פרשת ויגש – הכנה לתפילה

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני )בראשית מ”ד, י”ח(

דרשו רבותינו (בראשית רבה צג, ו): רבי יהודה אומר: הגשה למלחמה, כפי שנאמר (שמואל ב’ י, יג): “ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה”.
רבי נחמיה אומר: הגשה לפיוס, כפי שנאמר )יהושע יד,ו(: “ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו”.
רבנן אמרו: הגשה לתפילה, כפי שנאמר )מלכים א יח, לו(: “ויגש אליהו הנביא ויאמר ה’ אלקי אברהם יצחק וישראל, היום יודע כי אתה אלקים בישראל ואני עבדך”.
לקראת מפגשו עם מושל מצרים – אשר לא נודע באותה שעה שהוא יוסף הצדיק – הכין יהודה את עצמו לשלושה דברים: דורון ]-פיוס[, תפילה ומלחמה.
וביאר בזה הגאון רבי מאיר דב רובמן זצוק”ל, יסוד נפלא: רבותינו משווים את שלוש ההגשות שבהן ניגש יהודה – תפילה, מלחמה ופיוס. יש בכך לימוד גדול לעניין התפלה: הלא בכדי לצאת למלחמה באויב צריך הכנה, אומץ, וגבורה גופנית ונפשית. כך גם כדי להתפלל. כדי לשפוך שיח לפני ה’, בדברים היוצאים מהלב – נדרשים הכנה ומאמץ, וגם גבורה נפשית וגופנית. וכן בעניין הפיוס – כדי לפייס אדם, שהיה שרוי בכעס, ולהפכו משונא לאוהב, צריך הכנה גדולה ומאמץ כביר, כמו לקראת מלחמה. לא מספיק סתם לפייס במלים שאין בהן ממש, אלא צריך לעשות זאת מכל הלב ובחכמה.
אמרו רבותינו )סנהדרין כב ע”א( : “המתפלל צריך שיראה עצמו כאלו שכינה כנגדו”. לשם כך צריך הכנה ואומץ וגבורה נפשית, וכן אמרו )ברכות לא ע”א): “המתפלל צריך שיכוון את ליבו לשמים. וסימן לדבר )תהלים י, יז): “תכין לבם תקשיב אזנך'” – קודם תכין לבם, ואז תקשיב אוזנך.
אם אדם מכין את עצמו לפני התפילה, הקדוש ברוך הוא יאזין לתפילתו ויקבלה ברחמים וברצון. התפילה אינה סתם הוצאת מלים מהפה, אלא צריכה לצאת מהלב, כפי שנאמר )דברים יא, יג): “ולעבדו בכל לבבכם”. אמרו חז”ל )תענית ב ע”א(: “איזוהי עבודה שבלב הווי אומר זו תפילה”. עמידה בתפילה מתוך כובד ראש. העיקר בתפילה הוא הלב, ואם אין בה לב – אינה ראויה, שנאמר )ישעיה כט, יג(: “בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו ריחק ממני”.

וידוע מה שכתב השל”ה הקדוש )תמיד, עמוד התפלה, חנכה רמט): “תפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה.

ואמרו רבותינו )ברכות ל ע”ב(: “אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש”, וזכורני, שכאשר היינו נערים בגיל ארבע-עשרה, היה ראש הישיבה מסביר לנו מהו “כובד ראש”. תחילה היה שואל בהאי לישנא: “תשמעו, ילדים, אתם יודעים מה נקרא בכובד ראש?”. הוא תרץ: “כשהראש שלך כבד, אינך יכול להזיזו לכאן ולכאן… אבל אם נכנס אדם לבית המדרש, ומיד מרים את הראש ומסתכל מי נכנס, זה לא כובד ראש. התרנגול אינו חושב, ולכן כל רגע הוא מסובב ראשו לארבע כנפות הארץ, ראשו תמיד בתנועה. אך האדם צריך להיות בכובד ראש, כאילו שמו על ראשו דבר כבד, המונע ממנו להרים ראשו מהלימוד ומהתפילה!”.
צריך האדם לשים את עיניו בתוך הסידור ולא להזיזן משם, כדי שלא יסיח דעתו מהתפילה. כדי להתפלל כראוי לפני בורא העולם, דרושה הכנה גדולה, לא פחות מההכנה שמתכוננים לקראת מלחמה.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך