‎⁨מי פטור מלימוד תורה⁩

עורך: שמעון צוויגנבאום
0 תגובה

חז” דורשים מן הפסוק – “אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי”, (קהלת ז כח), – בנוהג שבעולם אלף נכנסים למקרא אין יוצאים מהם למשנה אלא מאה, ואותם מאה שנכנסו למשנה אין יוצאים מהם לגמרא אלא עשרה, ואותן עשרה שנכנסין לגמרא אין מצליח מהם אלא אחד להוראה, הרי אחד מאלף.
מבואר מדברי חז”ל, כי למרות שנכנסו אלף איש ללמוד תורה, בסופו של דבר, רק אחד מצליח ונעשה רב ומורה הוראה. לאור זאת, מתעוררת השאלה, האם אכן יש טעם שכל אדם ילמד תורה? והרי רק אחד מתוך אלף מצליח בתחום. האם אדם שרואה כי לימוד התורה קשה לו, עדיף שיפרוש, ויעסוק בדברים אחרים, אולי יתנדב לטובת הציבור או יקח על עצמו מקצוע תורני.
הרמב”ם בהלכות תלמוד תורה, (פרק א הלכה ח), קובע כי – “כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה”. מסתבר כי גם אדם שעסוק מאד, עובד כל היום כדי להביא פת לחם לילדיו, הומלס שמחזר על הפחים -מחויב בתלמוד תורה כמו כולם. גם חולה, גם זקן, גם איש עסקים שעסוק כל רגע, חייב לקבוע עיתים לתורה. נכון, אולי זה לא התחום שלך, אתה לא תצא מורה הוראה, אלא וטרינר. או עורך דין. זה לא משנה. ללמוד תורה – חייבים כולם.
הגמרא במסכת חגיגה, מספרת אודות התנא אלישע בן אבויה, שכבר משעה שנולד, הקדישו אביו ללימוד תורה. התנא נעשה גדול בתורה, אולם בשלב מסוים בחייו, יצא לתרבות רעה. גדול הדור – אלישע בן אבויה, שהיה רבו של רבי מאיר, החל לעבור עבירות חמורות כמו חילול שבת ועוד. שבת אחת רכב אלישע עם סוסו ולצידו הילך רבי מאיר. הם התרחקו מן השכונה כברת דרך עד שעצר אלישע את רבי מאיר ואמר לו, עד כאן תחום שבת, מכאן אסור לך ללכת. אמר לו רבי מאיר, אתה כלך כך חכם, למה אתה לא חוזר בתשובה? אמר לו אלישע, יום אחד שמעתי בת קול מאחורי הפרגוד שאומרת – “שובו בנים שובבים חוץ מאחר”. כלומר, כולם יכולים לחזור בתשובה, חוץ מאחר. (אחר היה כינויו של אלישע בן אבויה לאחר שיצא לתרבות רעה). מאז התייאשתי, בין כה אין לי דרך לעשות תשובה.
ונשאלת השאלה, מה היינו מצפים מאלישע לעשות, הרי הוא שמע בת קול שאומרת שדלתות התשובה נעולות בפניו, מה עוד יכל אלישע לעשות?! את התשובה לכך, נבאר באמצעות משל:
מעשה באדם שהפליג בספינה בלב האוקיינוס. לפתע, באמצע הדרך, כאשר הספינה שהתה בלב ים, החלה רוח סערה תוקפת את האוקיינוס. הים נעשה גלי וזועף, והספינה הטלטלה מעלה מטה, מטה מעלה, מים חדרו לסיפון, ובשלב מסוים, הספינה התהפכה. כל נוסעיה מתו, ונסחפו עם הגלים ללב ים. רק נוסע אחד נותר בחיים. הוא תלש פיסת עץ מהקרשים שהרכיבו את הספינה, ותפס בה, גולש עימה על פני הים הסוער, אוחז בה בכל כוחו. הלילה ירד, והרוח התגברה, סוחפת את פניו של האיש, חודרת לגופו, מקפיאה את עצמותיו. מיודענו רועד מקור, עצמותיו משקשקות, כמעט והתעלף. אולם הוא נאחז בקרש בכל כוחותיו, יודע כי הקרש הוא תקותו האחרונה. כך החזיק האיש מעמד עד בוא היום. אולם כאשר עלה היום, מצבו לא הוטב בהרבה. שמש עזה קפחה עליו מן השמיים, ולמיודענו אין כל שמשיה או כובע שמש להגן עליו מקרינתה האיומה של השמש. קרינת השמש – יחד עם מליחות מי הים – החלה לאכול את עורו של האיש, שפיו יבש, וצמא נוראי נפל עליו. הוא ידע כי המצב ימשך כך, בתוך זמן קצר הוא ימות, כפי שמתו כל האנשים שהיו עימו על הספינה.
והנה, לפתע צד דבר מה בקצה האופק את תשומת ליבו של מיודענו. אי בלב ים! עדיין מרחוק, הוא מנסה לחתור בשארית כוחותיו האחרונים לכיוון האי, אך טיפת האנרגיה האחרונה שהייתה בגופו אזלה לה מכבר, אך בסופו של דבר הצליח האיש להיסחף לכיוון האי על ידי זרם חזק במיוחד. המים הטיחו אותו על החול בתחילת האי, חול לבן, בינות לעצי קוקוס תמירי קומה. מעולם, מעולם לא חש האיש הרגשה כל כך טובה. מה שגרם לכך, היה השינוי הפתאומי במצבו – מן הקרש המתנדנד בין גלי הים, למנוחה על גבי הקרקע החמה והמוצקה של האי. ידידנו עצם את עיניו, ונרדם מייד. כעבור מספר שעות התעורר, וכיוון שהיה צמא, חיפש ותר אחר מעיין מים מתוקים להרוות את צמאונו. והנה בלב האי רואה הוא מעיין רחב ידיים, מימיו כחולים וזכים. התכופף האיש ולגם ממימי המעיין מלא לוגמיו. התרומם, וחשכו עיניו.
מכל עבר הקיפוהו עשרות מילידי האי, דורכים את חיציהם ומכוונים אותם לעברו. האיש לא הבין את שפתם, אולם מניפנופי ידיהם הבין האיש כי הוא אינו רצוי כאן. ואם ישאר על האי, עלולים הילידים להורגו בזעמם.
כעת נעצור לרגע, ונחשוב מעט, אילו היינו במצבו של האיש על האי, מה היינו עושים? שני אפשרויות. לא לוותר, להתעקש להשאר על האי, אף שהדבר אינו פשוט ועלול לגרור מלחמה עם הילידים. האפשרות השנייה היא, לחזור אל הים, אל גליו הסוערים, מימיו המלוחים, אל סנפירי הכרישים.
האפשרות השניה ודאי לא באה בחשבון, אם יעזוב מיודענו את האי, ודאי ימות בלב ים. אם ישאר על האי? אולי יצליח לשכנע את הילידים לעוזבו במנוחה, ואולי לא יצליח בכך בסופו של דבר וינתן במאסר, אולי יוכה, ואולי אף ימות, אך זה ודאי עדיף על כל פנים מאשר להיסחף בלב ים.
זהו מצבו של אלישע בן אבויה. בת הקול דוחה אותו, אתה לא רצוי כאן, אין לך מה לחזור בתשובה. אולם היה עליו להפנים כי בלי התורה אין לאדם חיים. כאשר יהודי מפנים כי חייו אינם חיים בלא לימוד התורה, ובלי לימוד התורה והעיסוק הרוחני, חשוב הוא כמת מבחינה רוחנית, הוא יעשה כל שביכולתו, ויחבל תחבולות, ויתחכם, חרף מצבו שאינו מאפשר לא ללמוד תורה, לקבוע עיתים לתורה. ביודעו, כי התורה היא אי מבטחים עבורו, ואם יעזוב את התורה, ודאי ימות.
כאשר אדם מבין כי חייו תלויים בדבר מסוים, הוא עושה הכל כדי להתלות בדבר זה ולא לעוזבו. כך גם אלישע, היה עליו להבין כי למרות שדחוי הוא ואינו רצוי בעולם הבא, אולם אם יעזוב את העולם הבא ודאי אין לו חיים. על האדם להפנים כי לימוד התורה הוא חייו, ומה לא עושים כדי לחיות?!

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך