‎⁨התורה שבעל פה מקדימה את המדע⁩

עורך: שמעון צוויגנבאום
0 תגובה

בתורתנו מסופר כי אברהם אבינו קבל בפני הקב”ה כי הוא ערירי ואין לו בן שירש אותו. מה עשה הקב”ה? מספרת התורה (בראשית טו פסוק ה) “ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך” כלומר, הקב”ה הבטיח לאברהם אבינו, כמו שיש אינספור כוכבים כך בעתיד יהיה זרעך כה עצום ורב עד שלא יוכלו לסופרו. וכמו שכתוב בהמשך (בראשית כב פסוק יז), “כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך, ככוכבי השמים, וכחול אשר על שפת הים” כלומר – הקב”ה השווה בין הכוכבים לחול, כמו שלא ניתן לספור את מספר גרגירי החול כך גם אין מספר לכוכבים.
על פי המדע, כמה כוכבים יש בחלל? תלוי את מי תשאלו.
אם תשאלו את חכמי המדע של ימי קדם, בתקופה שקדמה לטלסקופ של גלילאו גליליי, הם היו אומרים לכם שבחלל ישנם בין 6000 ל8000 כוכבים. זה מה שהם יכלו לספור ללא טלסקופים – בעין בלתי מזוינת. לאחר שגלילאו המציא את הטלסקופ שלו בשנת 1609, החל עולם המדע להבין שמדובר בסדר גודל אחר, וכי היקום יותר גדול ממה שחשבו. אולם רק לפני כשלושים שנה, בעקבות שיגורו לחלל של הלווין “טלסקופ החלל האבל”, החל עולם המדע להעריך כי מספר הכוכבים נאמד במליארדים. המדע לא יכול לסופרם בדיוק, והם נאמדים בסביבות 10 בחזקת 21 – 1,000,000,000,000,000,000,000. המספר הנ”ל הוא לא מדויק כי לא ניתן למדוד את מספר הכוכבים בדיוק, אך הוא השערה של נאס”א ע”י חישוב מסר הכוכבים הממוצע שישי בכל גלקסיה ועוד.
מעניין לציין כי רש”י מבאר את משמעות מילות הפסוק “ויוצא אתו החוצה” – “הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה”. חבויה כאן קביעה מדעית עתידית, שלא ניתן לאמוד את מספר הכוכבים מתוך כדור הארץ, ולכן הקב”ה הוציא את אברהם אבינו “מחללו של עולם” כלומר, מחוץ לחלל האטמוספירה, כי רק מחוץ לכדור הארץ ניתן לאמוד את הכוכבים.
כידוע, כדור הארץ מקיף את השמש 365 יום בשנה, 30 מעלות בכל חודש, X 12 חודשי השנה, ובכל חודש הוא נמצא מול חלק אחר ברקיע. הרקיע הוא עגול ומחולק כמו מגש פיצה ל12 חלקים.
ב1990 ד”ר תום ברודהרסט מאוניברסיטת מרי המלכה בלונדון ערך מחקר, באמצעות מגה מחשב, ובעזרתו הצליח לסווג את הכוכבים לשבע קטגוריות, כל אחת מהם בתוך חברתה. ישנם קבוצות כוכבים גדולות (קונסטלציות), כאשר כל קונסטלציה מכילה בתוכה קבוצות הוסטס (קבוצת צבירי על מקומית – Local Supercluster), בתוך ההוסטס יש לגיון (צבירי על -Superclusters ), קבוצות הלגיון מכילות דיוויזיות, (צבירי גלקסיות – (Clusters of galaxies, בתוככי הדוויזיות ישנם גדודי בטליון, (קבוצות גלסיות – groups of galaxies), בתוך בטליון יש מחנות (גלקסיה – galaxy), ובתוך המחנות ישנם כוכבים.

ולא רק הוא מתאר את מבנה הכוכבים כך: בתלמוד שנכתב לפני 1500 שנה, בתקופה בה עולם המדע היה פרימיטיבי וחסר ידע בסיסי, ללא ציוד טכנולוגי, ללא הטלסקופים של ימינו, מסופר (מסכת ברכות דף לב עמוד ב): “אמר ריש לקיש – אמרה כנסת ישראל לפני הקב”ה (לאחר חורבן בית המקדש): ריבונו של עולם, אדם נושא אשה על אשתו ראשונה, זוכר מעשה הראשונה. אתה, עזבתני ושכחתני! אמר לה הקב”ה: בתי, 12 מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל! ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון! ועל כל לגיון ולגיון, בראתי לו שלשים רהטון! ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון! ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא! ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים, כנגד ימות החמה! (ריבוא זה 10,000. אלף ריבוא זה – 10,000,000. אם כן, 365 אלפי ריבוא זה – 3,650,000,000). וכולן לא בראתי אלא בשבילך, ואת אמרת עזבתני ושכחתני?!”
אם נעשה חשבון – זה יראה כך:
12 X 30 X30 X 30 X 30 X 30 X 3,650,000,000 = 1,064,340,000,000,000,000 (10 בחזקת 18 – 19).

הדברים הובאו בתלמוד, בתקופה בה לא ניתן היה לערוך תצפיות טלסקופיות, אנשים טפסו על ההרים כדי לספור כוכבים, האסטרונומים הבבלים שחיו אז העריכו את מספר הכוכבים ברקיע כ -6,000. לא היה להם מחשבים לחשב כמות כזו אסטרונומית של מליארדי כוכבים שבחלל. מי חלם אז על סכום אסטרונומי כזה של כוכבים?
מסתבר כי התלמוד הקדים את זמנו בהרבה מבחינת תוכנו המדעי. התלמוד – הכלול בתורה שבעל פה, שנתנה מבורא עולם למשה רבינו ואשר עבר בעל פה מדור לדור על ידי חכמי ישראל. ולכן הביעות המדעיות המובאות בו אינן פלא, שכן, בורא העולם יודע כמה כוכבים יש בעולמו,. אולם אותם אנשים הכופרים בכך שתורה שבעל פה נתנה אף היא מבורא העולם, יצטרכו להסביר את פשר הקביעות המדעיות המופלאות המובאות בו.
מערכת כימה
צביר הכוכבים הנקרא “כימה” (הפליאדות), הממוקם בקצהו של המזל שור – מרוחק בכ444 שנות אור ממערכת השמש.. ניתן לצפיה בבהירות 1.6, ובמום חשוך העין הבלתי מזוינת יכולה להבחין בכשישה כוכבים, ובתנאים מרחיקי לכת יכולה העין לראות עד 11 כוכבים. ואכן כך סברו האסטרונומים במשך דורות רבים כי “כימה” מכילה שמונה כוכבים. היוונים לדוגמה, ידעו רק על תשעה כוכבים בצביר. רק לאחר פיתוח הטלסופ ע”י גלילאו גליליי ושכלולו עם השנים התגלו עוד כוכבים בצביר. בתחילת המאה ה18 ידעו על 13 כוכבים, ועד סוף המאה מופו למעלה ממאה עשרים כוכבים, אשר העין הבלתי מזוינת לא מסוגלת לראותם.
שוב, התלמוד הקדים את המדע. במסכת ברכות (דף נח עמוד ב), שואל התלמוד “מאי כימה? (מה משמעות המילה כימה), אמר שמואל: כמאה ככבי (משמעות המילה כימה היא “כמאה כוכבים”). אמרי לה (יש האומרים) דמכנפי (שהכוכבים מכונסים) ואמרי לה דמבדרן (ויש האומרים שהכוכבים הללו מפוזרים. רש”י מפרש ששמואל אמר זאת על כוחה של כימה, כלומר, על הכוכבים המרכזיים של כימה יש ביניהם המכונסים ויש מפוזרים, אך ישנם אף יותר ממאה כוכבים.
קידוש החודש
כידוע, הירח בתחילת החודש העברי נראה כחרמש דק. משם הוא הולך וגדל, לקראת אמצע החודש הוא מלא כדי חציו ואז מתמלא לגמרי (עגול), ומשם הוא הולך ומצטמק עד שנעלם לחלוטין ואז “נולד” מחדש. לפי היהדות מתחילים למנות את החודש בזמן “המולד”.
פרק הזמן שבין חודש לחודש שבו משלים הירח את כל התהליך הנ”ל קרוי זמן חידושה של לבנה. חכמי ישראל ידעו את אורכו של זמן חידושה של לבנה כפי שמסופר בתלמוד (ראש השנה כה עמוד א)
“פעם אחת נתקשרו השמים בעבים, ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש. כסבורים העם לומר ראש חדש (הוא) וכו’. אמר להם רבן גמליאל, כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה (שתים עשרה שעות), ושני שלישי שעה, ושבעים ושלשה חלקים”.
חז”ל חילקו את השעה ל – 1080 חלקים, מתוכם מציין רבן גמליאל שיש לחשב שני שלישי שעה = 720 חלקים, תוסיף לזה שבעים ושלשה חלקים= 793 חלקים.
אם נרצה לדעת כמה זה מיממה, נעשה את התרגיל 0.734259= 793/1080 חלקי שעה
את התוצאה נחלק בשעות היממה 0.734259/24 וקיבלנו את התוצאה = 0.03059
נוסיף לסכום שקיבלנו עשרים ותשע יממות וחצי, וקיבלנו את הסכום הבא = 29.53059 יממות: זה סכום הזמן שנתן רבן גמליאל ל”מולד הלבנה”. “עשרים ותשעה יום ומחצה, ושני שלישי שעה, ושבעים ושלשה חלקים”.
בספרו של מדען החלל קרל סייגן משתף סייגן במבצע מורכב שערך נאס”א כדי למדוד את אורך זמן חידוש הלבנה. המדידה התאפשרה תודות לטכנולוגיה העומדת לרשות נאס”א, כגון טלסקופים משוכללים, שעון אטומי, קרני לייזר שנשלחו לירח וציוד טכנולוגי שהונח על הירח ע”י אסטרונאוטים. לאור מבצע זה מסיק סייגן כי פרק הזמן הנדרש לתהליך הוא: 29.530588 יממות!
לעומת זאת מחקר מתקדם יותר שנערך ע”י סוכנות החלל הגרמנית מוכיח כי פרק הזמן הדרוש לתהליך “לידת” הלבנה הוא: 29.530589 יממות – הפרש של חלקיקי שניות (פער של 0.44373 שניות), מן הזמן בו נקב רבן גמליאל בעידן של כלפני אלפיים שנה ללא כל מכשירי המדידה, טלסקופים והציוד העומד לרשות האסטרונומים של ימינו.
שוב רואים אנו כיצד הידע המובא בתורה שבעל פה הקדים את המדע באלפי שנים, לאור הוכחות אלו, גם אדם שאינו חכם או משכיל במיוחד, אך עיניו בראשו, מבין כי התורה שבעל פה אינה יכולה להיות המצאה של בשר ודם אלא נתנה מפי בורא העולם.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך