הנוסחה למיגור האלימות

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

אנו קוראים את פרשיות אלו של חומש ויקרא ולחלק נכבד מהקוראים – אם נודה על האמת – קשה לקרוא את זה. התיאור של שחיטת הבהמה וזריקת הדם והכל לשם הקרבה על חטא של אדם, מזכיר לנו אירוע פרימיטיבי של שחיטת בהמה ללא עוול – רק מפני שהיא בהמה. 

אז מה אם אין לה את היכולת להתמודד עם שחיטה? מדוע אנו מנצלים את החולשה של הבהמה בשביל לרצוח אותה? ועוד בשביל מה – בשביל חטא של אדם, מה זה קשור לבהמה, מה היא עשתה. הרי התורה היא זאת שאומרת לנו לא לצער בעלי חיים האם זה לא צער בעלי חיים?

בעצם, אנו צריכים לחלק את השאלה לב’ חלקים: א. צער בעלי חיים ב. מדוע באמת שחיטת בהמה היא הכפרה.

אם אנו באמת אובייקטיביים אנו צריכים לשאול את השאלה הזאת לא רק על הקורבנות אלא על כל תרבות אכילת הבשר ושחיטת בהמות לצורך בני האדם. האם באמת צודקים אלו שמתנזרים מהאוכל? הרי אנו לובשים נעלי עור שנעשו מעור של איזה בהמה שהיה לה משפחה אולי אפילו ילדים ואנחנו הפרדנו אותה ממשפחתה והרגנו אותה בשביל… סנדלים. אנו הורגים בהמות בשביל קצת יותר הנאה מהאוכל, האם אנו באמת לא יכולים להסתפק בתחליפים של הבשר? היום יש לנו כמעט את כל סוגי האוכל מהצומח, מה עשתה לנו הבהמה שאנו צריכים לשחוט אותה בשביל ההנאות שלנו? 

(אם כן השאלה הראשונה אינה נשאלת במקומה! מדוע רק כאן זה קשה לנו – כל אחד יכול להסתכל על המקרר אצלו בבית ולשאול את השאלה הזאת – זה לא אומר שאפשר להתעלם מהשאלה, אך אנו צריכים לעשות סדר בנוגע לרצף השאלות.)

הנה, בתחילה (בפשטות) המשיל ה’ את האדם על כל החיות, אך אסר על האדם את אכילת הבשר:

“וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב” (בראשית א, כח – כט).

כך המשמעות לפי רוב מפרשי התורה (סנהדרין נט:, רש”י ועוד). רק צריך אם כן להבין מה נשתנה, מדוע בתחילה אסר אלוקים על האדם את אכילת הבשר ואחר כך התיר.

בעל ספר העיקרים מביא כאן הסבר מחודש לאיסור והיתר אכילת הבשר:

“מלבד מה שיש בהריגת הבעלי חיים אכזריות חמה, ושטף אף, ולימוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חינם, עוד יוליד אכילת בשר קצת הבעלי חיים עובי ועכירות ואטימות בנפש. … ובעבור זה, אף על פי שבשר קצת הבעלי חיים מזון טוב ונאות אל האדם, רצה השם להסיר ממנו הטוב המועט הזה שיש באכילת הבשר, בעבור הרע וההיזק המרובה שאפשר שימשך מזה אליו. ולזה אסר אכילת הבעלי חיים לאדם”. (מאמר שלישי   פרק טו)

אך לאחר המבול הותרה אכילת הבשר כי אנשים החלו לטעות ולפרש את איסור אכילת הבשר מפני שהאדם הוא כמו בעל חי וממילא אין לו עדיפות על הבעל חי. (על פי זה הוא מסביר את חטא קין והבל, קין הבין שאין הבדל בין האדם לבעל חי ולכן הביא קרבן מהאדמה ולא מהחי, אך הבל הבין שמותר להשתמש בבעל חי לצורך, אך לא לצער אותם סתם אלא רק לצורך קרבן להקב”ה. אחר שראה קין כי הקב”ה שעה למנחת הבל הבין קין כי אף שהקב”ה אסר לאדם את אכילת הבשר כי להבנתו כולנו (האדם והחי) על רצף אחד, בכל זאת לצורך הקב”ה (קרבן) התיר את אכילת הבשר, אם כן מדוע לא להקריב את המובחר שבחי והוא הבל אחיו. 

קין הרג את הבל לא מפני הקנאה או השנאה אלא כדי להקריב את הקרבן המובחר ביותר להקב”ה). תורתו של קין יכולה להיות נכונה בשעתה אך ממנה אנו רואים שטבע ה”אלימות” חקוק בבריאה, קין לא חיפש חלילה איך להרוג את הבל, אבל יצר האלימות גרם לו לחשבן את רצון הקב”ה באופן כזה. אם כן שהאלימות היא טבע שחקוק בבריאה, נמצא שהדרך הטובה ביותר למגר אותה היא “לאפשר אותה”, רק לא בבני אדם אלא בבעלי חיים.

לפי תורתו של רבי יוסף אלבו (מחבר ספר העיקרים) זו הסיבה שהתיר ה’ אחרי המבול את אכיל הבשר. כיון שלפני המבול הארץ היתה מלאה באלימות. על מנת למנוע את האלימות יש להתיר אותה – בני האדם לא יכולים לעמוד בזה הם חייבים אלימות ומחוסר ברירה ה’ התיר את אכילת הבשר. (על פי זה רבי יוסף אלבו מבאר את סדר הפסוקים שלכאורה תמוה “ויבן נח מזבח לה’ ויקח מכל הבהמה… ויאמר ה’ אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעריו… כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה… ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש”. אך על פי ההסבר הנ”ל רצף הפסוקים ברור: נח הקריב מהחי לשם הודאה לה’, ה’ ראה שהאדם זקוק לאלימות וזאת הדרך של ההתנהלות שלו ולכן התיר את אכילת הבשר. הקב”ה כביכול התיר את אכילת הבשר מחוסר ברירה ולא לכתחילה.

הרמב”ן מבאר את הטעם שהתיר ה’ אחר המבול לאכול בשר, כיון שכל בעלי החיים ניצלו מהמבול על ידי מעשה החסד של נח (שבנה להם תיבה, הכניס אותם ודאג להם) אם כן נח זכה בהם מעיקר הדין.(גם אחר כך לא התירה התורה את כל בעלי החיים, כיון שיש בעלי חיים שהאוכל אותם מקנה לעצמו תכונות רעות).

אף שהתירה התורה את אכילת הבשר, היא לא התירה אלא על ידי דיני שחיטה קפדניים, דרך השחיטה של התורה היא הדרך לאכול בשר יחד עם מינימום של צער בעלי חיים!

אחרי הקדמה זאת אנו יכולים לחזור לשאלות ששאלנו קודם. שאלנו האם זה לא צער בעלי חיים להרוג בהמות לצורך הקרבתם. עתה יש לנו ב’ דרכים (משתלבות זה עם זה) לענות על השאלה. א. מה שהקדמנו בתחילה: מדוע רק כשזה מגיע לקורבנות זה מפריע לנו, הרי אנו לובשים נעלי עור וכדומה ואוכלים בשר. ב. אכילת הבשר והקרבת הקורבנות הותרו רק כדי למנוע את האלימות.

הרב יונתן זקס בספרו שיג ושיח מביא את תורתו של הוגה הדעות הצרפתי רנה ז’יראר, ז’יראר מנתח את יצר האלימות והנקמה שיש לכל אדם. לדעתו מערכת המשפט היום היא הצורה למיגור האלימות על ידי השתמשות באלימות בסמכות מקצועית במקרים הנצרכים (האלימות והקדושה עמוד 21).

התיאוריה של ז’יראר עוזרת לנו להבין את תורתו של רבי יוסף אלבו. האדם צריך להרגיש את מעשה האלימות, בלא זה מעגל הדמים רק גודל, אי אפשר לדרוש מהאדם לשמור על איפוק לגמרי. אפשר להחליש את רמת האלימות על ידי הבאת הקורבנות.

נמצא אם כן שהקורבנות הם לא רק מה שחשבנו עד כה. הם לא סתם ויתור או מעשה השחתה כביטוי לנתינה להקב”ה. זה לא כמו הקורבנות של הגויים לאלילים שבו הם עושים מעשה מיסטי של השחתה. הקורבנות שלנו הם מעשה טוב שעוזר לחברה כולה, על יד הקורבנות אנו יכולים להיות יותר קרובים אחד לשני ללא חשש לאלימות, על ידי הקורבנות אנו יכולים להתקרב להקב”ה – אנו נותנים כעין הצהרה שאנו מוכנים להקריב את המשאבים שלנו הגשמיים לצורך התקרבות להקב”ה ולרצונו.

אנשים טועים וחושבים כביכול הקב”ה זקוק לקורבנות האלו למטרת פיוס, אך למעשה הקורבנות הם טובתנו האישית.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך