המקור למנהג ללימוד פרקי אבות בקיץ

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

מנהג בני אשכנז: לקרוא בין פסח לראש השנה פרקי אבות, בשבת אחרי מנחה (מחזור ויטרי סימן קמא בשם ר’ שלום שר גאון), ומנהג הספרדים: לאומרם רק בשבתות שבין פסח לשבועות (ארץ חיים ס’ רצב). ויש שנהגו לאומרם עד שבת שלפני י”ז בתמוז, שבו היה זמן ירידת משה רבינו מן ההר עם לוחות הראשונות (חתם סופר שו”ע הלכות פסח ס’ תל).

סדר הלימוד: אומרים כל שבת פרק אחד, עד שמסיימים כל ששת הפרקים בשבת שקודם חג השבועות, ומתחילים מחזור נוסף בן שש שבתות, ובפרשת פנחס מתחילים פעם שלישית. שבת שבה קוראים פרשת שופטים היא הראשונה במחזור זה, וכיון שאין בין פרשת שופטים לראש השנה אלא רק ג’ או ד’ פרשיות בלבד, כופלים בשבתות אלו ואומרים בהן שני פרקים, ומסיימים בשבת שקודם ר”ה.

סימן לסדר אמירתם ממחזור השני: נפ”ש, נשא, פנחס, שופטים שבאלה הפרשיות מתחילים שוב את מסכת אבות (מנהגי מהרי”ל).

הטעם שאומרים ד’ פעמים: שכן משה רבינו לימד את התורה לישראל ד’ פעמים (ילקוט מעם לועז אבות משנה א).

מהות פרקי אבות

פרקי אבות כולל ששה פרקים ממשנה ומברייתא, ה’ פרקים ראשונים הם ממשניות מסדר ‘נזיקין’, הפרק השישי הוא ברייתא שהוסיפו לה’ הפרקים. הטעם שהוסיפו בריתא זו: לפי שברייתא זו עוסקת כמו מסכת אבות בדברי אגדה וענייני תלמוד תורה (פרש”י המיוחס לרמב”ם אבות ר”פ ו).

הטעם בלימוד מסכת זו

לפי שזמן זה הוא זמן עונת לבלוב האילנות והפרדסים, והאדם עלול להימשך אחר היצר, האומר לו לטייל בגנות ובפרדסים ולאכול את הפירות שכבר גדלו. לכן לומדים פרקי אבות, כדי לעורר את לב האדם לבל ימשך אחר עצת היצר, וישתדל לרדוף אחר המצוות והמעשים הטובים, כדי שיזכה לעולם הבא ולגן עדן, שהם מקום העונג האמיתי, ולא ילך שולל אחר הבלי העולם הזה שאין נשאר מהם כלום (אבודרהם הובא בא”ר תצג טו).

טעם אחר: לפי שיש במסכת זו ה’ פרקים, ועם התוספתא שהיא “שנו חכמים בלשון המשנה” הווי ששה, שכולם מדברים בדברי תורה ומוסר, לקבל עלינו עול תורה ומצוות, וגם הפרק הראשון, מדבר בשלשלת קבלת התורה מדור לדור ממשה רבינו, לכן אומרים אותם באלו ששה שבועות שהם מזמן גאולת מצרים עד יום מתן תורה (לבוש תצג ד).

טעם אחר: לפי שבאותם הימים שבין פסח לשבועות, מתחיל האדם לאכול ולשתות ולעסוק ברפואות, כדי שיהיה בריא כל השנה, ורומזים לו: כשם שאדם חש לתקן את גופו ובריאותו, כך יחוש לתקן את נפשו, על ידי מצוות ומעשים טובים, שהם התרופה האמיתית לנפש שעל ידם יזכה לחיי העולם הבא (מדרש שמואל בהקדמה מעם לועז ויקרא עמוד רעז).

טעם אחר: לפי שבעצרת ניתנה התורה, והלומד תורה צריך קודם לדעת את דרך לימודה, ואיך התנהג בה אחר לימודה, לכן תקנו ללמוד מסכת אבות קודם עצרת, כדי שיהיה כל אחד מישראל מוכן לקבל את התורה בלב שלם, ולהתנהג בה כדת וכשורה (מדרש שמואל בהקדמה שכן מצא כתוב).

טעם אחר: לפי שבראשית הקיץ נודע ומתברר, אם השנה היא מבורכת או חלילה אינה מבורכת, ולכן אם השנה מבורכת – יש להודות לה’ כי טוב, ושלא לכפור בטובתו יתברך, אך אם אין הברכה שרויה – ייכנע וישוב אל אלוקיו וירחמהו (מדרש שמואל).

טעם אחר: לפי שזה זמן תענוגות בני אדם, לזאת תקנו לומר דברי מוסר ויראת ה’, להשיב לב האדם לעבודת הבורא יתברך (או”ח סימן רצב ס”ק ה הובא בכף החיים שם ס”ק כב).

טעם אחר: כדי למשוך את לבו של אדם לתשובה בימים אלו, ולטהרו מטומאת העבירות, כפי שנטהרו ישראל בצאתם ממצרים בתקופה זו [מפסח ועד עצרת] מטומאת עבודה זרה (ילקוט מעם לועז שם).

טעם אחר: ימי הספירה הם ימי דין, כי בהם מתו תלמידי רבי עקיבא, ולכן ראוי לו לאדם לרעוד בימים אלה. ומפני שלב האדם שבור באותם הימים, אם יקרא דברי מוסר יכנסו הדברים בלבו אז יותר מאשר בשאר הימים (מדרש שמואל בהקדמתו).

הטעם שאומרים זאת בשבת

לפי שהעם בטלים ממלאכתם, וראוי שיעסקו בדברי מוסר המקרבים את ליבם לאביהם שבשמים (כה”ח תקנג יז).

הטעם שנקראת מסכת אבות בשם זה

לפי שנסדרו בה דברי אבות הראשונים שקיבלו את התורה זה מזה, משה ליהושע עד אנשי כנסת הגדולה, ושמאי, והלל, רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, להודיענו איך היו מעשיהם נכונים והיו מזהירים לאנשי דורם ומדריכים אותם בדרך ישרה (רש”י בפירוש הנדפס בגמרא לסוף פרק קנין תורה).

טעם אחר: לפי שחכמינו ז”ל נקראו ‘אבות’, שעל ידי דברי התוכחות שהם מוכיחים לאדם, מביאים אותו לחיי העולם הבא, וכל המביא את חבריו לידי עולם הבא, נחשב כאילו ילדו שנאמר (במדבר ג’, א’): “ואלה תולדות אהרן ומשה”, ונאמר: “ואלה שמות בני אהרון” (שם ב), לומר לך: אהרון ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו. וכיון שבמסכת זו כתובים כל דברי המוסר והתוכחות, שאם אדם מקיימם זוכה לעולם הבא – קראו חכמים את המסכת ‘אבות’ (תוי”ט).

טעם אחר: לפי שאמרו חז”ל, שכל הדברים המפורשים בתורה נקראו ‘אבות’, ורצה התנא להשמיענו, שכל המוסרים והעצות שאומרים לנו התנאים במסכת זו, ומשמשים כאן פינה לשאר דברי חכמה ומוסר מפורשים הם מהתורה, שכל מאמר ומאמר יש לו מקור נאמן בתורה (הגר”א).

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך