאל אדם’, ניסוח בגמרא משמע שמדובר בהמלצה טובה, ולא בהוראה הלכתית. ככל הנראה כך הבין גם  הרמב”ם שהשמיט הלכה זו ממשנה תורה, כיוון שאין דרכו להביא דברי אגדה .

דינים נוספים

כאמור, לדעת רוב האחרונים בזמן הזה ניתן להתפלל תפילות אישיות בלשון זרה, וכן שאר תפילות. יחד עם זאת, אין חולק שיש עדיפות לתפילה בעברית, שהיא שפת המקור בה נכתבו התפילות. האם אדם שמדבר אנגלית (או כל שפה אחרת) ולא עברית, עדיף שיתפלל שמונה עשרה בשפתו אותה מבין, או בעברית למרות שלא מבין ,בגלל מעלתה המיוחדת? נחלקו בכך האחרונים:

א.  המגן אברהם  כתב בשם ספר חסידים, שעדיף במקרה זה להתפלל בלשון זרה. הסברא לפסיקה זו ברורה, כיוון שעיקר מטרת התפילה היא לפנות לקב”ה בתחינה, יש לעשות זאת בדרך בה אפשר בצורה הטובה ביותר  להתכוון. גם הפרי חדש  צעד בשיטה זו והביא ראייה מדברי התוספות שכתבו, שכל אדם צריך להתפלל בלשונו.

ב. המשנה ברורה חלק וכתב, שלמעט אנשים בודדים יראי שמים המצליחים להתפלל בכוונה גדולה רק בשפתם, הרי ששאר בני אדם עדיף שיתפללו בעברית גם אם אינם מבינים את התפילה (אם כי את הברכה הראשונה בתפילה שחובה להבין ילמדו את פירושה בעברית).

הסברא בפסיקה זו,  שהעברית היא הלשון איתה דיבר הקב”ה עם הנביאים ואיתה סבר הרמב”ן (פרשת כי תשא) הקב”ה ברא את העולם, לכן יש בה מעלה מיוחדת. כמו כן, אנשי כנסת הגדולה שתיקנו את תפילת שמונה עשרה, הכניסו בה כוונות הפועלות באופן נסתר, שהמתפלל בלשון זרה צריך לדעת אותן, בעוד שהמתפלל בעברית כוונות אלו פועלות מאליהן, ובלשונו:

“והטעם כי לשון הקודש יש לו סגולות רבות מכל לשונות, והוא הלשון שהקב”ה מדבר בו עם נביאיו. וגם כשתקנו כנסת הגדולה את נוסח התפלה היו ק”כ זקנים ומהם כמה נביאים, והמה נימנו על כל ברכה בתיבותיה ובצירופי אותיותיה בכמה סודות נעלמות ונשגבות וכשאנו אומרין דברים אלו כלשונם של כנסת הגדולה, אף שאין אנו יודעין לכוון, מכל מקום עלתה לנו תפילתנו כהוגן, כי התיבות בעצמן פועלין קדושתן למעלה, מה שאין כן כשמתפללין בלע”ז.”

יש להוסיף שבעבר ראינו מחלוקת דומה , ביחס לקריאת שניים מקרא ואחד תרגום. המהרש”ל  סבר, שאדם שאינו מבין תרגום אונקלוס וקורא רק פירוש אחד, עדיף שייקרא פירוש רש”י אותו מבין. הברכי יוסף חלק וסבר, שיש להעדיף לקרוא תרגום אונקלוס בגלל קדושתו הנגזרת מכך שניתן בסיני, גם אם לא מבינים את פירוש המילים.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך