הברכה ביהדות

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

בגמרא (מגילה טו.) נאמר שאל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי ארונה היבוסי בירך את דוד המלך וכן דריווש בירך את דניאל ונתקיימה ברכתם, הרי לנו שגם נכרי המברך את גדול הדור הברכה יכולה להתקיים. בנוסף לומדת הגמרא (ברכות ז.) ממה שרבי ישמעאל כהן גדול בירך אות בורא עולם שלא תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך, וביאר הפני יהושע שלולי שישנו כלל זה היה הדבר חוצפה לברך את הבורא, אך מכיון שהבורא הטביע בעולם כלל זה, אין בכך חוצפה שהקטן מברך את הגדול, ולכן כאשר הבורא אמר לרבי ישמעאל ‘ישמעאל בני ברכני’, נענה רבי ישמעאל וברכו.

אולם הנצי”ב (מרומי שדה מגילה טו.) כותב כי לאדם מישראל גם הפשוט יש כח עצום לברך, ועליו לא נאמר הכלל אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך, אולם הכלל נצרך שגם נכרי יכול לעיתים לברך והברכה תתקיים.

כמו כן נאמר בגמרא (מגילה טו. כח. ב”ק צג.) גם להיפך שאל תהיה קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך אמר לשרה הנה לך כסות עינים, והקללה חלה בזרעה של שרה שיצחק בסוף ימיו אכן היה עוור.

הרשב”א (ח”א סי’ תח) והריקאנטי (שמות כט א) מבארים שהטעם שהברכות והקללות מועילות הוא משום שיש ברית הכרותה לשפתים (מו”ק יח. סנהדרין קב.) ולכן לאמירה של אדם היוצא מפיו יש כח לפעול, אפילו כשמודבר באדם פשוט. והרשב”א ביאר שלכן יש כח לאדם הפותר את החלום, והכל הולך כפי הפתרון שהפותר אומר בפיו, משום שלמילים יש כח עצום. וכן ביאר המהרש”א (ברכות נה:). והחינוך (מ’ רלא) כתב שזהו הטעם שאסור לקלל, משום שבכח הקללה נדבק במקולל דבר מהקללה.

הספורנו (בראשית לב א) כותב כי אדם האוהב את חברו בכל נפשו, כדוגמת אב שאוהב את בנו, הברכה חלה, אף אם הוא אדם שאינו ראוי, ולכן התורה מספרת שלבן בירך את בנותיו.

האם ראוי לעשות קידוש בלידת בת

הגר”מ שטרנבוך שליט”א (תשובות והנהגות ח”ב סי’ קלב) כתב בשם הסטייפלר שראוי לעשות קידוש בלידת בת, משום שבכך באים אנשים רבים ומברכים את בעל השמחה שיזכה לראות ממנה נחת, ואל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך, ובפרט אם ידידיו המברכים אותו בשמחת לב, וכן אם יבואו תלמידי חכמים לשמחה ויברכוהו. אולם יזהר שלא לעשות קידוש יוקרתי מדי, המביא לקנאה ובזבוז והוא מצוה הבאה בעבירה, והוא גם גורם לעין הרע שיכול להזיק.

מזל הברכות והקללות

רבינו חיים פלטיאל (במדבר ו כד) שואל מדוע צריך את ברכת כהנים, והרי התורה כבר פירטה בפרשת בחוקותי ראה כי תבוא שבכל מקרה שאנחנו מקיימים את מצוות התורה מגיע הברכה, ולהיפך כאשר אנחנו ח”ו עוברים עליהם, ואם כן אם מקיימים את התורה מה צריך ברכת כהנים, ואם נעבור ח”ו על התורה מה יעזור ברכת כהנים. ותירץ שישנם אנשים שיש להם מזל לברך והברכות מתקיימות, ויש אנשים שונים שיש להם מזל לקלל והקללות מתקיימות בכל אופן. והוא מוסיף שגם כשהשם הבטיח לאברהם אבינו רק ‘ומקלליך אאור’, כלומר מי שיקלל אותך אני אקלל אותו, אך לא הבטיח לו שיבטל את הקללה, משום שזה טבע שטבע הבורא בבריאה שקללות אנשים הללו מזיק. אך כאשר האדם מתברך מקודם בברכת כהנים מזל הברכה שורה עליו, ואז הקללה אינו יכול להזיק.

אולם הפענח רזא (פר’ לך לך ד”ה ומקללך) כתב שאין תרופה לאחר שחלה קללת אדם שיש לו מזל שקללותיו מתקיימות, אך השם בירך את אברהם שעוד בטרם יקלל יקולל אותו אדם, ובהיותו מקולל כבר אין לו את המזל והכח לקלל, ולפיכך הקללה לא תחול.

ואגב בעל הטורים (בראשית יב ג) כותב ש’ואברכה מברכיך’. בגימטריא ‘כהנים המברכים בניך’ (תנחומא לך לך ד). ‘מקללך אאר’. בגימטריא ‘בלעם הבא לקלל בניך’. (מדרש הגדול לך לך ג). ולכן מברכיך לשון רבים ומקללך לשון יחיד.

החיד”א (חומת אנך לך לך אות ב) והחתם סופר (חולין מט.) מבארים את הדברים, ע”פ דברי רבינו תם והרא”ש שלאדם טוב ומבורך יש כח ברכה. מצד שני אדם שמידת הדין שורה עליו יש לו יותר כח לקלל. ולכן כאשר אדם רוצה לברך את אברהם ובניו, הקב”ה משפיע עליו ברכה לפני שמברך כדי שיתקיים הברכה ביתר תוקף. ואילו כאשר אדם רוצה לקלל את אברהם וזרעו רק לאחר שהוא מקלל הקב”ה מקלקלו. אולם החיד”א כבר שהפסוק מוסיף שהקללה אינה יכולה לחול לפי שהקב”ה הקדים שאתה מבורך, וזהו שמסיים הפסוק ‘ונברכו בך כל משפחות האדמה’.

הנמנע מלברך יהודי

בגמרא (ברכות נה.) נלמד מכאן שאדם שנותנים כוס של ברכת המזון ואינו מברך מתקצרים ימיו, שנאמר ‘ואברכה מברכיך’. וביאר רש”י (שם) שאורח מברך את בעל הבית, וכיון שאינו מוכן לברך את בעל הבית, אינו זוכה לברכה וימיו מתקצרים. ולפי זה כתבו המגן אברהם (סי’ רא סק”ה) והמשנה ברורה (ס”ק יד) שהדברים אמורים רק באורח שאינו מברך, כיון שמוטל עליו לומר ברכת האורח. אולם האליה רבה (סי’ רא סק”ד) כתב שבימינו שאנו נוהגים לומר הרחמן הוא יברך… אותנו, אם כן גם אדם שאינו אורח מתקצרים ימיו. וכתב המשנה ברורה שאף שמתקצרים ימיו נאמר רק על אורח וכשיש כוס יין, מכל מקום בכל מקרה שמציעים לאדם לברך אין לו לדחות את המצוה.

ובדומה נאמר בגמרא (סוטה לח:) שכהן המברך ברכת כהנים זוכה לברכה, ולהיפך כהן שנמנע מלברך ברכת כהנים אינו זוכה לברכה, שהרי נאמר ‘ואברכה מברכיך’.

האם יש קללה גם על הנמנע מלברך ואינו מקלל

המשנה ברורה (סי’ רא ס”ק יד) ביאר שבדוגמאות הנ”ל אף שהאורח שאינו מוכן לברך את בעל הבית [או הכהן שאינו מברך ברכת כהנים], אך אינו מקללו, מכל מקום כיון שנאמר ‘וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ’ מכלל לאו אתה שומע הן, ויודעים אנו שחלה קללה על הנמנע מלברך את ישראל. אולם האליה רבה (שם ס”ק יד), כתב שממה שנאמר שהמקלל ארור נדע לבד שהמברך מתברך, שהרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות, וממה שהתורה כפלה את ‘וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ’ נדע שמי שמברך מתברך, אך מי שנמנע מלברך מתקלל.

מי עובר על האיסור ומה עונשו

התשב”ץ (ח”ג סי’ קטו) נשאל על שאלת חד גדיא מענינית, לתלמיד חכם היה בן אשר נהג שלא כשורה, ודרכו היה לריב עם יהודים אחרים ולקלל אותם ואת אבותיהם של אלו שהוא התקוטט עמהם. יהודי אשר הבן קילל אותו ואת אביו השיב חזרה בקללה או כינוי גנאי לדוגמא הינך רשע בן רשע, אדם אחר שהיה במקום הזדעזע לשמוע כיצד מכנים את התלמיד חכם בשם רשע, וסבר שיש לנדות את אותו אדם שענה למקלל הראשון, שהרי מה שכינה את המקלל רשע אין בכך בעיה, אולם כשאמר לו שהוא בן רשע, יש כאן פגיעה בכבוד התורה, שהרי אביו תלמיד חכם גדול, וכמובן אינו נוהג במנהגיו המגונים של בנו.

והשיב התשב”ץ כי הראשון בנו של התלמיד חכם אכן רשע, שהרי הוא עבר בשאט נפש על הלאו של לא תקלל חרש. ולכן מותר לשני לכנותו רשע, ולא עוד אלא שבגמרא (סנהדרין נב.) נאמר שאם יש רשע בן של צדיק, מותר לכנותו רשע בן רשע, משום שבמעשיו של הרשע הוא גורם לחלל את כבודו של האב. ואם כן השני שהשיב למחרף אותו נהג כדין, ואף שבודאי אילו היה שותק היה זוכה למעלה גדולה, מכל מקום לא עבר על איסור שמחייב נידוי. ולכן אסור לנדות אותו, ומי שינדה אותו שלא כדין הוא בכלל ‘וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר’.

המהרי”ק (החד’ סי’ ט) כתב שחכם שמסופק אם אדם חייב נידוי, אם יש לו יראת אלוקים, בודאי יפחד לנדות מספק, שהרי אם הוא ינדה שלא כדין הוא בכלל ‘וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר’. וכן כתב המהרי”ק (החד’ סי’ יא) על כך מהר”ם היקל בעונשו של אדם שלכאורה חייב נידוי, משום שחשש שמא יש צד לפוטרו והוא יכנס לכלל ‘וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר’. וכן כתב הרדב”ז (ח”א סי’ שעח) שעל אדם להזהר מאד בשעת כעסו שלא לנדות, משום שאם נידה שלא כדין ממילא הוא בכלל ‘אורריך ארור’.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך