מיהו יהודי

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

זה קורה בדרך כלל לפני הבחירות, אך לפעמים זה עולה לסדר היום כביכול חיפשו האזרחים הפוגה לשעמום. אך כל פעם שזה עולה זה כובש את כל הכותרות ותופס את המקום בכל המהדורות המרכזיות, מאותו הרגע ההסתה חוזרת, הפוליטיקאים חוזרים לאולפנים והאופוזיציונרים משמיעים את הדעות שלהם. ומאידך, הצד הדתי שבסיפור מקים או מרענן את ארגוני ההסברה שיתחילו לעשות סדר בראש האזרחים המבולבלים.
כך זה נראה כשנושא הגיור הרפורמי והקונסרבטיבי עולה שוב לסדר היום. הם מתלוננים על כך שלא מכירים בגיור שלהם, והחרדים לא מבינים בכלל מהיכן האומץ הזה לבקש הכרה.
לאחרונה ביהמ”ש העליון בהרכב בראשות הנשיאה חיות הכיר לראשונה בתולדות המדינה, בגיורים הרפורמים והקונסרבטיבים הנערכים בארץ הנוגדים את הלכות התורה כגיורים רשמיים שעל מדינת ישראל להכיר בהם לעניין חוק השבות. לפי החלטת ביהמ”ש – לראשונה מי שעברו גיור רפורמי או קונסרבטיבי יוכרו כיהודים מבחינת חוק השבות. דבר שיביא לכניסתם של מאות אלפי גויים לתוך מדינת ישראל ולהתבוללות ענק בתוך מדינת היהודים.
הנשיאה חיות כתבה בפסק הדין: “הקהילות הלא-אורתודוכסיות שבהן התגיירו העותרים שבפנינו הן קהילות מבוססות בישראל, והן בעלות זהות יהודית משותפת וידועה ומסגרות קבועות של ניהול קהילתי. הליך הגיור בהן נעשה על ידי גוף דתי שהוסמך לכך בקהילה שאותה הוא משרת, בהתאם לאמות-מידה קבועות, ולאחר שקדם לו הליך הכנה ולמידה משמעותי”.
“קהילות אלו, כפי שכבר נפסק, הן “חלק מהזרמים המרכזיים של היהדות בעולם”, והמדינה עצמה הכירה זה מכבר בגיורים שעורכות קהילות אלה בחו”ל לעניין חוק השבות. משבפנינו לכל הדעות “קהילה יהודית מוכרת”, וכל עוד לא קבע המחוקק אחרת, אין כל טעם מבורר שלא להכיר כיהודים לעניין חוק השבות במי שהתגיירו, כמו העותרים, בקהילות הלא-אורתודוכסיות הללו בישראל”.
על הפסק הגיב הרב הראשי לישראל מרן הראש”ל הגר”י יוסף : “החלטת בית המשפט העליון מצערת מאוד ופוגעת באופן חמור בשלמות עם ישראל, בית המשפט גם דחה את הבקשות להמתין עם הכרעתו עד לחקיקת החוק”. מרן הבהיר כי “מה שהרפורמים והקונסרבטיבים מכנים ׳גיור׳ אינו אלא זיוף של היהדות שמשמעותו היא הכנסת אלפי גויים לעם ישראל. יש לצפות מאנשי הציבור לפעול לתיקון מהיר בחקיקה של המצב ויפה שעה אחת קודם”.
גם הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הגדול הגר״ד לאוהגיב: “מי שהתגיירו בגיור רפורמי ודומיו אינם יהודים, שום החלטת בג״צ כזו או אחרת לא תשנה את העובדה הזו. יש להצר על כך שבית המשפט בהחלטתו מאשר את הצפת מדינת ישראל בעולים אשר בינם לבין היהדות אין דבר. כל אחד מאזרחי ישראל צריך לשאול את עצמו בערב עצוב זה, במה מדינת ישראל היא מדינה יהודית כאשר כל נכרי יכול להיות אזרח מדינת ישראל”.
מה הולך כאן? היכן הדמוקרטיה?
עתה אם ירצה ה’ ננסה לעשות קצת סדר בדברים, כדי להבין את הדברים נציב כמה שאלות. קודם אנו צריכים להבין מדוע הנושא הזה מעסיק אותנו, מדוע אנו מתערבים בגיור של אדם גוי אצל רבנית רפורמית? אני יכול להמשיך לחשוב שהגיור הזה הוא לא טוב, אך מדוע אני מנסה לעצור את הגיור שלהם? בנוסף, מדוע הגיור שלהם אינו גיור? הרי סוף סוף הם רואים את עצמם כיהודים לכל דבר, אם כן מדוע הגיור של רב חרדי יותר טוב מגיור של רב רפורמי או קונסרבטיבי?
למעשה הרפורמים טוענים שהתורה אינה מן השמים, אלא חוברה על ידי אנשים שונים, שנחשבו לחכמים לפי זמנם, אך אותם רפורמים מחשיבים את עצמם ליותר חכמים, לכן ברצונם מוחקים וברצונם מוסיפים. על אף שביהדות אחד מהעיקרים הוא: “אני מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מוחלפת, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו”.
הרפורמים טוענים שהם מקרבים ליהדות שהרי סוף סוף הם כביכול משתמשים בהבנת האדם כדי לקיים את המצוות ומה שאני לא מבין אני לא צריך לקיים, אבל לקרב ליהדות זו לא אמירה חסודה, זה צריך להיות מבוסס על הוכחות. בארץ, הזרם הזה חלש, אבל בארה”ב הוא חזק מאוד ואפשר להתבונן במספרים. בארה”ב מצב נישואי התערובת עומד אצל הדתיים והחרדים על %3, אצל הקונסרבטיבים על %37 ואצל הרפורמים על %53. אם אנחנו מתרגמים את המספרים האלה לצפי של ילדים בדור שני ושלישי, אז הדתיים והחרדים על כל 100 יהודים בדור הראשון, יהיו 295 יהודים בדור השני ו2588 בדור השלישי. אצל הקונסרבטיביים ל100 יהודים יוולדו 62 ילדים יהודים ו24 נכדים יהודים. ואצל הרפורמים המספרים גרועים עוד יותר: על כל 100 יהודים ישארו 51 יהודים בדור השני ו13 בלבד בדור השלישי. כלומר זה לא מקרב ליהדות אלא בפועל זה חורבן היהדות. [מתוך קובץ שהתפרסם על הרפורמים].
לצורך ההמחשה איך מסתכלים הרבנים על הרפורמים: [חוץ מהתגובות לפסיקה שהזכרנו קודם]
רבי משה פיינשטיין לחם בחזית נגד הרפורמים והקונסרבטיבים באמריקה. הוא הכיר אותם היטב, לכן לחם נגדם ביתר שאת. הוא השאיר לנו מסכת שלמה בתשובותיו שו”ת אגרות משה מה דין ראבייס רפורמים וקונסרבטיבים ואיך להתייחס אליהם.
א. אין לקרוא להם רבנים, הגרמ”פ תמיד מכנה ראביי רפורמי או קונסרבטיבי כ”ראביי”, ורב אורתודוקסי כ”רב”.
ב. ברכת ראביי רפורמי או קונסרבטיבי היא ברכה לבטלה. אסור לתת לראביי רפורמי או קונסרבטיבי עליה לתורה כי ברכתם אינה כלום, לא יוצאים בה ידי חובה ,ואין לענות אמן ל’ברכה’ שלהם שהיא ברכה לבטלה, כי אינם מאמינים. וכן אסור לתת לראביי רפורמי לברך ברכה תחת החופה
ג. אין לסמוך על משגיח כשרות ראביי רפורמי או קונסרבטיבי אלא רק על רב אורתודכסי
ד. אסור לשכור חדר בבית-תפילה קונסרבטיבי כדי לערוך בו מניין אורתודוכסי, אלא אם כן מכריזים שהם כופרים, ולא יחשדו שמתפללים איתם ויש כניסה אחרת. קל וחומר שאיסור חמור להתפלל שם. [באותו ענין, הגרי”ד סולוביצ’יק החמיר מאוד בבתי-כנסיות אשר בהם יושבים האנשים והנשים בתערובת, שזה התחיל מהכנסיות של עובדי עבודה זרה – להתפלל כל המשפחה ביחד, ופירסם בעיתונות איסור על הכניסה לתוכם. ואפילו אם המקום היחידי שאפשר לשמוע תקיעת שופר בראש השנה הוא בבית-כנסת כזה, מן הנכון להישאר בבית ולוותר על מצוות שופר, כי אם ילך לשם, אמנם יקיים מצוות שופר, אך באותו הזמן הרי יעבור על “לא תעשה כן לד’ אלקיך” ואם ישאר בביתו יבטל את מצוות שופר אך לא יעבור בלאו הנ”ל, ומן הנכון לומר בכהאי גוונא ששב ואל תעשה עדיף.]
ה. יהודי קנה קבר בבית-קברות של קונסרבטיבים אין לקוברו שם, אלא אם כן יעשו מחיצה בינו לבינם.
ו. חתונה אצל ראביי רפורמי או קונסרבטיבי לא נחשבת כקידושין שמצריכים גט. לכן אשה שהתחתנה אצל ראביי רפורמי או קונסרבטיבי ,לא קיבלה גט ,התחתנה שוב וילדה ילדים, פשוט וברור שיש להתירם להינשא לקהל.
ז. מי שהתגייר אצל ראביי רפורמי והתחתן עם יהודיה ועזב אותה האשה אינה צריכה גט. והוסיף: “ולדעתי פשוט, שאסור להחמיר ליתן גט, שהרי זה יהיה כעדות מהרב שסידר הגט שהוא גר ויצא מזה תקלה.
ח. גיור אצל ראביי רפורמי או קונסרבטיבי אינו כלום, כי אין בית-דין ואין קבלת המצוות. לכן אין לקבור אותם בבית-קברות יהודי . אם גר רפורמי נוגע ביין ,אסור לשתותו אין לקבל ילדים שגויירו על ידי ראביי רפורמי או קונבסרביטי לישיבה, עד שיסכימו האם והאב לגיירם על דעת בית – הדין .
ט. אם רוצים הקונסרבטיבים לטבול את המתגיירים אצלם במקוה , אם יש להם חלק בבניין המקוה אי אפשר למנוע מהם. ואם לא , כדאי למנוע מהם אם לא ייצא מזה מחלוקת וכל זה רק אם הקהילה הקונסרבטיבית נותנת כסף לבנות את המקוה ולא יחידים מקהילתם [והגרמ”פ אמר בתקיפות לא לקחת אפילו פרוטה מרפורמים וקונסרבטיבים לבנות מקוה, שאם יתנו כסף –יהיו להם זכויות במקוה בשביל הגיורים המזוייפים שלהם ]
י. אין איסור לקבל עבודה בבית-ספר של קונסרבטיבים , אם הוא מלמד איך שרוצה כלומר תורה מן השמים, חובת המצוות וכדומה, אך אין רוח חכמים נוחה הימנו [ אבל הגרמ”פ הורה שמי שמלמד אצל הקונסבטיבים – אין לקבלו כמלמד, אף אם מלמד שם רק תורה ומתפלל עימם ].
בשורות אלו ניתן לראות עד כמה ר’ משה פיינשטיין זצוק”ל [מגדולי הפוסקים] נלחם בכל השייך לזרם הרפורמים והקונסרבטיביים.
טרם הבחירות [חודש אדר תשפ”א] הוציאה מפלגת יהדות התורה סרטון שמציג כביכול את הדרדרות הרפורמים [שפרסמו סרטון הזוי בו הם חוגגים בר מצווה לכלב] שכביכול מגיירים כלבים והופכים אותם ליהודים. בעקבות הסרטון עלה זאב אלקין למתקפה על המפלגות החרדיות.
בראיון לרדיו 103 אמר אלקין, “אני חושב שהסרטון הזה של יהדות התורה הוא שפל חסר תקדים. להשוות יהודים רפורמים וקונסרבטיבים לכלבים, זהו דימוי אנטישמי קלאסי”.
אלקין הוסיף, “אפשר לשתף פעולה עם יהדות התורה, אבל אסור שהיא תחזיק אותנו בגרון כמו שהמפלגות החרדיות עושות היום בממשלתו של נתניהו. אסור להשלים את זה. גדעון סער, ואנחנו כמפלגה, לא ניתן שתהיה כפיה דתית”.
ח”כ יאיר גולן ממפלגת מרצ הגיב: “לפי התעמולה של יהדות התורה רפורמים הם כלבים. ככה פשוט כלבים, ומי שעבר גיור רפורמי הוא כלב. אם זה לא דימוי אנטישמי אז מה כן? איך אתם מעיזים להגיד ש 70% מיהודי ארצות הברית הם לא יהודים. איפה הערבות ההדדית, איפה 70 פנים לתורה, איפה הדאגה לגר. היום אני חש בושה עמוקה ביחס לבני עמי שלי”.
[בתחילת המאמר פתחנו בשאלת היכן הדמוקרטיה או מה רע לנו לכבד את הגיור הרפורמי, עתה אנו רואים שהם הם הטענות לכאורה של ח”כ יאיר גולן או של זאב אלקין. מאידך בפסיקתו של ר’ משה פיינשטיין ובכלל ביחס הרבנים לרפורמים אנו רואים התנגדות מוחלטת לראיון אותו מציגים הרפורמים.]
למעשה אני “סתם” לא מבין מדוע זה אנטישמיות להציג את הגיור הרפורמי כגיור לכלבים, או לומר שגיור 70% מיהודי ארצות הברית אינו גיור, הרי מי קובע יותר מהיהדות מהו גיור ומהו לא? ומי מתיימר לדעת יותר מכל הרבנים שיוצאים נגד הרפומים מהו גיור ביהדות ומה לא? מי מתיימר לשים את עצמו במדרגתו של גדול הפוסקים ר’ משה פיינשטיין.
הרב שך [רבי אלעזר מנחם מן שך היה ראש ישיבת פוניבז’ ונשיא מועצת גדולי התורה, מנהיג הציבור החרדי.] נלחם בכל כוחו במוסדות הרפורמיים. [אינספור רבנים].
“ולא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים”. הגמרא בגמרא במסכת קידושין [סח] ובגמרא במסכת יבמות [אם אני זוכר טוב בדף כג.] נכתב כי בן של אמא שאינה יהודיה אינו יהודי כיון שהבן מתייחס לאמא ולא לאבא. וכך נפסק בהלכה: יהודי הוא אדם שנולד לאם יהודיה או עבר גיור כהלכה.
רבים דנים מדוע באמת היחס הוא אחרי האם, בשונה ממעמד הכהונה [לדוגמה] שהוא אחר האב. או שלפחות הזרע יתייחס לאבא ולאמא יחד. אך לא משנה כמה תשובות יש לבעיה – זאת ההלכה! [כן נכתב גם בספר עזרא]
מי שלא זכה לאם יהודיה צריך לעבור תהליך של גיור. תהליך זה נהוג אצל כל היהודים, רק שהרפורמים והקונסרבטיביים שינו את המוסכמות שהיו בגיור.
בתלמוד בבלי מסכת יבמות [דף מז עמוד א] כתוב כך:
“תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו ענשן של מצות, אומרים לו: הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו, אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי יודע, שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה – אינם יכולים לקבל
לא רוב טובה ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו. קיבל, מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה, חוזרים ומלין אותו שניה. נתרפא, מטבילין אותו מיד; ושני ת”ח עומדים על גביו, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות; טבל ועלה – הרי הוא כישראל לכל דבריו. אשה, נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, ושני ת”ח עומדים לה מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. “.
כמו שמבואר בגמרא ביהדות האורתודוקסית הליך הגיור כולל ברית מילה לגבר, טבילה והבאת קורבן, אך הבאת הקורבן היא חובה שאינה מעכבת ונדחית למתי שיהיה ניתן לקיימה. קודם לתהליך הגיור על הגר ללמוד את מקצת הלכות היהדות. על בית הדין המגייר לוודא שהגיור הוא לשם שמיים [עיין יבמות דף כד ע”ב] ולא מסיבות אחרות כגון רצון להינשא ליהודי, ואף – במידה מסוימת – לנסות ולהניא את המתגייר מלהתגייר. במציאות בה רוב היהודים אינם שומרי תורה ומצוות, המשימה העיקרית של בית הדין היא לוודא שהגר מקבל עליו את המצוות.
בזרמים יהודיים שאינם אורתודוקסיים הדרישות מן הגר לרוב קפדניות פחות. ממילא הם מכירים בגיורים האורתודוקסיים, בעוד שהיהדות האורתודוקסית אינה מכירה בגיורים הרפורמים והקונסרבטיביים, גם בשל ראייתם כחסרים במהות הגיור מצד המתגייר, וגם בשל ראיית הרבנים הקונסרבטיבים והרפורמים שעוסקים בגיור כפסולים לדון [בעוד שגר צריך לעבור גיור בבית דין]. בכל הזרמים נדרש הגר ללמוד יהדות כחלק מתהליך הגיור. ניתן לראות גם בדרישה ללימודים דרך של סינון והגבלת ההצטרפות ליהדות. [בכל המקרים של הספקות מעודדים הרבנים גיור לחומרה].
בשנות ה-50 החליטה היהדות הליברלית בבריטניה , להכיר בצאצאים לאב יהודי ולאם נוכריה כיורשים למעמדו הדתי, בתנאי שהתחנכו בהתאם והביעו הזדהות בפועל עם הדת. במקביל, הוכרע שצאצאי אם יהודייה ואב נכרי שלא יעשו כן לא ייחשבו כיהודים, מאחר שבתנאים הנוכחיים אין עוד די בכך כדי להבטיח זהות דתית. ב-1983 אומצה מדיניות דומה על ידי האיחוד ליהדות רפורמית בצפון אמריקה, מרכזו הגדול של הזרם בעולם. הכרעה זו התקבלה ב-2015 גם על ידי גוף חבר חשוב נוסף,  התנועה ליהדות רפורמית בבריטניה. עם זאת, טרם אומצה ברוב ארבעים הארצות האחרות בהן יש לאיחוד העולמי שלוחות, לרבות בישראל, שמקבלות את ההגדרה ההלכתית התולה את היהדות באם, בעיקר בשל הצורך להישאר מקובלות על הממסדים היהודיים המקומיים. [ויקיפדיה].
[דעת הרפורמים משתלבת עם חלק מדעות הקראים, לטענתם יהודי הוא מי שנולד לאב יהודי או אדם שהחליט לקבל על עצמו את תורת ישראל ועבר ברית מילה.  עלפי חוקי הדת של ביתא ישראל, יהודי הוא כל מי שנולד לאב יהודי או אדם שהחליט לקבל על עצמו את תורת ישראל ועבר גיור]
[מתוך ויקיפדיה: הוגי הדעות המרכזיים של הציונות, שפעלו ברובם מתוך בסיס חילוני, נדרשו גם הם לשאלה. ב-1898 כתב תאודור הרצל למקס נורדאו, שנישא אז לנוכרית, שהוא אמנם איננו מעודד נישואי תערובת, אך “בעיני, אשתו של יהודי נעשית יהודיה מעצם החתונה. משה נשא מדיינית.”  אחד העם[אשר צבי גינצברג], שתפש את היהדות במובנים של פסיכולוגיה לאומית ודחף קיום ביולוגי, דחה גם הוא את ההגדרה הדתית: כשהוצע לו שחתנו הגוי יתגייר, ביטל זאת בזלזול באמרו שטקס כזה חסר משמעות מבחינתו ולא יהפוך אותו ליהודי. דוד בן-גוריון גרס שלא-יהודים שיתבוללו בציבור הישראלי, צאצאיהם יהיו יהודים ממילא ללא קשר להיבט הדתי. הוא התנגד בתוקף לגיור של מהגרים לא-יהודים שהגיעו לישראל כחלק ממשפחות יהודיות, גם כשאנשי “המזרחי” הציעו הליך מזורז במיוחד. בן-גוריון הסתמך על פרשנותו לתנ”ך, בו ראה את המקור האותנטי היחיד ליהדות במקום בהלכה, וטען שהטקסט תומך בכך שבתקופת המקרא תהליך ההצטרפות לעם היה עניין של טמיעה פשוטה. הוא הטעים בפני הממשלה:  בכל התנ”ך יש מתייהדים, אין ‘מתגיירים’… ונאמר “רבים מעמי הארץ מתייהדים, הם לא הלכו לטבול במקווה… אתם יודעים את המעשה של בעז ורות… היו שם שלושה רבנים ששמעו הדברים מפי נעמי”? על בסיס גישה זו מדיניות ההגירה הישראלית הסתמכה עד 1958 על הגדרת המבקשים לעלות את עצמם כיהודים.]
מאז החוק בישראל עובר כל הזמן שינויים ותיקונים. [היו מחלוקות בין הרבנות לכל מיני גופים שונים כגון “הועד למען שלמות העם” גוף שקם בעקבות בג”ץ כדי להיאבק על הכרה בגיור הלכתי בלבד.
ב-10 במרץ 1957 פרסם שר הפנים ישראל בר-יהודה הנחיות לפקידים העוסקים בענייני רישום הלאום במרשם האוכלוסין, לפיהן “כל אדם המצהיר בתום לב שהוא יהודי – יש לרשום אותו כיהודי. ואין לדרוש ממנו כל הוכחות אחרות”. ההנחיה הזאת התעלמה באופן גס מהיהדות החרדית.
אחר דיון שלא השיג הכרעה בשאלת “מיהו יהודי” החליט ראש הממשלה דוד בן גוריון לפנות לחמישים אישים שהחשיב ל”חכמי ישראל”, בבקשה שיחוו דעתם בשאלה מהו קנה המידה שעל-פיו יש לנהוג בעניין רישום הפרטים “דת” ו”לאום”. עם הקבוצה נמנו אנשי רוח דתיים וחילונים מישראל ומהתפוצות, והרכבה שיקף את חשיבותה של הסוגיה לכל היהודים באשר הם.
45 מ”חכמי ישראל” ענו לפנייתו של בן-גוריון. 37 מהם תמכו בעמדה הדתית האורתודוקסית, לפיה ההלכה היא הבסיס היחיד להגדרת הזהות היהודית, ואילו השאר הגדירו את הזהות היהודית כזהות אתנית תרבותית, או כזהות לאומית.
חיים משה שפירא שמונה לשר הפנים, פרסם בינואר 1960 הנחיות חדשות לעניין רישום פריטי דת ולאום במרשם האוכלוסין. לפי ההנחיות החדשות יירשם כיהודי: “מי שנולד לאם יהודייה ואינו בן דת אחרת, או מי שנתגייר כהלכה”. ההנחיות, שלא הובאו לאישור הממשלה או הכנסת והתחלפו כל פעם על-פי עמדתו של שר הפנים המכה
בשנת 1969 עתר בנימין שליט, כיהודי שנישא ללא-יהודייה, לבג”ץ וביקש לרשום את ילדיו כשייכים ללאום היהודי, וכאתאיסטים בסעיף הדת. לטענתו של שליט, מבחינה לאומית ילדיו הם יהודים, שכן הוא עצמו נולד לאם יהודייה ואינו בן דת אחרת, ואילו אשתו אמנם לא התגיירה, אך גם אינה שייכת לשום קהילה דתית. בג”ץ דן בהרכב של 9 שופטים, 5 הצביעו בעד ו-4 נגד, וקיבל את עתירתו, והורה לרשום את ילדיו כיהודים במרשם האוכלוסין.
בעקבות פסיקה זה נדרשה הכנסת לעגן בחוק את ההגדרה “מיהו יהודי”. כאשר הובאה הצעת החוק לאישור ועדת השרים לענייני חקיקה בראשות שר המשפטים, יעקב שמשון שפירא, מחק הוא את המילה “כהלכה” וכך הוגש החוק להצבעה.
בעקבות פסק זה התפרצה המחלוקת שוב ובעוצמה רבה יותר. הרבנות הראשית פסקה שלפי דין תורה אסור לרושמי מרשם האוכלוסין ולאחראים עליהם לרשום את מי שאינו יהודי כיהודי בעוד שלא נתגייר כהלכה. לממשלה קראה להוסיף לחוק את המילה “כהלכה”, ולשרים הדתיים קראה להתפטר מהממשלה אם לא יבוצע התיקון, כדי לא לשאת באחריות המשותפת לפעולות הממשלה.
ב1985 הגיש “הועד למען שלמות העם” עצומה עליה חתמו כמיליון איש ליצחק שמיר בבקשה לשנות את החוק.
כמו שהקדמנו בדברי הגמרא במסכת יבמות על סדר הגיור הנצרך וכו’, אנו רואים שהמחלוקת על הגיור הרפורמי היא לא מחלוקת “טכנית” על עצם הגיור האם הוא צריך להיות גיור כזה או כזה, זו מחלוקת על עצם קיום היהדות! האם למרוד במוסכמות ההלכה היהודית ולתת לכל פלוני להחליט האם הוא יהודי ולגרום לנישואי תערובת והשחתת העם היהודי והזהות היהודית וכמובן “למחוק” את ההלכה היהודית ואת קיום המצוות. [להתיר אכיל חזיר… לעשות בר מצוה לכלבים… ולחיות ככל הגויים]. או להילחם במוסדות אלו והעיקר לשמור על קיום העם מפני ההשחתה של הזהות היהודית.
ההתבוללות גורמת לעם היהודי להיות קטן מדור לדור. ההוכחה לכך היא מספר היהודים היום ומספר היהודים לפני ואחרי השואה: [מתוך אתר קשרי ישראל תפוצות]
“בשנת 1000 לספירה הנוצרית, חיו בעולם כמיליון יהודים בעולם. [כך, מעריך הדמוגרף פרופ’ סרג’יו  דלה-פרגולה במאמרו מיולי 2009] מובן שאין זה נתון חדש ומשמעי אלא הערכה מתבססת בעיקרה על הספרות שנכתבה באותם ימים. מראשית המאה ה – 18 אפשר להבחין בשינוי שחל בדפוס הדמוגראפי של העם היהודי. מנקודת זמן זו, חלה צמיחה גדולה ומהירה בהרבה יותר מהאוכלוסייה הכללית. בשנת 1800 מנה העם היהודי כ 2.5 מיליון. בתקופה זו הסביבה המזרח אירופית הופכת להיות למרכז הדמוגראפי הגדול ביותר של העם היהודי. הסביבה מספקת את התנאים הנוחים מאד, במושגי התקופה לצמיחה בילודה. היהודים חיים בחיים כפריים, לא סובלים מחנק דמוגראפי שהיה שכיח בארצות המערב, ומנותקים יותר מחיי ההשכלה שהחלו להתפתח באירופה.
הגידול הדמוגראפי נוסק במאה ה- 19, ומספר היהודים בשנת 1900 מגיע לכ – 10.5 מיליון. גידול של יותר מפי ארבעה. להשוואה עם אוכלוסיית העולם, באנגליה לדוגמא, גידול האוכלוסייה הכללית עומד על כ 2% בלבד. גידול האוכלוסייה היהודית נמשך גם במאה ה- 20 עד לשואה.                                 
 נסכם כי מ 1900 ועד 1940 נוספו לעם היהודי עוד כ 6 מיליון, תוספת של כ – 60%.
כדי להבין את התמורות הדמוגרפיות שחלו בשנים אלה יש לציין שני משתנים בסיסים: תהליכים דמוגראפיים מתבססים על שיעורי ילודה ושיעורי תמותה.
התקופה שקדמה לשואה מצטיינת בכמה דברים:
תופעת ההתבוללות נמצאת במימדים קטנים ביותר, כמעט שולית.
בעקבות התפתחות המדע, יורד שיעור התמותה, בעיקר תמותת תינוקות
כתוצאה מהנ”ל, עלייה בתוחלת החיים
בנוסף, עלייה בשיעורי הילודה
 כל אלה, הביאו גם לתופעות שהקדימו להופיע אצל היהודית מאצל עמים אחרים – קושי כלכלי ועוני בקרב יהודי מזרח אירופה.
גורם חשוב בעשורים האחרונים של המאה ה – 19 ובתחילתה של מהמאה ה -20 הם גלי ההגירה הגדולים ממזרח אירופה לארצות הברית וכן למדינות מערב אירופה, דרום אפריקה ואף לישראל. יהודים עוזבים את מזרח אירופה בעיקר בגלל  הצפיפות והקשיים הכלכליים וכן בגלל תופעות אנטישמיות. נוכחות היהודית באירופה בולטת יותר ויותר, עד כדי כך שבשיח התיאולוגי באותה העת נולדות אמירות המסבירות את ההוכחה להיותו של העם “עם נבחר” בכך ש”אין הם מתים או נולדים כמו האחרים”. היו כמובן מי שחשו התפלאות מהדבר, אך היו גם שקראו לעצור את הריבוי הטבעי היהודי בכוח, ומכאן קצרה הדרך לתפיסות אנטישמיות ששיאן בנאציזם.
בתום השואה מנה העם היהודי כ 11 מיליון נפש, ובתוך כחמש עשרה שנה לערך נוסף מיליון נוסף, עקב ריבוי טבעי. לאחר השואה חלה האטה ניכרת ועוד 45 שנה חולפות עד שנוסף עוד מיליון והעם היהודי מגיע ל 13 מיליון בעולם כולו.
מזה כשנתיים, נמצא הריכוז הגדול ביותר של יהודים במדינה ישראל, לאחר שקלטה לתוכה את שארית הפליטה מאירופה ואת רובן הגדול של קהילות ישראל בארצות המזרח, צפון אפריקה ומזרח אירופה. עם זה הקשר בין יהודים מישראל והתפוצות אינו מובן מאליו וידע עליות ומורדות. יהודי מדינת ישראל רואים במדינת ישראל את המרכז הלאומי והרוחני של העם היהודי, ומקנים חשיבות רבה לעלייה לארץ ולהתיישבות בה. לא כך רואים מרבית יהודי התפוצות את מדינת ישראל, וחלק לא מבוטל של העם בישראל.
בשנת 2006 פרסם הפרופ’ סטיבן כהן – מומחה ליהדות אמריקה, מחקר שכותרתו: “סיפורן של שתי יהדויות”. כותרת המדגישה את הפיצול בעם היהודי – שעתה הוא כבר שתי קבוצות. האחת, יהודים שבחרו להינשא ליהודים. השנייה, יהודים שבחרו להינשא ללא-יהודים. מסקנתו של פרופ’ כהן: ההתבוללות היא האיום החמור ביותר על עתידו של העם היהודי. ובמיוחד על מחציתו המתגוררת כיום באמריקה.
הנתונים שמספק המחקר מדהימים: ישנה קבוצה אחת באוכלוסייה היהודית באמריקה שמאפייני יהדותה מובהקים: 80% מציינים את פסח ואת חנוכה, הולכים לבית הכנסת ביום כיפור, רובם מדליקים נרות שבת ואומרים שהיהדות חשובה להם, רוב חבריהם יהודים, הם ביקרו בישראל וגם מרגישים קשר רגשי אליה. חברי הקבוצה הזאת שולחים את ילדיהם למוסדות חינוך יהודים, וכמעט אף אחד מחברי קבוצה זאת איננו בא מבית של נישואים מעורבים, מעטים מאוד מדווחים שהיה להם עץ חג מולד בבית.
פרופ’ כהן טוען שהאנשים הללו הם יהודים שלא רק שרמת הזהות היהודית שלהם גבוהה יותר, אלא שהיא בעלייה מתמדת. הם יודעים, משתתפים ומוטרדים יותר מזהותם היהודית ביחס לדור הוריהם.מנגד ישנה הקבוצה האחרת: קבוצה גדולה, כ-43% מהצעירים היהודים נישאים היום ללא-יהודים. אצלם, תמונת ראי: רק מחצית מציינים את חנוכה, פסח או יום כיפור, רק ל-7% חברים שרובם יהודים (לעומת 53% אצל הנישאים ליהודים), פחות מ-15% היו בישראל. מספר הבתים שבהם הדליקו נרות שבת זהה למספר אלה שהיה בהם עץ בחג המולד”.
 [נתונים:
מספר היהודים בעולם 13.3 מיליון
ארצות הברית                                        5 מיליון ו- 300 אלף יהודים
צרפת                                                    490 אלף יהודים
קנדה                                                     375 אלף יהודים            
בריטניה                                                  אלף יהודים
רוסיה                                                    215 אלף יהודים
(וביחד עם יתר מדינות חבר העמים 340 אלף)
ארגנטינה                                               183 אלף
גרמניה                                                  120 אלף
אוסטרליה                                              107 אלף
ברזיל                                                    96 אלף יהודים]
בכמה שורות אלו אנו רואים עד כמה חזק כח ההתבוללות כדי לאבד את העם היהודי, במושגי השחתה כאלו לא שייך לבוא עם טענת ה”דמוקרטיה” ולהשחית עם שלם. הדמוקרטיה היא “צורך” וכלי שמשרת את העם, אך ברגע שהיא פוגעת ב”ערכי” העם ומשחיתה את הזהות שלו הדמוקרטיה כבר הופכת לכלי מיותר ומזיק שפוגע בצרכי העם.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך