לראות ניסים

עורך: שמעון צוויגנבאום
0 תגובה

אבי תנועת המוסר – ר’ ישראל סלנטר זצ”ל, התאכסן במהלך אחת מנסיעותיו  אצל בעל אכסנייה יהודי. נודע לו כי בעל האכסנייה שהיה יהודי שומר תורה ומצוות, החל לזלזל וכבר אינו מקפיד בקיום המצוות. כששאלהו ר’ ישראל לסיבת הדבר, מה קרה שכך התחיל לזלזל במצוות. סיפר לו בעל האכסניה שלפני מספר ימים התארח אצלו באכסניה יהודי שכפר בתורה ובמצוו ומכחיש שכר ועונש רח”ל. אותו הכופר- סיפר בעל האכסניה לקח נקניק מבשר של טריפה והכניס לפיו בעודו מכריז שאם יש שכר ועונש יחנק כאשר נכנס האיסור לגרונו. למעשה האיש אכל את הנקניק ולא קרה לו כלום. הכופר הריע בשמחה, לא קרה לו כלום, ולמוחו של בעל האכסניה החלו להכנס ספיקות ואמונתו נחלשה. ר’ ישראל שמע את הסיפור, שתק ולא השיב.

אחרי מספר שעות חזרה ביתו של בעל האכסניה מבית הספר ובישרה כי קיבלה שני תעודות גמר, אחת בזימרה ואחת בחשבון. שמע זא ר’ ישראל קרא לילדה ואמר לה שאם אכן יודעת היא לשיר, הבה תוכיח זאת ותשיר בפניו. הילדה סירבה. ר’ ישראל שלח לקרוא לאב ואמר לו שכנראה הבת שלו לא יודעת באמת לשיר, שכן היא לא שרה לו. הסבירה הילדה, שזה לא הגיוני וראוי להתחיל לשיר לכל מי שמבקש להווכח בכך שהיא יודעת לשיר. לשיר היא תשיר, רק במקום המתאים ובזמן המיועד לכך. אם היא תתחיל לשיר לכל אחד אנשים יחשבו שזז לו ‘בורג’ במוח. לא כל מי שמבקש ממך לשיר אתה אמור להתחיל לשיר לו. התשובה הזאת מצאה חן בעיני אביה והוא הסכים איתה.

ר’ ישראל חיכה שהילדה תצא מהחדר, פנה לאביה ואמר לו, התשובה שהבת שלך ענתה לך, יכול לשמש גם כתשובה לשאלות שלך בענייני השגחה. 

הקב”ה כבר הוכיח פעם אחת את השגחתו, ויכולתו לשלוט בטבע ולעשות ניסים – בשעת יציאת מצריים. ויש לנו תעודה שמוכיחה זאת – התורה. מי שרוצה להווכח בהשגחת הקב”ה מוזמן לעיין וללמוד עליה מהתורה. הניסים שנעשו בשעת יציאת מצריים, המכות, קריעת ים סוף, המן וענני הכבוד, נעשו בפני כל העולם ואין צורך בהוכחות נוספות. ר’ ישראל סיים את דבריו, ובעל האכסניה השתכנע.

כאשר אדם מסתכל על מה שקורה סביבו במבט שטחי, עלול הוא לטעות, ולתהות, היכן ידו של הקב”ה בכל הסיפור, הרי בתורה שלו כתוב שמי שמחלל שבת במזיד חייב מיתה בסקילה, הרי דוד השכן נוסע כל שבת לים, איך זה שלא פוגע לו טיל במכונית, או משהו כזה, איך זה שהוא עדיין בריא ושלם?

הרמב”ן עונה על כך, בסוף פרשת בא: “כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלו – ה מחדשו ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחילה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמיתת הנבואה כי ידבר אלוקים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כולה. ולכן יאמר הכתוב במופתים – “למען תדע כי אני ד’ בקרב הארץ” – להורות על ההשגחה כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ואמר – למען תדע כי לד’ הארץ” – להורות על החידוש כי הם שלו שבראם יש מאין. ואמר “בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ” – להורות על היכולת שהוא שליט בכל אין מעכב בידו. כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים עדים נאמנים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה. 

ובעבור כי הקב”ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו, ובנינו לבניהם, לדור אחרון”.

אולם, לאמיתו של דבר, מי שיתבונן ויתעמק, ישר יראה את ידו של הקב”ה השלטת בעולם.

ניקח לדוגמה מצוות. בעיני הגויים, בלתי נתפס איך אדם מצליח להתגבר על הטבע הבסיסי שלו להמשך לתאוות ולפיהם להתנהג. פילוסוף יווני ידוע, קבע כי בכל מהלך קטן של האדם בחייו, חבוי באופן תת מודע, שיקול שקשור לרצון למלאות ולספק את תאוותיו. אם כן, פלא הדבר, איך מצליח האדם לעצור בעד תאוותיו כדי לקיים את מצוות התורה. אומר הרמב”ן: “וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה.” כשאדם מקיים מצוות הוא מתעלה מעל טבעו החומרי, להתחבר למשהו נעלה יותר. דבר זה מבטא יותר מכל את שלטונו המוחלט והאבסולוטי של הקב”ה.

בנוסף לכך, יכול האדם להביט סביבו, להתבונן בטבע הטבוע בבריאה. במבט שטחי זהו טבע. שגרה. גרביטציה. אולם, לאחר התבוננות עמוקה יותר, יווכח האדם לראות כי מישהו טבע בטבע את הרגלו. מישהו גורם לנוירונים פרוטונים ואלקטרונים להסתובב במהירות ולהתחבר לאינספור אטומים זעירים המרכיבים את החומר. מי גרם לכך שמגרעין קטן שנרקב באדמה יגדל עץ אדיר? לכך שתא זרע יהפוך לתינוק והתינוק יהפוך לאדם מבוגר עם מוח שיודע לקרוא ולכתוב ולזכור. מציאות הטבע היא נס. כמו שכשרואים חולצה, יודעים שהיא לא נוצרה לבד אלא מישהו עבד לתפור אותה. אף אחד לא יגיד ששולחן נוצר מעצמו. מציאות הטבע, היא עצמה נס. נס נסתר. חבוי בטבעיותו ומחזוריותו של הטבע. 

כותב הרמב”ן: “מן הנסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בנסים נסתרים שהם יסוד התורה כולה. שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע. ומנהגו של עולם בין ברבים ובין ביחיד, אלא אם יעשה המצווה יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו – הכל בגזירת עליון”.

לזה מיועד חג הפסח. חג הפסח הוא חג האמונה. הזדמנו להזכר בכל הניסים שאירעו לאבותינו, ולזכור שאנו עצמנו עוברים ורואים ננסים כל רגע ורגע. אלא שאז היו אלו נסים גלויים ואלו שבזמננו הם נסתרים בטבע. ניקח לדוגמה את קריעת ים סוף. האם כאשר האדם הולך ברחוב והאדמה אינה נשמטת מתחת לרגליו, זהו נס פחות גדול מקריעת ים סוף? חוקי הגרביטציה, כלום אינם תלויים בכל רגע ורגע בידי הקב”ה. אלא שלזה התרגלנו. זה טבע. אולם לאמיתו של דבר אין חילוק בין קיום חוקי הגרביטציה לקריעת ים סוף. שניהם נסיים באותה המידה.

זוהי תכלית יציאת מצריים. גילוי יכולתו של הקב”ה לפעול בבריאה כרצונו. פרעה אמר “מי ד’ אשר אשמע בקולו?” המצרים לא האמינו ביד ההגחה האלו – הית בבריאה. הם האמינו רק במה שהם ראו. מה שלא רואים – לא קיים! הם החשיבו עצמם כברי מזל, היה להם את היאור, הוא עלה על גדותיו והשקה את שדותיהם, מה שגרם ליבול נאה ושפע של תוצרת חקלאי משובחת. הם לא הבינו שאין למעשה הבדל בין שדה הזקוקה לגשם לבין שדה השותה ממימי הנילוס. שניהם תלויות ביד הקב”ה. בין רגע, הפך היאור, כולו דם. הוציא צפרדעים.

הקב”ה הפך סדרי בראשית כדי ללמד את המצריים לקח ברור: “למען תדע כי אני ד’ בקרב הארץ”.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך