שבת

עורך: שמעון צוויגנבאום
0 תגובה

כאשר הוקמה המדינה, היה ברור לכל כי השבת תישמר במרחב הציבור, במסגרת הסכם הסטטוס קוו. נחקק חוק שעות עבודה ומנוחה, וראשי המפלגות הגיעו להבנות בכל הנוגע לצביונה הפרהסיוני של המדינה, אם בעסקים, תחבורה ציבורית, מסחר או תרבות.

ההסכמה לאו דוקא באה מטעמים דתיים, לא כולם היו דתיים שם. אולם ראשי ואבות המדינה הבינו שכדי לשמר את הלאומיות שלנו, אי אפשר לזלזל בשבת. השבת היא סממן לאומי, כמו דגל. כמו המנון. ואכן, רבים מגדולי אבות המדינה והוגי הציונות דאז, רכשו כבוד רב לשבת ולשומריה.  

המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, שהיה בעצמו מחלל שבת, במהלך מסיבת עונג שבת באהלי שם מחה על הכדורגל בשבת, ואף אמר את הדברים הבאים: “כמה נטמטמנו! כמה נעשינו גסים עד שאין הנימוס האלמנטרי. אין בנו כח לכבוש את יצרנו אף לשעה קלה כדי שלא להכעיס את לב החרדים באמת שלבם כאב בהם למראה חילול הקודש! ולא יעלה על דעתו של אדם חופשי בדעות המעשן פפירוסה (סיגריה), דוקא ברחוב, שבמעשה זה הוא גורם לחרדים צער שאין לו כפרה ותיקון. משל למה הדבר דומה,” אמר ביאליק, “למי שהיה נכנס לפלטין (גלריה) של אומנות במקום שם גנוזות התמונות של רפאל ומגיש את הפפירוסה לתמונה ושורפה, וכך הרי נפגמת קדושת השבת, יצירת אומנות היסטורית עליה שמר העם במשך אלפי שנים!”

הקטע הבא צוטט מתוך מכתב שכתב ראש עיריית תל אביב מ. דיזנגוף לתושבי עירו, בו התריע כנגד חילולי השבת בעיר: “זכרו, כי השבת היא אות הסולדריות הלאומית הנפלאה ביותר מדור ודור, וכל הפוגע בה – באחדות ישראל הוא פוגע.  אנו מקוים, כי הציבור המבוגר והתרבותי של עירנו יבין וישים לב לבקשתנו זו, ולא יגרום למריבות אחים ומדנים בלתי פוסקים הנגרמים ע”י חילול השבת בפרהסיא.” והוא חותם, ”שמרו על השבת והיא תשמור עלינו”.

במהלך השנים, חלה שחיקה בשמירה על הסדר הסטטוס קוו בעניין, מהצד החילוני. אט – אט החלו מרכולים נפתחים, היתרים לעבודות בשבת החלו להינתן בהמוניהם, וכל העניין כולו הפך להפקר.

מסתבר, כי החילוני המצוי הגר כאן במדינה, לא מבין, מה אכפת לחרדי מבני ברק מה עושה חילוני בשבת בתל אביב? מה אכפת לך שאצלי בתל אביב החנויות פתוחות. מה זה מפריע לך? וחוץ מזה, הדתיים הרי מטיפים כל הזמן לעונג שבת.  האם לא היה יותר מענג, לו החנויות, התחבורה הציבורית, הכל היה פועל כסדרו? ובכלל, לא ברור מה הדתיים רוצים מה”עונג שבת”, הרי הם אלה שאומרים שאסור לסוע לים בשבת. ולמה הנושא הזה מטריד אותם יותר מנושאים אחרים?

בשביל לנסות ליישב את השאלות, יש להבין עד כמה חמור הוא חילול שבת, ומדוע יש לשמור שבת.

“וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ”.

השבת היא אות, היא סימן ומופת לברית הנצחית שכרת הקב”ה עם בני ישראל. כאשר בני ישראל שומרים שבת הם מנופפים בפני העולם בדגל המייצג את החיבור בין הבורא והאדם. ע”י רוח אותה נפח בתוך גופו החומרי.

הגוף, החלק הגשמי שבנו, עובד במשך שישה ימים, שולט בטבע ומנהלו. אולם על האדם לא להיות מונע ע”י הטבע, עליו לשים לטבע מעצורים. לעמוד איתן בפני השתלטות החומר. לתת לנשמה את המפתחות לרכב. הגוף הוא רק דלק.

מתי שהאדם ילמד לשלוט במאוויו החומריים, ולתת מזון גם לנשמה, אזי יתחיל ליהנות באמת, משום שהנאה רוחנית היא הנאה אמיתית, בניגוד להנאה גשמית שהיא כמו מים מלוחים, לא מספקת, רק מצמיאה יותר.

וזה מה שכותה בעל המסילת ישרים פרק א: “והנה מה שהורונו חז”ל הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה’ ולהנות מזיו שכינתו שזה התענוג האמתי והעדון הגדול מכל העדונים שיכולים להמצא. ומקום העדון הזה באמת הוא העולם הבא כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה”.

בעולם הבא, האדם יחווה הנאה אמיתית, כזו הגורמת סיפוק לנשמה. אולם האדם יצטרך להתרגל להזדקק להנאות רוחניות ולא גשמיות. לשם כך קיימת שבת, כדי להתרגל לעולם הבא:  “השבת אחת מששים בעולם הבא”, (ברכות נז ע”ב).

מובא במדרש אותיות דרבי עקיבא: “בשעת מתן תורה קרא הקדוש ברוך הוא לישראל ואמר להם בני מקח טוב יש לי בעולם ואני נותן לכם אותו עד עולם, אם תקבלו את תורתי ותשמרו את מצותי. משיבים ישראל ואומרים לפניו, רבונו של עולם איזהו מקח טוב שאתה נותן לנו אם נשמור את תורתך? משיב הקדוש ברוך הוא ואומר זה העולם הבא. משיבין ישראל ואומרים רבונו של עולם הראנו דוגמה של עולם הבא. משיב הקדוש ברוך הוא ואומר להם זה שבת, שהיא אחד מששים מעולם הבא שכולו שבת”. 

במהלך השבת האדם עוצר מפעילותו, בה עסק במהלך ששת ימי השבוע, פעילות של הגשמה עצמית. כעת הוא עובר למצב רוחני יותר, נעלה יותר. הוא כבר אינו מבקש לספק את הגוף, אלא את הנפש. 

עונג השבת, מאכלי השבת, השינה, הם כאן כדי להזכיר לך את העינוג שבעולם הבא, אולם כיוון שהאדם מורכב גם מגוף גשמי הוא לא יכול לקלוט לגמרי את העינוג הרוחני ולכן מערבים בזה עינוג גשמי. ‘להתענג בתענוגים, ברבורים ושליו ודגים’.

השבת נתנה טעימה רוחנית לנפש מתוך העולם הבא, לבני ישראל בלבד, משום שהם העוסקים בתיקון הטבע, ועליהם מוטלת האחריות לכפוף את החומר לשלטון הרוח, לקדש את העולם. ולכן ‘גוי ששמר שבת חייב מיתה’, משום שהשבת היא מתנה לבני ישראל בלבד. רק הם זכאים לחוש את ההנאה הראויה לנשמה. ממילא השבת נעשתה סממן לאומי, עד כדי כך שאומרים חז”ל, במסכת עירובין סט ע”א: “אמר רב הונא: איזהו ישראל מומר – זה המחלל שבתות בפרהסיא.” ובתלמוד במסכת חולין ה’ ע”א: “מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא”.

המחלל שבת כאילו עובד אלילים, משום שהוא מזלזל ואינו מאמין בשלטון הרוח על החומר, ומנסה להשליט את החומר. 

זה הסיבה, למה כ”כ מפריע לחרדים שמירת השבת במרחב הציבורי. הם מבינים שאומות העולם מסתכלים על ישראל, כמדינתו של העם היהודי. איזה חילול ה’ אדיר הוא, כאשר בארצו של העם היהודי, מפרים את הברית בין עם ישראל לקב”ה בראש חוצות. עם ישראל שומט את משאו ותפקידו בעולם, לעיני כל העמים. ולכן כל עוד בעיני האומות, מדינת  ישראל היא ביתו של העם היהודי, לחרדים ימשיך להציק מרכולים פתוחים או תחבורה ציבורית שתפעל בשבת.

וכן, יש לנו גם את האחריות הקולקטיבית. אנחנו נושאים בעול האחר. “כל ישראל ערבים זה לזה”. רבי מנחם הבבלי כותב על מצות השבת אבדה:  “טעם מצוה זו להודיע שאם אבדת ממון של חברך חייבה התורה להשיבו, כל שכן אבדת נפשו שאתה ערב פרעון, רצה מזה גובה רצה מזה גובה שצריך אתה לעמוד על משמרת לטרוח וליגע איך אחיך ישוב בשובה ולא וכל להתעלם מפני הערבות.” ולכן זה לא משנה עם חילול השבת הוא בבני ברק או בתל אביב, בירושלים או חיפה, כל עוד אני הערב שלך, אני צריך לשלם את חובותיך, ותאמין לי, שאת החוב שאתה צובר, על חילול השבת בפרהסיא, אין לי מושג מאיפה להתחיל לשלם.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך