סולם ערכים שונה

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

משום מה הציבור הדתי קיים בתודעה כציבור מיושן ומתנגד לתרבות מודרנית, ציבור שאולי חי יחד עם כולם אך בפועל מתנהל כמו כמה שנים קודם. האם זה נכון?
אנחנו שומעים את השאלה הזאת בכל מיני נוסחאות משתנים, אם זה בנוגע לשמירה על הניקיון או לשמירה ושיתוף פעולה עם החוק, או סתם קוד לבוש. אני לא רוצה להיכנס לפרטים כמו “זה נכון או לא”? [כי זה פשוט לא נכון ואולי בסוף הדברים הוכיח את זה], אני רק רוצה להבין מה גורם להרבה אנשים תמימים לחשוב ככה? מדוע הציבור הדתי נתפס כמי שאינו שייך לתרבות וקידמה.
כחלק מהדברים אכתוב כאן מעשה שקרא לי:
לפני כמה חודשים ניגש אלי ידיד שאינו שייך ל”זרם המאמינים” וביקש ממני תשובה בכנות לשאלה הבאה. הוא לא כל כך הרגיש בנוח ל”הנחית” את השאלה ישירות, אז הוא התחיל בעדינות “להכין את הקרקע” לשאלה. “אם נעבור לרגע ברחובות דתיים ונרכיב את המשקפיים ואחר כך נעבור ברחובות מהצד שלי” הוא אומר לי, “נוכל להבחין בשוני מציק”.
“מהו השוני שכל כך מציק לך” שאלתי אותו לאלתר.
“אני עובר בגינות שהיו בהם אנשים משלכם [הדתיים] עם משפחות ברוכות ילדים ואני לא צריך שיסבירו לי שהיו כאן דתיים, ישר רואים את עטיפות הבמבה והצ’יפס בכניסה… וכוסות חד פעמיים סדורים בזה אחר זה מסביב לפח. אך על פי רוב כשנעבור בגן שהמשתמשים בו הם מהצד שלי, לא נבחין כמעט בעטיפות או סתם הזנחה בסביבות הגן”. “כן לגבי המעבר ברמזור אדום! ישנם הרבה אנשים מהצד שלי שכאשר הם עומדים ברמזור, גם אם אין שום מכונית ברחוב והזמן הוא לפנות בוקר – הם לא יעברו ברמזור אדום. אך מהצד שלכם נראה לפעמים שהרמזור במקרה הטוב משמש פנס בלילה”…
“חוץ מזה, אני עובר הרבה ברחובות שלכם ואני לא יודע איך להסביר את זה… אבל יש משהו מיושן ולא מתקדם בהופעה שלכם! אולי זה הכובע והחליפה או סתם העובדה שכולם נראים אותו דבר. אתם פשוט לא באותו קו עם כולם” ואז הוא הגיע לשאלה “למה”?
“למה יש הבדלים כל כך מהותיים בין המגזרים? האם זה חוסר מודעות? האם זה הזנחה? האם זה מדיניות”? עניתי לו במשך כמה דקות על השאלה ונפרדנו כידידים…
מיד אחרי שנפרדתי ממנו שאלתי את עצמי את השאלה המתבקשת, השאלה שפתחנו בה בתחילת הדברים.

למה זה קורה?
הידיד שלי הוא לא אדם שיש לו סיבה להקניט אותי, הוא שאל אותי כי זה כביכול באמת הציק לו. אבל הוא פשוט לא ראה נכון! הוא כאילו חיפש את הבעיות מתחת לקרקע והציג את הדברים כביכול זה דבר שקורה בשגרה. מדוע הוא ראה את הציבור הדתי בצורה כזאת?
האמת שעל כל הטענות שהוא הציג אפשר להשיב בצורה יבשה ואולי אף נכונה. אפשר פשוט להניח שהשאלה נובעת מבורות וחוסר ידע. יש מקומות דתיים עם איכות חיים גבוהה, כמו אלעד, ביתר ועוד. ויש מקומות שאינם דתיים ברמת איכות חיים נמוכה יותר. אפשר גם לתלות את ההזנחה שבחלק מהמקומות בתפקוד המקום ולא בדת התושבים.
הדוגמה של המעבר ברמזור אדום היא דבר שאפשר להבחין בו בכל מקום, בפרט באנשים צעירים יותר שאין להם זמן לחכות לירוק ומסתמכים על מעבר על פי שיקול דעתם.

בנוגע לאופנה, כמו שכבר הקדמנו – יש לציבור שלנו קוד לבוש משלו וזה דבר שרק מוסיף מכובדות ולא חלילה פוחת.
אך בכל זאת לא נדחה את השאלה בצורה הזאת. כיון שאם המטרה במאמר הזה היא רק לענות על השאלה עצמה, אזי שכך היה נכון לדחות את השאלה. אך כרגע קודם אנו צריכים להבין מדוע השאלה הזאת בכלל נשאלת, הרי בכמה שורות מיותרות דחינו אותה? מדוע יש כאלו שחושבים שהציבור הדתי הוא אינו מתורבת או אינו מתקדם כפי שהם היו רוצים? אחרי שנשיב על זה נוכל גם להשיב על כל הנדון כולו.

כל אחד שיש לו ילד היה שמח שהוא יגדל על פי הערכים שהוא הרגיל בבית! אבא דתי שמח שבנו ממשיך בדרך הדת, וכן להפך.
אך כל אחד יודע שהוא אינו יכול להרגיל את כל הערכים שבהם הוא דוגל, הוא יודע שיש “נקודות” שחשוב לו שבנו ילמד יותר מנקודות אחרות. אם הוא היה מרגיל את בנו בכל הערכים שהוא רוצה שבנו ילך אחריו, סביר להניח שבנו לא היה מסוגל ללמוד כל כך הרבה ונמצא שכרו בהפסדו. לכן האבא בוחר ללמד את בנו את הדברים החשובים לו באמת.
לכל אחד יש סולם ערכים משלו! אבא דתי מכניס לבית ערכים בני אלפי שנים, ערכים שהוכיחו את עצמם. הוא מלמד את בנו על האמונה, תפילה, יראת שמים, למוד תורה והליכות בני תורה. רק על מנת להכניס אמונה בילד יש לעמול ללא הפסקה ולשמור עליו מפני ה”רחוב” שנהפך מיום ליום לזמין יותר ויותר. לא כולם יודעים, אך לשבת וללמוד יום שלם זה דבר שדורש כוחות מיוחדים [לשבת על אותו מקום יום שלם ולהפעיל את הראש על מנת להבין את עומק הפשט בגמרא ובהלכה]. הנער הדתי יוצא מהבית טעון כולו בערכים.
רק בגלל שלציבור הדתי יש כל כך הרבה ערכים להזין לילד, הוא אינו יכול לשנן עם הילד שוב ושוב את המעלה הגדולה שבלהרים עטיפה של בסלי מהרצפה. עם השנים הוא יגדל והוא יבין שכל פעם שהוא זורק לכלוך על הרצפה הוא עובר על רצון ה’ בכך שהוא מבזה את ארץ ישראל, אך כל עוד הוא לא גדל קשה להכניס לו את זה לראש ברמה חזקה כל כך. קשה להסביר לילד את החומרה שבמעבר רמזור אדום גם כשאין מכוניות בכביש ולא צפויות לבוא כי עכשיו לפנות בוקר, אך כשהוא יגדל הוא לא יעבור כי התורה אומרת לו לא להכניס את עצמו לידי סכנה.
מאידך, הערכים של הציבור מהצד השני של המפה הם ערכים בני עשרות שנים [במקרה הטוב]. הוא כמובן מגדל את בנו להתנהג כאדם עם מדות טובות, אך בסוף הוא ממציא הרבה מהערכים בעצמו. ואין חולק שערכים אלו הם “ערכים חיצוניים”, כל אחד יודע שאם אף אחד לא היה מסתכל עליו ולא היו מכוניות בסביבה הוא היה עובר ברמזור אדום, אך מה לעשות שיש כאן מישהו שמסתכל עליו והוא אדם נאור… האדם הדתי לא יעבור ברמזור אדום – כי התורה לא נותנת לו, ולכן גם כשאף אחד לא יביט בו הוא לא יעבור את הכביש.
[כמובן שאני לא בא לזלזל בערכים של הציבור השני שכבודו במקומו מונח, אלא רק לנסות להציג את הערכים שלנו באור לא פחות חיובי.]
עתה, אחר שהקדמנו ובארנו בקצרה את בסיס הדברים נוכל לעבור לשלב השני.
זמן רב שהציבור הדתי סופג השמצות ועלילות שווא מהתקשורת בארץ. הם [היושבים באולפנים], עד כמה שזה נשמע מופרך, מחפשים ללא הרף את הבעיות שבציבור הדתי בין אם הם נכונות בין אם לא. באמת שלא חסרים דוגמאות, הרי כל מי שקצת מאזין לחדשות כל יום מבחין בסיקורים על הציבור הדתי ובצורה בה הם נאמרים.
הציבור הדתי מוצג כמי שחי כמו לפני אלפי שנים, חשוך ודוחה את הנאורות. כל הבעיות שאפשר איך שהוא לתלות בציבור הדתי – הם תולים בציבור הדתי. אנחנו לא צריכים ללכת הרבה אחורה, רק לא מזמן כל הארץ רעשה וגעשה על כך “התחקיר” שהתפרסם בשבת [באופן שדתיים לא יכולים להגיב עליו עד לאחר השבת, כך שעד צאת השבת התחקיר יכול לתפוס תאוצה] כביכול החרדים מקבלים את רוב האישורים מועדת החריגים. כמובן שלא היה להם נתונים או מספרים אך זה לא מנע מהם לפרסם את זה תחת הכותרת “תחקיר”. בשבוע שלאחר התחקיר ההזוי התפרסמו נתונים יותר מפורטים על הטיסות, הנה לדוגמה: 313 אנשים במטוס ומתוכם 11 חרדים!

אך כמו שהקדמנו התחקיר הוא אחד מתוך אינספור מקרי הסתה בהם הציבור הדתי מוצג כחשוך ופרימיטיבי וכמי שמבקש לשלוט במדינה. [ממש כמו פרוטוקול זקני ציון]. ולאחר שהאזרח התמים שומע את החדשות האלו יום יום במשך שנים הוא לא יכול לחשוב אחרת – המסר שהם מנסים להעביר פשוט עושה את שלו. ישנם אנשים רבים [כמו ידידי] שבטוחים שהציבור החרדי הוא כביכול כת של אנשים שחיים באופן מיושן בתוך הגטאות שלהם ואוי לו למי שיכנס לשם, הם ישלחו אותו משם יחד עם זריקות אבנים ושריפת אוטובוסים…
קשה לאנשים להבין שיש לנו “סולם ערכים שונה” הערכים שלנו נתפסים כמזיקים ולא מספיק מודרניים, לכן קל להגדיר את הציבור הדתי כאינו מתורבת. למען האמת ההסתה בפני עצמה יכולה לגרום להרחקה בין המגזרים ועל ידי כך השוני יגדל ויגדל.
הציבור הדתי הוא ציבור ככל הציבורים רק שלנו יש סולם ערכים שונה ועל כולם לדעת לכבד אותו. [ביכולתי להביא את משל העגלה הטעונה שהביא החזון איש לראה”מ בן גוריון ואת המסר החזק שזועק ממנו, אך זה לא המטרה במאמר זה. מאמר זה רק מדגיש שיש הבדלים בין הציבורים ואנו צריכים ללמוד לחיות אחד עם השני ולכבד זה את זה].

לסיום: אין ספק שיש הבדלי תרבות ניכרים בין הציבור הדתי לציבור שאינו דתי, זה ניכר לא רק בדוגמאות האחרונות אלא גם בצורת הדיבור ובסלנגים. אני לא רוצה לכלול אך הרבה אנשים יסכימו עם זה שהרבה יותר קל לשאול ברחוב אדם דתי איך להגיע לכתובת פלונית, הוא [כמעט] תמיד יעצור עם חיוך וישאל בחמימות במה אנו צריכים עזרה. הציבור הדתי אינו חסר בכמות העמותות חסד שיש לו. [יש לי תאוריה שמעולם לא בדקתי אותה – אז אכתוב אותה רק בסוגריים: נראה שאדם שאינו דתי מרגיש יותר בנוח {מצד יחס התושבים} לעבור בעיר או בשכונה דתית מאדם דתי שעובר בעיר או בשכונה שאינה דתית.]
פשוט אין חולק שהסלנגים של הציבור הדתי לא מורידים מהערך שלו, אלא רק מדגישים כי יש הבדל ויש שוני שנובע כתוצאה מאורח חיים וערכים שונים, אך זה לא קובע כי אנו לא יכולים לחיות זה עם זה ופשוט לדחות את ההסתה.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך