הפרוזדור

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

הנחת השכל הישר קובעת כי העולם לא נברא אלא לטוב, כלומר, הקב”ה הוא טוב וכיון שדרך הטוב להיטיב הוא ברא את העולם. נראה שהנחה זו נסמכת על ההסתברות שאם חלילה אין בעולם טוב מדוע “השקיע” הקב”ה כל כך על הנוחות בעולם. העולם מאובזר ברמה הכי טובה שיש, יש דברים שטעונים התבוננות מעמיקה ויש שפחות, אך בסוף נבחין שכל פרט בעולם יש לו צורך כל שהוא לאדם. (הרוצה יכול לראות בספר “חיי עולם” שמביא במאמר הראשון הרבה דוגמאות לכך.)

ואין צורך כעת בהרבה דוגמאות, די לנו להסתכל על העין כדי להבחין שכזה דבר לא יכול להיות שלא לטובת האדם, התפוז – שמוציאים ממנו את הגרעינים ומהם שותלים עוד, כל חלק וחלק שבו מורכב מהרבה שקיות קטנות, קליפת התפוז עבה – הכל לטובת היצירה. אחרי שרואים את כל אלו לבוא ולומר שהעולם אינו הטבה – זה פשוט טיפשות!

אפילו אם אנו לא רואים את העולם, די במה שאנו יכולים לשמוע כל דבר, שאנו יכולים למשש ולהרגיש – לחוש. אין ספק כי חוש השמיע הוא מעלה גדולה לאדם, נכון שאדם יכול להשתמש בזה גם לדברים לא טובים, לדוגמה כשישמע משהו שיגרום לו לפחד, אך ודאי שביחס לכל חיסרון שיכול לבוא על ידי זה, זה מעלה גדולה שבאה לטובת האדם.

כן בדברים בתכונות שנולדנו איתם או רכשנו אותם, הקב”ה הוליד אותנו עם טבע לשכוח דברים – “צור ילדך תשי”, כיון שעל ידי כך האדם יוכל לשכוח מהצרות שלו, אדם לא יכול לחיות כל הזמן תחת אותו ריגוש – אין לטוב ואין לרע – האדם צריך להתרגל לשגרה.

וזה עוד אחת מהמעלות הרבות, האדם יכול להתרגל מהר לכל שגרה, גם כשיבוא לו קושי גדול הוא יוכל להתרגל בזריזות לקושי. (גם שמהקושי הגוף מפתח את עצמו.)

הקב”ה יצר לנו טעם באוכל, הרי מה היה גורם לנו לרצות לאכול את מה שעוזר לנו להמשיך לחיות אם אין לאוכל טעם?! על ידי הטעם יש לנו “חשק” ללכת לאכול. אפשר להמשיך ללא סוף לתאר עד כמה הבריאה נבראה כולה רק לטובת האדם.

אך יש דברים שגורמים לנו לתהות מדוע הם נבראו. כמו לדוגמה כח הבחירה, הרי לכאורה הבחירה היא דבר לא טוב ומדוע אם כן קיבלנו אותה? הרי הבחירה גורמת לנו לעשות דברים שעליהם אנו מתחרטים ורק בגלל שהיה לנו את היכולת לבחור אנו מקבלים עונש.

מדוע האדם נברא עם שכל הרי השכל גורם לאדם להבין שרע לו או שחסר לו? הרי בלי השכל האדם לא היה יודע שיש לו סיבה להרגיש רע וממילא הוא היה נהנה, היכן השכל גורם לאדם להרגיש טוב יותר? (השכל גורם לאדם לעשות דברים לא צפויים או לא מקובלים והכל מתחת לדגל ההשכלה, אדם חכם יותר יכול להיות פחות מקובל או מעורה בחברה האנושית. אמנם אחר שנברא השכל כבר טוב לאדם להיות חכם יותר, אך אם השכל לא היה נברא מלכתחילה מדוע זה היה טוב להיות חכם.)

וכן צריך להבין מדוע האדם נברא עם רצונות (תאוות), הרי בלי זה הוא היה הרבה יותר נהנה, הוא תמיד היה מסופק במה שיש לו ונהנה עם זה. אבל היום שיש תאוות האדם יכול לעמול כל חייו ולהשקיע את כל כולו רק בשביל פיסת הנאה קטנה וגם אחר כך הוא לא יבוא לידי סיפוק. מדוע אם כן נבראו התאוות?

מכל השאלות האלו אנו רואים ללא ספק עד כמה נכונים הם דברי המשנה במסכת אבות (פרק ד משנה טז) שהעולם הזה הוא כפרוזדור לעולם הבא – כמו שהפרוזדור הוא הכניסה המובילה לתוך הטרקלין הגדול והעולם הבא משול לטרקלין. 

העולם הזה הוא רק הדרך בה אנו צריכים לעבור כדי להגיע לעולם הבא. מי שיכול לעמוד באתגרי העולם הזה ראוי הוא להיות נוכח בחיי הנצח. העולם הזה רצוף בניסיונות וקשיים שעלינו להתגבר עלינם. הרמב”ם כבר מרחיב בספרו “מורה נבוכים” בגודל מעלת הניסיון, הוא מבאר שהניסיון אינו תלוי בכמה הצלחנו בו או נכשלנו בו אלא עם כמה לקח אנו יוצאים ממנו. לכן קיבלנו את כח הבחירה – יש לנו יכולת לבחור בין טוב לרע ואנו מקבלים שכר לפי הבחירה שבחרנו, לכן גם יש לנו להשכיל לדעת איך לנהוג.

כל זה הוא בעצם הטוב בהתגלמותו. הרי אם אנו היינו מקבלים את השכר בלא לעמול עליו, אנו נרגיש כמו מקבלי נדבות (אף שזה מה שאנחנו באמת) כדי שנהנה מהשכר הזה אנו צריכים להרגיש כביכול זה מגיע לנו כי עמלנו בשבילו. בחז”ל זה נקרא “לחם של בושה”. ממבט ראשון זה אולי נראה הפוך, הרבה יותר “כיף” לקבל שכר בלי לעשות כלום, אך זה טעות! בסוף סוף אדם מרגיש הרבה יותר סיפוק והנאה כשהוא מקבל שכר על העבודה הקשה שלו – הוא כבר לא מרגיש “קבצן” הוא יודע שהוא עבד בשביל זה.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך