ידיעה ובחירה – יסוד הזמן

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

במאמר זה נדון אם ירצה ה’ באחד מהשאלות היותר ידועות. שאלה זו כבר דנו בה מגדולי הראשונים ונראה כי כבר במשנה יש לה איזה יחס, אך מעל לכל דברי הראשונים שדנו בה ואם ירצה ה’ נעלה אותם על הכתב, עלינו לדעת כי הדברים קשים להבנה – לפחות בפעם הראשונה שנתקלים בהם. ברמב”ם כבר כתב כי אין השכל האנושי יכול להבין את זה, אך בכל זאת האריך בזה. [לא בכל המקומות.]
שאלה זו היא מה שנראה כסתירה בין ה”ידיעה והבחירה” אך למעשה היא נוגעת ביותר מזה. כמו שכבר הרחבנו בכמה מהמאמרים על כח הבחירה שהאדם ניחן בו, כמה שדבר מופלא הוא ובזה תלוי כל כוחו של האדם. כל מה שהאדם יותר מרומם מהחי הוא מפני שהשכל שלו אינו פועל על פי האינסטינקטים אלא על פי הבחירה, האדם יכול לכאורה לנתח בכל רגע האם הוא נוקט בדבר שטוב או לא.
התורה כבר מלמדת אותנו כי האדם ניחן בכח הבחירה ואנו מקבלים את השכר לפי הבחירה ולכן יש לנו ציווי לבחור בטוב. והנה, מוסכם על כולם שאם כנים הדברים ויש לאדם כח לבחור על פי הרצון שלו, אזי שהבחירה של האדם צריכה להיות “בחירה טהורה” – ללא שום גורם שמעורב בה. היא צריכה להיות רק על פי החלטת האדם כיון שהאדם הוא זה שמוציא את המעשה ובזה בא לידי ביטוי הכח שלי לבחור – אני לא פועל על פי הרצון הראשוני שלי, אני לא רואה משהו ועושה אותו בגלל שאני רוצה! אני חושב האם זה משתלם לי או לא וכן אני יכול להמשיך ולחשבן על בסיס כל הגורמים הידועים לי. על פי הכח לבחור אני יכול לעצור שלב לפני המעשה ולבחון אותו.
החיה שמקבלת גירוי לטרוף איזה בעל חי אינה יכולה למנוע את הטריפה אלא על פי גירוי אחר יותר חזק, היא אינה יכולה להפעיל את שיקול הדעת ולבחון את המעשה לגופו. אולי ההבדלים בפועל הם דקים אך כמובן שאפשר להבחין בתוצאות שלהם.
וכמו שהקדמנו הכח לבחור צריך להיות כח טהור שבא אך ורק על ידי הבחירה שלי, כי כל תוספת גורעת מהכח שלי לבחור. ואם כן אין אדם שיכול לדעת מה אני עתיד לבחור עד שבאמת אבחר, כי אם הוא יודע סימן שאני לא הייתי זה שהחליט לבד – “אחרת איך הוא יודע מה בחרתי”?! אם הוא יודע זה או שאני לא יכול לבחור או ששנינו בחרנו או איזה דרך מיצוע אחרת, אך ברור שלי לא היה את הכח המלא לבחור.
הנה, עתה נוכל לגשת סוף סוף לשאלה:
המשנה במסכת אבות כותבת [פרק ג’ משנה טו’] כי “הכל צפוי והרשות נתונה”, היה מקום לבאר דברי המשנה שהכל צפוי כך שאני לא יכול להסתיר כלום מהקב”ה וגם מה שאני עושה בחדרי חדרים הוא יודע, אך בכל זאת “הרשות נתונה” – כל אחד יכול לעשות מה שליבו מורה לו, רק שבסוף אנו עתידים לתת על כך את הדין.
אך מפרשי המשנה מבארים לא כך, ונראה גם כי לשון המשנה הכריחה אותם. במשנה כתוב שהכל “צפוי” משמע לשון עבר, שכבר כל מה שאנו הולכים לעשות ידוע וצפוי ובכל זאת הקב”ה נותן לנו לעשות אותו.
וכאן באה הסתירה, שאם הכל צפוי איך אני יכול לבחור, כלומר, אין השאלה בנוסח שאם הכל תלוי בבחירה שלי אז איך הכל צפוי, כי השכל האנושי כן יכול להבין שהקב”ה הוא כל יכול וצופה הכל קדימה. רק השאלה היא להפך אם הקב”ה יודע הכל איך יש לנו כח לבחור, שהרי עוד לפני שבחרנו ידוע כבר מה נעשה – אם כן שזה לא תלוי כלל בכח שלנו כביכול אנו לא יכולים לשנות ממה שכבר נצפה ובמילים אחרות: יש כאן איזה כח בבחירה שאנו לא מבינים איך הוא פועל.
אך נראה להוסיף עוד שאלה שממבט שני היא יותר מורכבת מזאת שקדמה לה.
כפי שידוע הקב”ה הוא טוב ודרך הטוב להיטיב ולכן ברא את העולם – כדי להיטיב לנו, ולולי הסיבה הבאה כבר היה נותן לנו את השכר שעתידים אנו לקבל בעולם הבא, אך כיון שאנו יכולים לחוש כמו מקבלי נדבות ומכח זה אנו עתידים להתבייש – נתן לנו הקב”ה את ב’ היצרים היצר הטוב והיצר הרע, והוסיף לנו מעל זה את “כח הבחירה” והורה לנו לבחור בטוב על אף המערכת “המשוכללת” של היצר הרע. ועל ידי זה מי שיעמול ירגיש כביכול “מגיע לו” שכר ולא יבוא לידי בושה בעת נטילת השכר.
ואם הביאור הוא כדברי המשנה ש”הכל צפוי” הוא שהקב”ה יודע את כל העתידות כבר מתחילה, הרי הקב”ה יודע גם על מי שעתיד לחטוא ולקבל עונש, ואם כל מטרת הירידה לעולם וכו’ היא על מנת שלא יהיה השכר שנקבל כלחם של בושה מדוע ירדו לעולם אלו שלא עמדו בתפקיד, הרי הקב”ה ידע מלכתחילה שהם לא יעמדו בזה ולא יקבלו שכר! נמצא שהתכלית לאלו האנשים אינה בגדר “טוב” חלילה. ובעצם עד כמה שנאמר שהכל צפוי אם כן מדוע הם ירדו לעולם?
ואם כן השאלה עתה קשה בהרבה מהשאלה הקודמת, השאלה היא על עצם כל היסוד שתכלית הטוב להיטיב ולכן הקב”ה ברא את העולם, שהרי נמצא שיש אנשים שהעולם הוא לא “טוב” למענם חלילה. אמנם שעל שאלה זו אפשר להביא את דברי הרמב”ם בהקדמתו לפירוש המשניות שם עונה הרמב”ם לאלו השואלים מדוע נבראו הרבה אנשים שאינם חכמים ואין בהם שום דבר שיכול לתרום לעולם והם עצמם בטלים ולא מועילים אף לעצמם.
[לשון הרמב”ם בשאלה: “ונשארה כאן שאלה אחת, והיא, יש למקשה לומר, אתם כבר אמרתם שלא המציאה החכמה האלקית שום דבר לבטלה, ושכל הנבראים תחת גלגל הירח האדם הוא הנכבד שבהם, ושתכלית המין האנושי הוא השגת המושכלות, אם כן מדוע המציא ה’ כל בני אדם שאינם משיגים מושכל, ואנחנו רואים שרוב בני אדם ריקים ממדע רודפי התאות, והאדם המלומד הפרוש נדיר ופלאי, לא ימצא אלא יחיד באחד הדורות. התשובה” וכו’ עיין ברמב”ם מה שעונה שם.]
אך מכל מקום אחר שנבאר את השאלה הראשונה נוכל גם על אותה הדרך לבאר את השאלה השניה באופן היותר מתקבל על הדעת.
הנה, אמת שברמב”ם כתב לבאר את הסתירה ב”מורה נבוכים”, אך בהלכות תשובה [אם זכור לי טוב ה’-ה’] כתב שהבעיה כאן היא כמו הרבה בעיות אחרות שאין השכל האנושי יכול להבין אותם מפני שאין בו מספיק דעת, וכמו שאנו מסכימים כי אין לנו את הדרך לדעת איך פועלת הידיעה של הקב”ה כך באותה מידה אין לנו לדעת מדוע אין זה סתירה, כי אם לא נבין את צורת הפעולה כך לא נבין את היותה סתירה לפעולה אחרת. [עיין שם בהלכות תשובה מה שכתב הראב”ד על הדברים].

ובאמת כבר בספר “קובץ הערות” לקח את דברי הרמב”ם רובד נוסף קדימה. בדבריו הוא מתקשה על הראשונים שעלה בדעתם לשאול על הסתירה בין הידיעה והבחירה, שהרי מה לנו ולידיעת ה’? ואיך זה שה’ יודע מה אנו עתידים לעשות כביכול גורע מהכח שלנו לבחור. הרי סוף סוף אנו בוחרים לפי הרצון שלנו, אין מי שיכול לומר שהיה גורם אחר שכפה עליו לבחור לדוגמה לאכול ארוחת בוקר ומה שהקב”ה יודע את זה לא נוגע לבחירה שלנו. אנו מקבלים את השכר לפי הבחירה שלנו ורק שהקב”ה יודע מה אנו עתידים לבחור בדרך שלו.
גם ברבינו יונה נראה שפירש בצורה דומה לזה. בפירושו על מסכת אבות כותב הרבינו יונה שזה כמו אחד מהניסים שאין לנו השגה בהם ואין זה סותר כלל לבחירה שלנו. אך נראה בכל זאת שיש צורך לבאר את הדברים כך שיעלו כל הפירושים בקנה אחד.
ועל מנת שנבין את הדברים נשתמש בדוגמה:
אם אני עומד ברחוב ואני רוצה לראות את המטר קדימה כל שעלי לעשות הוא להוריד את הראש במעט, אם אני רוצה לראות 50 מטרים קדימה עלי להרים את הראש יותר ואולי אף להתאמץ קצת. אם ארצה לראות ק”מ קדימה עלי לעלות למקום גבוה יותר ועל ידי כך המרחק לא יגרום למגבלה. על אותו משקל אם אני עומד בתל אביב ואני רוצה לראות את ירושלים [בעוד שאני עומד בתל אביב] עלי לעלות על מטוס [או גובה דומה] על מנת להשלים את הפערים של המרחק.
בכל המקרים שהבאנו עתה ישנו עיקרון אחד: אם אני רוצה לראות אובייקט ששוהה במרחק זמן ממני, עלי למצוא נקודה [במקרה שלנו צריך לעלות לנקודת גובה] מגשרת בה המרחק זמן אינו מהווה מגבלה. על ידי זה גם שאני רוצה לראות אובייקט שמרוחק ממני באלפי ק”מ, אני יכול פשוט לטפס לגובה רב ולראות את ב’ הצדדים מנקודה אחת.
אך לכאורה כאן האנושות עומדת בבעיה. מדוע אנו לא מסוגלים להשתמש באותה צורה כדי לראות את העתיד, הרי גם העתיד ממוקם במרחק זמן מההווה וכל שעלינו לעשות הוא למצוא את נקודת הזמן כביכול שמגשרת בין העתיד להווה [ואף לעבר]?
בעצם נראה שההבדל הוא אחד. כשאנו רוצים לראות שטח קיים במציאות רק שהוא רחוק מהמקום בו אנו עומדים, יש לנו נקודה גבוהה שמגשרת על הזמן והמרחק, אך עוד לא מצאנו את הנקודה שמגשרת על זמן העתיד. אם היה לנו כביכול נקודה שהיא מתמצתת את הזמן כמו שהגובה מתמצת את המרחק, הרי שיש לנו את היכול לצפות את העתיד. אך סוף סוף האנושות עוד לא גילת את הנקודה הזאת וכנראה שהיא גם לא תגלה – כמו עוד הרבה דברים נוספים.
אך עתה נניח ומצאנו את הנקודה הזאת ואנו יכולים לצפות את העתיד, האם זה נחשב שאנו צופים את העתיד מהעבר? ודאי שלא! אנו פשוט עוברים לעתיד כדי לראות אותו. כמו שכשאנו רוצים לראות את ירושלים מתל אביב אנו עוזבים את תל אביב ועוברים כמה ק”מ מעל לתל אביב, כך כשאנו רוצים לראות את העתיד אנו מטפסים מעל להווה וכך רואים את העתיד. ובעצם אנו חיים את העתיד וההווה כאחד ללא שהזמן יגרום למגבלה.
וכמו שהסברנו היום האנושות מוגבלת על ידי הזמן, אך הקב”ה הוא כל יכול ואין שום דבר שיכול להגביל אותו, וממילא גם הזמן אינו מגביל אותו. וכמו שהקדמנו – אם הזמן אינו מגבלה אפשר לראות את העתיד ההווה והעבר מנקודה אחת.
ממילא אנו יכולים להבין מדוע זה שהקב”ה רואה את העתיד אין זה מפני שהוא יודע את העתיד אלא מפני שהוא קיים כביכול גם בעתיד. ועל ידי יסוד זה אנו יכולים להבין מדוע לא קשים השאלות ששאלנו.
הקב”ה יודע מה נבחר אך לא מפני שהוא צופה את העתיד שנבחר אלא מפני שהוא ראה מה כבר בחרנו כי הוא כבר קיים בעתיד. זה שאנו לא רואים שכבר בחרנו טרם שבחרנו זה מפני שהזמן מגביל אותנו, אך הקב”ה אינו מוגבל על ידי הזמן וממילא הוא רואה מה אנו בחרנו כבר.
ובאמת טרם שבחרנו אף אחד אינו יודע מה בחרנו אך הקב”ה ראה את מה שכבר בחרנו כי כבר בחרנו, וזה שאנו לא ראינו שבחרנו כי אנו מוגבלים. ולכן אין שום סתירה בין מה שאנו בחרנו לבין מה שהקב”ה יודע.
ועתה נוכל לגשת לבאר גם את השאלה הנוספת.
שאלנו מה המטרה להוריד אנשים שעתידים לחטוא לעולם, הרי אם הקב”ה מיודע שהם עתידים לחטוא ממילא היה ברור מראש שהם לא יעשו את מה שהם צריכים לעשות והם יקבלו עונש ואם כן נמצא שההורדה של אלו האנשים לעולם היא אינה בכלל ההטבה.
אך עתה הדברים אינם קשים כלל. מה שהקב”ה יודע שהם עתידים לקבל עונש זה מפני שהם כבר קיבלו את העונש והם כבר חטאו, וזה שאנו לא רואים את זה, מפני שאנו מוגבלים על ידי הזמן אך להקב”ה העבר והעתיד הם כביכול זמן אחד! וממילא כלפי הקב”ה ההורדה לעולם, החטא והעונש הם באותו הזמן.
ובאמת אין לנו הבנה בזה, וזה מה שכתבו הראשונים. כי אין לנו הבנה במושג “זמן” ואיך לקרוא אותו – אך אנו כן יכולים לדעת מדוע רק אנו לא מבינים אותו ומדוע אנו לא מבינים אותו.
והנה, כל מה שכתבנו במאמר הזה לתרץ על השאלה של הידיעה והבחירה היא רק דרך אחת מתוך רבות, רק שעלינו לדעת שיסודות אלו גם שאנו לא מבינים אותם הם מהיסודות הגדולים של היהדות שיש לנו חובה להאמין בהם גם שאנו “לא תמיד” מבינים אותם. [וכמו שכתוב “וידעת היום” וכו’ שיש לנו חובה להבין כל דבר בשכל, אך כל זה עד כמה שאנו יכולים להבין אך מה שאנו לא מבינים גם אחר הבדיקה בשכל עלינו להשיב אותו אל הלב ולהאמין בו].
[וכבר באגרות קודש [מכתבי הרבי מחב”ד] כתב לחלוק על כל היסוד הזה שהקב”ה יודע את העתיד מפני שהוא קיים בעתיד. שהרי על פי זה לכאורה אפשר לתרץ את שאלת גיל העולם: שאין לנו באמת מושג בזמן ויכול להיות שזה אלפי שנים ומה שלנו נכתב 6 ימים זה מפני שלהקב”ה יש מידות זמן שונות למדוד. על זה כתב הרבי שאין לומר כן שהרי מדוע אנו שומרים שבת 24 שעות מפני שששת הימים היו כל אחד 24 שעות, אך לפי היסוד הזה יכול להיות שששת הימים הם יותר מ24 שעות.
אני לא זוכר אם הרבי כתב את דבריו גם על השאלות שאנו עוסקים בהם במאמר זה. אבל אפשר לבאר את דברי הרבי כדברי ה”קובץ הערות” שהידיעה אינה סתירה לבחירה ואין לנו כלל הבנה בזה, אך וף סוף זאת מציאות שאנו יכולים לבחור.]

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך