חמדת הממון

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

אל תאמין בעצמך עד יום מותך

“צו את אהרן ואת בניו לאמר” (ו,ב) “אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות” (תורת כהנים) “אמר רבי שמעון בר יוחאי ביותר צריך זירוז במקום שיש בו חיסרון כיס” (ספרא).

דברי המדרש נראים תמוהים ביותר. התורה עוסקת כאן באהרן ובניו, אנשים מרוממים וקדושי עליון. מדוע צריכה התורה לזרז אותם על עשירית האיפה סולת, מה החשש של חיסרון כיס יש כאן על אהרן ובניו. רבי שמעון כבר אמר אל אותם שעובדים בשדה “מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה”.

זהו הטבע של העולם. “גזל ועריות נפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן”. הטבע פועל הפוך ממה שהיה מצופה, לכאורה האדם היה צריך לעזוב מעצמו את כל הרדיפה אחרי הממון על מנת לעסוק בחיי עולם. אם נשאל אדם האם הוא מוכן לא לאכול יום אחד ובתמורה לקבל 1000000 ש”ח, האם הוא היה מסרב? ודאי שגם על הרבה פחות הוא היה מסכים! אדם מוכן לסבול קצת בשביל קצת כסף ומדוע שלא יסכים להעביר את חיי השעה עם קצת פחות הנאה מהפן הגשמי אך לקבל חיי עולם?

את זה התורה מלמדת אותנו “צו את אהרן” אפילו אדם כמו אהרן שלכאורה אין עליו שום חשש, צריך זריזות בנוגע לחיסרון ממון. בכל הנוגע לממון הטבע פועל בצורה שונה, כשאדם מרגיש שהוא נחסר בממונו הוא מסוגל לשכוח את כל הערכים שלו – כמובן תלוי כל אדם ובכמות הכסף.

במאמר רבי שמעון על אלו המניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, מלמד אותנו רבי שמעון את הדרך הנכונה להסתכל על הממון כדי לא ליפול על ידי החמדה לממון. אנו צריכים להסתכל עליו ביחס לחיי העולם ולגמד את הרווח שבממון. בעצם, אלו הם דברי הגמרא במסכת בבא (עח:)

“א”ר שמואל בר נחמן א”ר יוחנן, מאי דכתיב: על כן יאמרו המושלים וגו’? המושלים – אלו המושלים ביצרם; בואו חשבון – בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה; תבנה ותכונן – אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא”.

אם בכל מקום אנו נסתכל בהסתכלות רחבה על עלות לצד תועלת אנו אולי נעבוד בשביל להתפרנס, אך לא נרדוף אחרי הכסף. אנחנו נרגיש שאנחנו מבזבזים את הזמן בעת שאנחנו עובדים רק שאין מה לעשות – אנו צריכים להתפרנס, אבל החמדה לכסף תברח. כשאדם שקוע בחיי עולם הוא לא רודף אחרי חיי שעה, כל הבעיה מתחילה כשהוא עוזב את חיי העולם – אז הוא נמשך לעמול על חיי השעה.

בירושלמי במסכת שבת (פ”א ה”ג) מסופר על חסיד שהיה משנה לעצמו את מאמר המשנה במסכת אבות (פ”ב) “אל תאמין בעצמך עד יום מותך” ל”אל תאמין בעצמך עד יום זקנתך“. הוא עשה את זה מפני שהיה בטוח שחסיד כמוהו אינו צריך לשמור על עצמו כל חייו כיון שכבר במצב שלו הוא כבר מעל לעסקי העולם הזה והטבע של התאוות לא שולט בו. בשמים הקפידו על השינוי של החסיד לדברי המשנה ונתנו רשות ליצר הרע להתחפש לאישה שמימות תובל קין לא היתה אישה יפה כמוה. האישה נכנסה לחדר של אותו חסיד, ברגע שהרים את עיניו והביט בה התחיל לדבר עמה דברים שלא ראוי לחסיד לדבר. החסיד הבין מהר את הטעות שלו והצטער עד שריחמו עליו משמים והלכה הרוח של האישה, אז התגלתה הרוח בדמות אמתית ואמרה לחסיד שנשלחה משמים כדי שיפסיק לגרוס “עד יום זקנתך”.

בדברי הירושלמי אנו רואים עד כמה כל אדם צריך לשמור על עצמו ולעשות לעצמו גדרים עד יום מותו. כידוע, בשעה שאדם עומד לצאת מהעולם יש לו הרבה יצרים לכפירה שאינם מוסברים על פי דרך הטבע. כמו שבדורות הקדומים היה יצר שהיום אנו לא מסוגלים להבין – לעבוד לפסלים, היום אנו מסתכלים על זה כשיגעון, איך אדם מסוגל לחשוב שפסל שעשוי מעץ או מאבן ברא את העולם וצריך להתפלל לפניו. (ישנה עצה ידועה שכל אחד יעשה לעצמו כעין תנאי או שימסור מודעה {הצהרה} שכל מחשבת כפירה שתעלה לו לפני מותו בטלה ומבוטלת ואין בה שום משמעות).

התורה משתמשת בלשון “צו” – “זירוז” רק בקרבן עולה. בעל ה”ילקוט מאמרים” מבאר את הדברים שבחטאת ושלמים האדם נהנה מאכילת הקורבן אך העולה אינה נאכלת אלא עולה כליל ולכן צריך זירוז.

יש ב’ סוגי מצוות א. מצוות שיש בהם הנאת הגוף ב. מצוות שאין בפעולה הנאה אלא רק פעולה טכנית. כשאדם נהנה מהמצוה הוא צריך זהירות שהמצווה תהא לשמה. אך במצוות שאין בהם הנאה צריך פחות זהירות כי אין לאדם הנאה בזה. הזהירות שקיימת במצוות אלו היא בעיקר לעצלות מהפעולה.

על פי הדברים הנ”ל אנו יכולים לעשות “קל וחומר” למקום שיש בו חיסרון בממון, אז הוא חייב זירוז לא רק מצד עצם הפעולה אלא מפני שהוא צריך להוציא את הכסף שלו. רבי שמעון מלמד אותנו שאפילו כשמדובר על קצת כסף יש עצלות, זהו דברי המשנה “אל תאמין בעצמך עד יום מותך” אפילו על אהרן ובניו כתבה התורה לשון זירוז.

המשמעות של עד יום מותך יכולה גם להיות שונה. כשקוראים את המשנה אפשר לתהות לרגע איך אדם זקן שכל חיו לומד יכול להתפתות ליצר? כמובן שתמיד אפשר, כמו דברי הירושלמי שכתבנו קודם, אך ל”עד יום מותך” יש משמעות נוספת. אדם שהולך לישון בלילה אין לו שום דרך לדעת שזה יהיה חלילה הלילה האחרון שלו, אדם צריך לשמור על עצמו ולהספיק כמה שיותר, אסור לו להאמין בעצמו ולומר למדתי מספיק בשביל הגיל שלי אני אמשיך בגיל מבוגר יותר או כעין זה, כי אין לו שום דרך לדעת אם אותו יום אינו יום מותו.

כמובן שאדם צריך להסתכל באופן חיובי על מה שלמד והספיק ועל המוסר שהוא רכש, אך בכל זאת הוא צריך לשמור על עצמו ולא להאמין בשאננות. יוחנן כהן גדול הפך לצדוקי אחרי שמונים שנים שהיה בהכרח צדיק באמת – ההוכחה – שהרי היה כהן גדול וכהן גדול חייב להיות צדיק.

כשמסתכלים על העומק של המשפט “עד יום מותך” אפשר להבחין בעוד פרט. שהרי במשמעות המילים “עד יום מותך, משמע שביום המוות עצמו הוא יכול להאמין בעצמו. ולכאורה איך אדם יכול לדעת על כל יום אם הוא יום המוות או לא? אלא זה כוונת המשנה: באמת אדם לא יכול לדעת אם היום הוא יום המוות חלילה, וכמו שאת המוות הוא אף פעם לא יודע מתי יבוא, כך לגבי האמונה בעצמו שלא יאמין עד רגע המוות.

מפחיד לחשוב על זה, אך אדם יכול לשבת כל החיים וללמוד לעשות חסדים ולזכות את הרבים וברגע אחד בסוף חייו ליפול במלכודת היצר. אנו צריכים לדעת לעשות מערכת של גדרים ואף פעם לא לבוא לידי ניסיון, הגדולה אינה לעמוד בניסיון אלא פשוט לא לבוא לידי ניסיון.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך