מסירות נפש – בלי חשבונות

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

לפעמים יש דברים שאנו צריכים לעשות ואנו מבינים את רמת חשיבותם הגדולה, אך בכל זאת אין לנו את הכלי שימגר את החששות שלנו ויוריד את המחשבה הטובה לידי מעשה. לדוגמה, אנו יודעים כמה חשובה מצוות שמירת השבת, היא מוזכרת בתורה אולי [אני לא בטוח בפרט הזה] יותר מכל מצוה אחרת, היום הזה הוא יום מבורך שאנו שובתים בו. אך יחד עם כל ההבנה של החשיבות בשבתון לא לכולם יש את ה”אומץ” לסגור את העסק בשבת! זה לא מובן מאליו שאדם סוגר את העסק שלו לכמעט יום וחצי [קצת מיום שיש] במשך כל שבוע, זה מוכיח על הרבה אמונה וביטחון יחד עם מסירות נפש. לכן באמת יש אנשים שמתקשים לסגור את העסק אף שהם מבינים את החשיבות הגדולה.
המסירות נפש יכולה לבוא לידי ביטוי בעוד גרסאות. לדוגמה, יש לנו מצוה ביום הבחירות לשמוע לרבנים ולתת את הקול שלנו למפלגה שהם מורים להצביע לה. אנו מבינים את החשיבות הגדולה להצביע למפלגה אותה מחזקים הרבנים, הרי אנו גם מקבלים מצוה על עצם ההצבעה למה שאמרו הרבנים בנוסף לכל הדברים הטובים שאנו גורמים להם בחיזוק המפלגות האלו. אך לפעמים אנו תוהים אולי הצבעה למפלגה אחרת יכולה לתרום יותר, כגון מפלגה מאותו הגוש שאולי לא תקבל מספיק קולות כדי לעבור ובזכות הקול שלנו המפלגה הזאת תעבור ותציל את הגוש כולו וכך גם המפלגה שהרבנים אומרים להצביע לה – תוכל להצטרף לממשלה. [תרחיש שמוכר לכולנו…] אולי כאן לא צריך לשמוע לרבנים? אולי כאן המסירות נפש היא אפילו לא נכונה?
אם ירצה ה’ נבאר עתה את הדברים.
לעם ישראל נעשה נס גדול ב”שבת הגדול”. בשבת זו עם ישראל קנו צאן מהמצרים על מנת לשוחטו ביום הרביעי לקרבן פסח, לאכול אותו בלילה ולצאת למחרת ביום החמישי. הקב”ה נתן לעם ישראל ב’ מצוות שבזכותם יגאלו בני ישראל: א. ברית מילה ב. קרבן פסח. המשותף לב’ המצוות האלו זה המסירות נפש העצומה שכלולה בקיום המצוה, לשחוט את הצאן שהיה האליל של מצרים ולמול. אם המצרים היו רוצים לנקום על כבוד האליל שלהם, עם ישראל לא היו יכולים להילחם כיון שהם היו אחר הברית. החיד”א מביא בשם האלשיך שכל מצוה מקדשת את האדם, לדוגמה תפילין מקדשות את היד והראש. לעם ישראל לא היו מספיק זכויות כדי לקדש את עצמם ולזכות לגאולה ועל ידי המסירות נפש הם קידשו את כל גופם!
וזהו הנס הגדול שנעשה להם, המצרים ראו אותם ולא עשו להם כלום!
ולכאורה הדברים קצת תמוהים [שמעתי את השאלה והיסוד בשם הרב חומני עלוש זצ”ל], מדוע נקראת שבת זו שבת הגדול, הרי בשבת זו לא שבתו בני ישראל שהרי היו זקוקים לקנות את הצאן? ואמנם שעשו דבר גדול אך מדוע זה נקרא “שבת” הגדול – מהפן של השבת. יש לבאר את הדברים על דרך המשל והנמשל.
בנו של המלך היה מכור לטיפה המרה ומכיון שהדבר לא הוסיף כבוד רב למלך זימן המלך את בנו. המלך הסביר לו יפה שעליו להפסיק לשתות כיון שהדבר גורם לביזיון לו ולמלך וכמה שהדבר מצער אותו, הבן הבין והתחייב לנסות להיגמל מהאלכוהול.
במשך כמה חודשים הצליח הבן במסירות נפש גלויה לעמוד במשימה ולא לשתות כלום. אך יום אחד עבר הבן ליד כמה חביות יין פתוחות בארמון, ריח היין שעלה באפו החזיר לו את הרצון העז לשתות. הבן בהתחלה קצת היסס אך בסוף לא עמד בריח המפתה ורץ לחבית ושתה עד שהשתכר שוב וניפץ את החביות, השחית את הסובב לו וחזר לסורו. המשרתים שראו את זה רצו מיד למלך ולבשר לו הודות בנו. המלך שמע את המשרתים וזימן את בנו לפניו, כשהבן הגיע שאל אותו המלך מה הפרס אותו הוא רוצה לקבל. הסובבים את המלך לא הצליחו להבין מדוע המלך רוצה לתת לו פרס הרי הוא חזר לשתות?
המלך שהבחין בשאלה שעמדה על פניהם הסביר את עצמו: “בכך שבני שבר את החביות ורץ אל היין ללא יכולת היסוס הוא הוכיח שהוא באמת נגמל, זה שעתה הוא במגמת ירידה אינו אומר שלא מגיע לו פרס על מה שהצליח עד כה”. עד כאן המשל. בני ישראל קנו את הצאן בשבת אך בזה הם הפגינו את המסירות נפש, ללא שום פחד מהמצרים הם הלכו וקנו את הצאן מתוך בחירה לעשות את רצון ה’, הם ידעו שמי שמל את עצמו לא יכול לעמוד בנקמת המצרים אך שוב הם מסרו את נפשם. על כן מכונה השבת שבת הגדול.
נעשה לרגע חשבון קצר. ליל י”ד היה סיומו של מכת חושך וערב מכת בכורות. במכת חושך לא יכלו המצרים לראות משהו במשך 3 ימים מפני החושך הסמיך, נמצא שבני ישראל קנו את הצאן בשעה שהמצרים היו בחושך ולא ראו כלום – כך שלא היו בכלל סכנה מוחלטת, אמנם שבשלב זה יכלו המצרים לזוז ולנקום בהם. בני ישראל לא ידעו שהקב”ה הגביל אותם בהמשך גם מלזוז, אם כן נמצא שהם מסרו את נפשם ומשמים הצילו אותם. אם כן, אלו שמסרו את נפשם לא הסתכנו בסוף כי משמים הצילו אותם ואלו שלא מסרו נפשם ולא מלו את עצמם או לא קנו קרבן פסח מתו בשלושת ימי האפלה!
אנו רואים כאן יסוד גדול בכל הנוגע למסירות הנפש.
אדם אומר לעצמו “אם אפתח בשבת את החנות לא אפסיד את כספי”, “אם אצביע בבחירות למפלגה קטנה המפלגות האחרות יוכלו להקים ממשלה”, “אם לא יהיה לי אינטרנט בבית, הילדים יטפסו על הקירות…”, “אם אני אלמד יום שלם לא יהיה לי כסף להחזיק את המשפחה”.
אך כל אלו מפספסים את הנקודה. חלק מהמסירות נפש זה בלי לחשב חשבונות, ככה אני צריך לעשות וזה מה שאני יעשה. אני אפסיד את כספי או לא? זה לא תפקיד שלי לחשוב על זה, אני צריך למסור את נפשי ו”שומר פתאים ה'”.
אנו בני המלך שעושים את רצונו, גם אם מה שעשינו יביא אולי בהמשך לידי מה שנראה כמו נזק [מההסתכלות שלנו] או לדוגמה שאנו מקבלים קבלה טובה ולא יודעים אם נעמוד בה, המטרה היא לעשות את הטוב שאנו צריכים בלי לחשוב על כל הבעיות – זה לא תפקיד שלנו!

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך