האנטישמיות – שנאה נצחית

עורך: שמעון צוויגנבאום
0 תגובה

תוצאותיו של סקר מקיף  וכלל עולמי שנערך החל מיולי 2013 ועד  פברואר 2014  על פני 102 מדינות ברחבי העולם מוכיח כי 26% מן המבוגרים בעולם, מחזיק בדעות אנטישמיות. כלומר, אחד מכל ארבעה אנשים על פני כדור הארץ – אנטישמי. בעולם מאשימים אותנו בניסיון להשתלט על הסחר העולמי, על התקשורת, על ניסיון ליצר השפעה בפוליטיקה הכלל עולמית, על כך שאנחנו משתמשים בשואה כדי לסחוט את אומות העולם ולגרום להם לרגשות אשם מיותרים, ועל כך שאנו מתעללים רודפים וטובחים בפלסטינים. 

ככל שיורדים לבסיסה של השנאה הזאת היא חסרת כל הקשר למציאות או לסיבה הגיונית כלשהי. תמיד שנאו אותנו, לאורך כל ההיסטוריה של העם היהודי, בכל פזורותיו בגולה, ותמיד סבלנו מן האנטישמיות. במקומות ובזמנים בהם שפר מזלנו, היינו היהודי הסחטן והקמצן, הגזלן והנוכל, המלוה בריבית, עם חוש ריח עסקי ומפותח בקצה חוטמו היהודי והארוך, עימו כיכבנו בקריקטורות, יחד עם זרועות תמנוניות המתכננות להשתלט על כדור הארץ. כאשר היינו עניים, ניצלו את חולשתנו וחוסר השפעתנו כדי לרדות בנו ולטבוח בו, לומר שאנו פרזיטים, לא משלמים מיסים ולא מועילים לחברה. תמיד הואשמנו בחתרנות ובקנוניות בינלאומיות, כגון “הפרוטוקולים של זקני ציון”, ועוד.

יהיו שיאמרו שמדובר באנשים קיצוניים, ולא כולם כאלה, ומה שהיה בזמן השואה היה משהו חד פעמי, מן לבה שהתפרצה בעם הגרמני. אולם לאמיתו של דבר יש לדעת כי בין המרצחים ימ”ש היו אנשים רבים של היו בעלי רקע צבאי, לא השתייכו ל s.s ולא באו מהנוער ההיטלראי, אלא אנשי משפחה, חלקם מורים, רופאים, ובעלי מקצועות חופשיים. דוגמה לדבר – הבטליון ה101, (Ordnungspolizei), משטרת הסדר הגרמנית. הללו היו מופקדים על שמירת הסדר והחוק באיזורים הכבושים. לצורך כך השתמשו באנשים מקומיים. היחידה הזו שימשה מושא למחקרם של שני ספרים שהתפרסמו אודות השואה. אחד מהם ספרו של חוקר השואה דניאל יונה גולדהגן, “תליינים מרצון בשירות היטלר”. הלה טען כי הגרמנים היו תופעה מיוחדת שהתפתחה בהתאם לסיבות שהיו בגרמניה של אז. הספר השני הוא ספרו של כריסטופר בראונינג, “אנשים רגילים”, שיצא לאור בשנת 1992. בספרו הציג בראונינג מחקר שערך על יחידת המילואים 101 שבה השתמשו לטבוח ולאסוף יהודים על מנת לגרשם למחנות המוות בפולין החל משנת 1942. המסקנה המובעת בספר, הייתה שאנשיה של יחידה 101 לא היו נאצים פנאטיים במיוחד, כי אם “אנשים רגילים” בני המעמד הבינוני, מרקע של מעמד פועלים מהמבורג, שגויסו לגדוד מילואים אולם נמצאו בלתי כשירים להישלח לחזית, בשל גילם, שלרוב סבב סביב שנות הארבעים.

גברים אלו צוו לכנס יהודים ברכבות, ואף לירות באלפי אנשים מטווח אפס. מפקד היחידה נתן לאנשיו את האפשרות לבחור שלא להשתתף, במידה שהדבר יציק להם יתר על המידה; הרוב בחר להשתתף. בראונינג טען כי האנשים של יחידה 101 הרגו מתוך צייתנות בסיסית לסמכות ולחץ של עמיתיהם, ולא מתוך תאוות דם או שנאה חזקה. 

אם כן איפוא, האנטישמיות לאו דוקא נובעת מקיצוניות יתר, ומדובר בתופעה חריגה, הן בשל היקפה האדיר, והן בשל המערכתיות הארוכה והשורשית שלה, הנמשכת לאורך כל ההיסטוריה.

מה הוא אם כן פישרה? מהו פשר נצחיותה? 

לא רק האנטישמיות נצחית. גם העם היהודי. וזהו פלא. נצחיותו של העם היהודי, היא העומדת בסימן שאלה גדול למול עיניהם הנדהמות של כל ההיסטוריונים, המודים, כי אין לדבר סיבה טבעית. 

העם היהודי שרד במשך אלפיים שנות גלות, בעוד עמים קמים ונעלמים, והנה העם היהודי – ללא טריטוריה משותפת, שפה, מנטליות או תרבות אחידה, מצליח לאחד את עצמו ולחזור לאדמתו לאחר אלפיים שנות גלות, בין האומות, אחרי אינספור ניסיונות הכחדה, שואה, פוגרומים, עלילות דם, ניסיונות חוזרים ונשנים להמרה על הדת. זהו ודאי ללא ספק – פלא. 

לב טולסטוי, הסופר הרוסי המפורסם, כתב את הדברים הבאים: “היהודי הוא סמל הנצחיות. מי שטבח ועינויים של אלפי שנים לא יכלו לו, מי שמוקד אש, חרב ואינקוויזיציה לא הצליחו למחותו מעל פני האדמה, מי שהיה הראשון להביא את דבר ה’, מי שהיה זמן כה רב מופקד על הנבואה והעביר את דבריה לעולם כולו. היהודי קיים לעד – כמוהו כנצחיות עצמה”.

והנה הדברים שכתב ההיסטוריון ניקולאי ברדייב: “כשניסיתי לאמץ את השיטה המטריאליסטית (החומרנית) ההיסטורית על ידי הצבתה מול גורל העמים, היא התנפצה אל העניין היהודי, אשר גורל נושאיו נראה נעדר הסבר לחלוטין. לפי הקריטריון המטריאליסטי והפוזיטיבי, צריכה היתה אומה זו לעבור מזמן מן העולם. קיומה הוא תופעה מסתורית ומופלאה, המעידה כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזרה קדומה”.

הסופר האמריקני הרמן ווק: ‘עם זה התגבר העם על שורה מדהימה של צרות ופגעים, שעל פי דרך הטבע אין לעמוד בהם. התקיימות ממושכת זו בניגוד להיגיון ההיסטורי, היא הדבר המופלא ביותר והמצריך הסבר, אף כי גם אריכות הימים כשלעצמה מפליאה היא למדי”.

פרופ’ ג’ורג’ פרידמן, סוציולוג והיסטוריון צרפתי: “יש לעם היהודי היסטוריה שאינה כשל כל העמים. כתבתי פעם שהיהודים הם ‘תאונה של ההיסטוריה’, משהו שאינו תואם את הכללים המקובלים של ההיסטוריה”.

הפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי בלז’ פסקל’: “מוצא אני בקרן זווית של העולם עם מיוחד, נבדל מכל שאר גויי הארץ, העתיק בכולם. עם שקורותיו קודמות במאות שנים רבות לקורות העתיקות ביותר שישנן. עובדת קיומו של עם זה מתמיהה אותי, ונראה לי שכדאי וראוי לתת עליה את הדעת”.

הסופר האמריקני מרק טווין: “המצרים, הבבלים והפרסים, עלו ומילאו את העולם בשאון הדר ויפעה, עד שהועם הזוהר והם שקעו, בלו ועברו מן העולם. היוונים והרומאים הלכו בעקבותיהם, עוררו רעש עצום ונעלמו. עמים אחרים הופיעו, נשאו ברמה את לפידם לזמן מה, אך הוא נשרף באש של עצמו, ועתה הם יושבים בצל או אבדו בכלל. היהודי ראה את כולם, והוא היום מה שהיה מאז ומעולם. אינו מראה סימני שקיעה, לא תשישות של זקנה, אין האטה בכישוריו, וערנותו לא קהתה. כולם בני תמותה בעולם מלבד היהודים. כל הכוחות חולפים, אך הוא נשאר. מהו סוד נצחיותו?”.

הנה כי כן עומדים כל גדולי החוקרים וההיסטוריונים נפעמים אל מול אריכות חייו, נצחיותו של העם היהודי.

אך לבד משני הדברים המופלאים וחסרי הפשר הללו, פשר נצחיות תופעת האנטישמיות ופשר נצחיות העם היהודי, עומד בסוד פשר נצחיותה של תורת ישראל.

נצחיותה של תורת ישראל אף היא תעלומה גדולה, שכן בכל הדורות ניסו הגויים להחרים, לשרוף לסלף ולהכחיד את התורה. היו זמנים בהם לכתוב ספר תורה לא היה דבר יחסית קל כמו בימינו. היו זמנים בהם נאסרה הדפסת תלמוד. אולם למרות כל זאת, החזיקה תורתנו בכל שנות הגלות, וכעת היא קיימת לנו, כפי שנתנה מסיני, לפני 3,333 שנה.

מה פשר שלושת התעלומות הללו, והאם יש קשר בין נצחיות התורה, נצחיות העם, ונצחיות האנטישמיות?

לעם היהודי יש תפקיד. הוא שונה מאומות העולם. העם היהודי הוא זה שקיבל על עצמו את מערכת החוקים והמוסר האלוקיים בהר סיני. מערכת חוקים המלמדת אותו כיצד להשתלט על דחפיו, מאוויו, רצונותיו, והאינסטינקטים הטבעיים והחייתיים שלו. בספרו, ה”מיין קאמפף” כותב היטלר כי “בטבע אין רחמים על היצורים החלשים בלוחמם את מלחמת הקיום רק חוצפתם של היהודים יכולה לדרוש מן האדם להתגבר על הטבע”.

רעיון הרחמים והנתינה – אומר היטלר – הוא רעיון יהודי. לקחת את האדם, שעשוי מגוף חומרי וטבעי, ולהלביש עליו מערכת חוקים, שתחננך אותו בניגוד לטבעו, זה רק תורת ישראל יכולה לעשות. אדם הוא גשמי, מוגבל ובעל חיסרון. מטבע הדברים, החסר, רוצה להמלאות. ועל כן האדם עסוק כל היום במילוי הסיפוק האישי שלו, ובהגשמת משאלות ליבו. היהדות מחנכת אותך, לכלוא את האינסטניקטים שלך, לשים בצד את הרצונות הטבעיים, ולרסן את יצריך. ובמקום לחפש כיצד למלאות את חסרונות עצמיך, תהיה דומה לאלוקיך, בורא העולם, שרצונו הוא לתת ולהעניק.

זה לא בקלות וביום אחד. זו עבודה של כל החיים. לשם כך יש תרי”ג מצוות, כדי לקחת את הרצון לקחת ולהפוך אותו לרצון לתת. אומות העולם גם הם צריכים להגיע לשם. אולם להם אין תורה ומצוות. לשם כך יש את העם היהודי. העם היהודי אמור להוות מודל מוסרי ואלוקי לאומות העולם. העם הזה נושא על עצמו תכונות אלוקיות, ומייצג את המוסר ואורחות החיים האלוקיים, אלו הכתובים בתורה. העם היהודי מהוה מודל לאדם שרוצה להתנהג כך שידמה ללבוראו. 

ובשל עליונות זו התפתחה שנאה טבעי של הטבע אל אורח החיים הכופה אותו ומרסן אותו. הגמרא במסכת שבת דף פט ע”א, מבארת את פשר שמו של הר סיני: “מאי הר סיני? שמשם ירדה שנאה לאומות העולם”. זו השנאה המבטאת את הקונפליקט והחיכוך בין שני העולמות. העולם הרוחני והעולם המטריאליסטי.

ומצד שני, יש לשנאה זו פנים נוספות – כאשר עם ישראל איננו מקיים את התורה והמצוות אלא מנהל לעצמו אורח חיים ‘ככל הגויים בית ישראל’. כמו בגרמניה לפני השואה, עם מתן שיוויון זכויות ליהודים, יהודים רבים ביקשו להידמות לשכניהם הגויים, וחשבו שבכך תפחת האנטישמיות, אולם להיפך, הקב”ה ברא את האננטישמיות באופן שתשמור על היהודי כאשר מועל בתפקידו, להציג בפני העולם את המודל האלוקי, ובך מסיר את האחריות לגורלם של אומות העולם מעל כפיו. או אז שונא אותו הגוי על כך שמעל בתפקידו לחנך אותו, וליישר בפניו את הדרך. הקב”ה ברא את השנאה הזאת, כדי שהיהודי לא יוכל להתבולל ולהיטמע בין אומות העולם, אלא בעל כורחו, ימשיך להחזיק בדרך הנכונה, מחזיק באחריות העולם על כתפיו.

זהו החוט המקשר בין נצחיות השנאה, לבין נצחיות התורה והעם. 

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך