סיפורי מעשיות רבי נחמן מברסלב

עורך: רבי נחמן מברסלב
0 תגובה

מעשה במלך אחד, שהייתה בביתו שפחה אחת, שהייתה משמשת את המלכה (ומסתמא מבשלת אינה רשאית להיכנס אל המלך, אך הייתה השפחה משרתת קטנה במעלה). הגיע זמן לידתה של המלכה, וגם השפחה הגיע זמן לידתה באותו העת. הלכה המיילדת והחליפה הולדות, לראות מה יצמח מזה ואיך ייפול דבר. והניחה בן המלך אצל השפחה, ובן השפחה אצל המלכה.

התחילו אלו הבנים לגדול. בן השפחה היו מגדלים אותו ממעלה למעלה, עד שהיה הולך וגדול והיה ברייה גדולה. ובן המלך נתגדל בביתו. ושניהם היו לומדים יחד בחדר אחד..

ובן המלך שגודל אצל השפחה, היה טבעו נמשך לנימוס המלכות, אף שהיה גדל בבית העבד. ובן השפחה, שגדל בבית המלך, היה טבעו נמשך לנימוס אחר שלא כנימוס המלך. אך היה גדל בבית המלך, והיה מוכרח להתנהג בנימוס המלכות, שהיו מגדלים אותו בנימוס זה.

הסוד מתגלה

והמיילדת, מחמת שנשים דעתן קלה, הלכה וגלתה הסוד לאחד, שהחליפה הבנים, והחבר חבר יש לו. נתגלה הסוד מאחד לחברו, כדרך העולם. היו העולם מרננים שנחלף הבן מלך, אבל אין רשאים לדבר מזה בגלוי, שלא יתגלה למלך, כי מה יעשה המלך? כי אין תקנה לזה: אי-אפשר להאמין בדבר בשלמות, אולי הוא שקר. ואי אפשר לחזור ולהחליף. על כן הסכימו שאסור לגלות זאת למלך, רק העם היו מרננים ביניהם על זה.

ויהי היום, והלך אחד וגלה הסוד באזני הבן מלך, ואמר לו: דע לך שאומרים עליך שנחלפת. אך אי-אפשר לך לחקור על זה, כי אין זה כבודך. אך הודעתי לך זאת, כי אולי יהיה קשר כנגד המלוכה, ויוכל הקשר להתחזק על-ידי-זה, כי יאמרו, שהם לוקחים לעצמם הבן מלך האמיתי למלך. על כן אתה צריך לחשוב מחשבות על בן השפחה ולהעבירו.

בן השפחה מגרש את בן המלך האמיתי

והלך בן השפחה, והתחיל לגרום רעות לעבד. והיה גורם לו רעות רעה אחר רעה, כדי שיוכרח לעקור עם בנו.

וכל זמן שהיה המלך חי עדיין, לא היה לו ממשלה כל-כך, אף-על-פי-כן היה גורם לו רעות. ואחר-כך נזדקן המלך ומת, ולקח הוא את המלוכה, ועשה רעות רבות לעבד. והיה עושה בעורמה, באופן שלא יבינו העולם, שהוא עושה לו רעות, כי אין זה נאה בפני ההמון, רק היה מעלים הדבר, וגרם לו רעות תמיד. והבין העבד מדוע הוא עושה לו רעות, וענה ואמר לבנו, שהיה בן המלך באמת: יש לי רחמנות גדולה עליך, כי ממה נפשך; אם אתה בני, בודאי יש לי רחמנות עליך; ואם אתה בן המלך באמת, בודאי הרחמנות גדולה ביותר עליך, כי הוא רוצה להעביר אותך לגמרי, חס ושלום, מן העולם. על כן אתה מוכרח לעקור מכאן.

ורע בעיניו הדבר מאוד. אך המלך היה יורה לו בכל פעם חיצי רעתו, ונתיישב הבן וגמר בדעתו לעקור משם. ונתן לו העבד ממון הרבה והלך לו.

וחרה לו הדבר מאוד לבן המלך על אשר נתגרש ממדינתו בחינם. היה תוהה וחושב: אם אני בן המלך, בודאי אינו מגיע לי זאת, ואם איני בן המלך, גם-כן אין מגיע לי להיות בורח בחינם, כי מה חטאי? ורע לו הדבר מאוד, ומחמת זה נפל בשכרות, והלך לבית-זונות, ורצה לבלות בזה את ימיו להשתכר ולילך בשרירות לבו, מחמת שגורש בחינם.

המלך מתחרט

והמלך תפס את המלוכה בחוזקה. וכשהיה שומע שיש אנשים שמרננים ומדברים מהחילוף, היה מענישם ונוקם בם מאוד. ומלך בתוקף ועוז.

ויהי היום, ונסע המלך עם שריו לצוד חיות. ובאו למקום נאה, ונהר מים לפני המקום ההוא. ועמדו שם לנוח ולטייל. שכב המלך על הדשא, ועלה על דעתו המעשה שעשה, שגרש את בן השפחה בחנם. כי ממה נפשך: אם הוא בן המלך, לא די שנתחלף? מדוע יהיה נתגרש מכאן? ואם אינו בן המלך, גם-כן אין מגיע לו לגרשו, כי מה חטא? והיה המלך חושב ומתחרט על החטא והעולה הגדולה הזאת שעשה, ולא ידע לתת עצה לנפשו מה לעשות בזה. ולא יכל לדבר מדבר זה עם שום אדם ולהתייעץ עמו. ונתעצב מאוד, ואמר לשרים לשוב, כי מאחר שנפלה עליו דאגה, אין צריכים עוד לטייל, וחזרו לביתם. וכשחזר המלך לביתו היו לו כמה עניינים ועסקים, ונתעסק בעסקיו והסיח דעתו מאותו עניין.

בן השפחה חולם

ובן השפחה, שהוא בן המלך באמת, יצא לבדו לטייל ושכב לנוח בשדה. וחשב על מה שעבר עליו: מה זאת עשה אלוקים לי: אם אני בן מלך, בודאי אין ראוי לעשות לי זאת, ואם איני בן מלך גם-כן לא מגיע לי להיות בורח ומגורש. והתחיל תוהה ושאל עצמו: וכי היה ראוי לי להתנהג כמו שעשיתי? והתחיל להצטער ולהתחרט מאוד על המעשים הרעים שעשה.

פעם אחת שכב וחלם, שבמקום פלוני יש יריד ביום פלוני, שילך לשם, ומה שיזדמן לו בראשונה איזה עבודה להשתכר – יעשה אותה, אף אם אינו לפי כבודו. והקיץ, והחלום הזה נכנס לו מאוד במחשבתו, אך אף-על-פי-כן היה קשה בעיניו לעשות זאת, והלך יותר אל השתייה, וחלם החלום כמה פעמים, ובלבל אותו מאוד.

פעם אחת היו אומרים לו בחלום: אם אתה רוצה לחוס על עצמך-תעשה כן! והוכרח לקיים את החלום, והלך ונתן המעות שהיו לו, והמלבושים החשובים שהיו לו, לפיקדון באכסניה. והוא לקח לעצמו מלבוש פשוט של סוחרים, ונסע ליריד.

בן השפחה משכיר עצמו

השכים והלך ליריד ופגע בו סוחר אחד, ואמר לו: רצונך להשתכר באיזה עבדות? השיב לו הן. אמר לו: אני צריך להוליך בהמות, תשכיר עצמך אצלי? ולא היה לו פנאי להתיישב בדבר, מחמת החלום שחלם, וענה ואמר תכף הן!

והסוחר שכרו תכף, ותכף התחיל לשמש עמו ולצוות עליו, כדרך אדון על משרתיו. התחיל להסתכל בעצמו: מה עשה?! כי בודאי אין ראוי לו עבדות כזה, כי הוא איש רך, ועתה יצטרך להוליך בהמות, ויוכרח לילך רגלי אצל הבהמות. אך אי אפשר היה להתחרט. והסוחר מצווה עליו כדרך האדון. שאל את הסוחר: איך אלך לבדי עם הבהמות? השיב לו: יש עוד רועים מוליכי בהמות שלי, ותלך עמם. נתן לו לידו בהמות שיוליכם, והוליכם חוץ לעיר, ושם נתקבצו יחד שאר הרועים המוליכים הבהמות, והלכו יחד. והוליך את הבהמות, והסוחר היה רוכב על סוס, והלך אצלם. והסוחר היה מתנהג באכזריות, וכנגדו היה נוהג באכזריות יתירה. והיה מתפחד מאוד מאוד מן הסוחר, מחמת שראהו נוהג באכזריות גדולה כנגדו. היה מתיירא פן יכה אותו הכאה אחת במקלו וימות תכף. והיה הולך עם הבהמות, והסוחר אצלם. ובאו לאיזה מקום, ולקחו השק שמנח בו הלחם של הרועים, ונתן להם (הסוחר) לאכול, ונתנו לו גם-כן מלחם זה, ואכל.

בן השפחה ביער

אחר-כך היו הולכים ביער עבה מאוד, שהאילנות הם רצופים ותכופים מאוד זה אצל זה, והלכו ותעו שתי בהמות מהבהמות של בן השפחה. וצעק עליו הסוחר, והלך אחריהם לתפסם, והם ברחו יותר. ורדף אחריהם, ומחמת שהיער היה רצוף ועב, תכף כשנכנס לתוך היער לא ראו זה את זה. ונתעלם מעיני החברים שלו מיד. הוא היה הולך ורודף אחרי הבהמות, והם בורחים. ורדף אחריהם עד שבא לתוך עובי היער.

ונתיישב בלבו: בין כך ובין כך אמות. כי אם אשוב בלי הבהמות – אמות על ידי הסוחר. ואם אהיה כאן – אמות על ידי חיות שביער. ולמה לי לשוב אל הסוחר? והלך ורדף יותר אחרי הבהמות, והם בורחים.

בתוך כך נעשה לילה. ודבר כזה עדיין לא עבר עליו, שילון יחידי בלילה ביער כזה. ושמע קול נהמת החיות, ועלה על אילן ולן שם. ושמע קול החיות ששואגים.

בבוקר הסתכל, וראה והנה הבהמות עומדים סמוכים אצלו! וירד מן האילן והלך לתופסם, וברחו. והלך אחריהם יותר, וברחו יותר. והיו הבהמות מוצאים עשבים, ועמדו לרעות ולאכול. והיה הולך לתפסם, וברחו. והיה הולך אחריהם והם בורחים, הולך אחריהם והם בורחים, עד שבא בתוך עובי היער, מקום שהיו שם חיות שאינם מתייראים מאדם כלל, כי הם רחוקים מן הישוב.

בן המלך ובן השפחה נפגשים

שוב נעשה לילה. שמע קול נהמת החיות, ונתיירא מאוד. וירא והנה עומד שם אילן גדול מאוד מאוד, ועלה על אותו האילן. בבואו על האילן, ראה והנה שוכב שם בן אדם, ונתיירא. אך אף על פי כן היה לו לנחמה – מאחר שמצא כאן בן אדם. ושאלו זה את זה:

– מי אתה?

– בן אדם.

מי אתה בן אדם, מאין באת לכאן?

ולא היה רצונו לספר לו מה שעבר עליו והשיב לו: – על ידי הבהמות. שהייתי רועה בהמות, ותעו שתי בהמות לכאן, ועל ידי זה באתי לכאן. ושאל הוא את האדם שמצא שם על האילן: מאין באת אתה לכאן?

השיב לו: אני באתי לכאן על ידי הסוס. שהייתי רוכב על הסוס, ועמדתי לפוש, והלך הסוס ותעה בתוך היער, והייתי רודף אחריו לתפסו- והוא ברח יותר, עד שבאתי לכאן.

ונתחברו שם יחד שיהיה להם צוותא חדא. ודיברו ביניהם, שאפילו כשיבואו ליישוב, יהיו גם-כן ביחד. ולנו שם שניהם, ושמעו קול נהמת החיות שהומים ושואגים מאוד. לפנות בוקר שמע קול צחוק גדול מאוד מאוד שהיה מתפשט על כל היער, עד שהיה האילן מזדעזע ומתנענע מן הקול. והוא נתבהל ונתפחד מאוד מאוד מזה.

אמר לו השני: שוב אין אני מתפחד כלל מזה, כי כבר אני לן כאן זה כמה לילות, ובכל לילה סמוך אל היום נשמע קול הצחוק הזה, עד שכל האילנות רועשים ומזדעזעים.

נתבהל מאוד ואמר לחברו: הדבר נראה שזהו מקום הידועים [של השדים] כי בישוב לא נשמע קול צחוק כזה. כי מי שמע קול צחוק על כל העולם?.

אחר-כך נעשה יום והסתכלו, ויראו והנה הבהמות של זה עומדים, וגם הסוס של זה עומד. ירדו, והתחילו לרדוף: זה אחר הבהמות, וזה אחר הסוס. והבהמות היו בורחים, והוא רודף, וכן השני רדף אחר הסוס והסוס בורח, עד שנתרחקו ונתעו זה מזה.

האדם היערי

מצא שק לחם. לקח השק על כתפו, והלך אחרי הבהמות. בתוך כך פגע באדם אחד. ונתבהל מתחילה, אך אף-על-פי-כן היה לו לנחמה קצת, מאחר שמצא כאן אדם.

ושאל אותו האדם: “איך באת לכאן?”

חזר הוא ושאל את האדם הזה: “איך באת אתה לכאן?”

השיב לו: “אני, אבותי ואבות אבותי גדלנו כאן. אך אתה – איך באת לכאן, כי לכאן לא יבוא כלל שום אדם מן הישוב”? ונתבהל, כי הבין שאין זה אדם כלל, מאחר שאומר שאבות אבותיו נתגדלו כאן, ואדם מן הישוב אינו בא לכאן. על כן הבין שבודאי אין זה אדם כלל. אף-על-פי-כן לא עשה לו זה האדם היערי שום רעה.

אמר לו: מה אתה עושה כאן?

השיב לו שהוא רודף אחר הבהמות.

אמר לו: חדל לך לרדוף אחרי העוונות! כי אין זה בהמות כלל, רק העוונות שלך הם מוליכים אותך כך. די לך, כבר קבלת את העונש שלך, ועתה חדל לך מלרדפם עוד. בוא עמי, ותבוא למה שיאות לך. והלך עמו, ונתיירא לדבר עמו ולשאלו, פן יפתח פיו ויבלענו.

בן המלך קונה את בן השפחה

בתוך כך פגע את חברו שרדף אחר הסוס. ותכף כשראהו רמז לו: תדע, שאין זה אדם כלל, ולא תשא ותיתן עמו כלל! הסתכל בעל הסוס, וירא והנה שק עם לחם על כתפו. התחיל להתחנן לו: אחי! זה כמה ימים שלא אכלתי, תן לי לחם!

השיב לו: כאן במדבר אין מועיל שום דבר, כי חיי קודמים, ואני צריך הלחם בשבילי. התחיל להתחנן לו ולבקשו מאוד: אתן לך מה שאתן.

השיב לו: מה תיתן לי, כי מה תוכל לתת לי בעד לחם במדבר?

השיב לו: אתן לך כל עצמי, שאמכור את עצמי לך בעד לחם.

ונתיישב: לקנות אדם, כדאי לתן לו לחם! וקנה אותו לעבד עולם, ונשבע לו בשבועות שיהיה לו עבד עולם גם כשיבואו לישוב. והוא ייתן לו לחם, הינו, שיאכלו יחד מן השק עד שיכלה הלחם.

והלכו יחד אחרי האדם היערי. והיו מתייחסים זה לזה כאדון ועבד: כשהיה צריך להגביה איזה דבר או איזה עניין אחר, היה מצווה על עבדו שיגביה לו ושיעשה לו חפצו. והלכו יחד אחרי האדם היערי, ובאו למקום שהיו שם נחשים ועקרבים. ונתפחד מאוד, ומחמת הפחד שאל את האדם היערי:- איך נעבור כאן?!

השיב לו: אם דבר זה יפלא בעיניך, איך תכנס ותבוא לביתי?! הראהו את ביתו שעומד באוויר. העביר אותם בשלום והכניסם לביתו, והאכילם והשקם והלך לו.

וזה היה משתמש בעבדו ככל אשר היה צריך. וחרה לעבד מאוד, על אשר נמכר לעבד בשביל שעה אחת שהיה צריך לחם לאכול. כי עתה יש להם מה לאכול, ורק בשביל שעה אחת-יהיה עבד עולם. והיה מתאנח וגונח: איך באתי למידה כזו, להיות עבד.

שאל לו אדונו: באיזה גדולה היית, שאתה מתאנח על שבאת למידה זו? השיב לו וסיפר לו, שהיה מלך, והיו מרננים עליו שנחלף, וגרש את חברו, ופעם אחת בא על דעתו שלא טוב עשה ונתחרט, והיו באים עליו חרטות תמיד על המעשה הרע והעולה הגדולה שעשה נגד חברו. פעם אחת חלם, שהתיקון שלו הוא, שישליך את המלוכה, וילך למקום שעיניו יישאו אותו, ובזה יתקן חטאו. ולא רצה לעשות כזאת, אך היו מבלבלים אותו תמיד חלומות הללו, עד שנגמר בדעתו, שיעשה כך. והשליך את המלוכה, והלך באשר הלך, עד שבא לכאן, ועתה הוא עבד. שמע בן המלך האמיתי – שהוא בעל הבהמות – כל זה שספר לו, ואמר בלבו: אראה ואתיישב איך לנהוג עם זה.

קול צחוק וקול נגינה בלילה

בא האדם היערי ונתן להם לאכול ולשתות, ולנו שם. לפנות בוקר שמעו קול החיוך הגדול מאוד, עד שכל האילנות היו רועשים ומזדעזעים. הסית העבד את בן המלך האמתי, שהוא אדונו, לשאול את אדם היערי מה זאת.

שאלו: מה קול החוכא הגדולה הזאת סמוך לבקר?

השיב לו: זהו חוכא, שהיום שוחק מן הלילה, שהלילה שואלת את היום: מדוע כשאתה בא, אין לי שם? ואזי היום שוחק ועושה חוכא גדולה, ואחר-כך נעשה יום; וזהו קול החוכא. ונפלא בעיניו, כי זהו עניין פלאי, שהיום שוחק מן הלילה.

בבוקר חזר האדם היערי והלך לו, והם היו אוכלים ושותים שם. בלילה חזר ובא, ואכלו ושתו ולנו. בלילה שמעו קול החיות, שכולם שואגים והומים בקולות משונות, שכל החיות והעופות כולם נתנו בקולם: האריה היה שואג, והלביא הומה בקול אחר, והעופות מצפצפים ומקשקשים בקולם, וכן כולם הומים בקולם. בתחילה נזדעזעו מאוד, ולא הטו אוזנם אל הקול מחמת הפחד, אחר-כך הטו אוזנם, ושמעו שהוא קול נגינה וזמרה נפלאה ונוראה מאוד. והטו אוזנם יותר ושמעו, שהוא קול זמרה ונגינה נפלא מאוד מאוד, שהוא תענוג נפלא ועצום מאוד לשמע זאת, שכל התענוגים של העולם כולם כאין, ובטלים לגמרי נגד התענוג הנפלא הזה של הנגינה הזאת. דברו ביניהם, שיישארו כאן, כי יש להם לאכול ולשתות, ומתענגים בתענוג נפלא כזה, שכל מיני תענוגים בטלים כנגד זה.

ושוב הסית העבד את האדון לשאול את האדם היערי: מה זאת? ושאלו. השיב לו, שזהו איך שהחמה עושה מלבוש ללבנה. ואמרו כל החיות של היער: היות שהלבנה עושה להם טובות גדולות, כי עיקר ממשלתם הוא בלילה, כי לפעמים הם צריכים ליכנס בישוב, וביום אין יכולים, ועיקר ממשלתם בלילה, והלבנה עושה להם טובה כזו, שמאירה להם, על כן הסכימו שיעשו ניגון חדש לכבוד הלבנה, וזהו קול הנגינה שאתם שומעים. כששמעו שזהו ניגון, הטו אוזנם יותר, ושמעו שהוא ניגון נפלא ונעים מאוד מאוד.

אמר להם האדם היערי: מה זה חידוש אצלכם, הלא יש אצלי כלי, שקבלתי מאבותיי, שהם ירשו מאבות אבותיהם, שהכלי עשוי עם עלים וצבעונים כאלו, שכשמניחים הכלי הזה על בהמה או עוף, אזי תכף מתחיל לנגן הניגון הזה.

בן המלך ובן השפחה הולכים לעיר

אחר-כך בא אדם היערי ואמר להם שיוליכם לישוב. והוליך אותם לישוב ולקח את הכלי ונתנו לבן המלך האמיתי.

אמר לו: הכלי אני נותן לך, ועם האדם הזה (היינו העבד, שהוא בן השפחה שהיה המלך לזמן) תדע איך להתנהג.

שאלו אותו: להיכן נלך?

אמר להם, שישאלו וידרשו אחר המדינה, שנקראת בשם הזה: “המדינה טיפשית והמלך חכם”.

שאלו אותו: להיכן ולאיזה צד נתחיל לשאול אחר המדינה הזאת? הראה להם בידו לצד פלוני, ואמר לך לשם, אל המדינה הנ”ל, ושם תבוא אל הגדולה שלך.

הלכו להם. והיו הולכים בדרכם, והיו מתאווים מאוד למצוא איזה חיה או בהמה לנסות את הכלי אם תוכל לנגן. אך עדיין לא היו רואים שום מין חיה. אחר-כך באו יותר לישוב ומצאו איזה בהמה, והניחו הכלי עליה, והתחילה לנגן.

והיו הולכים ובאים, עד שבאו אל המדינה. ואותה מדינה היה חומה סביב לה, ואין נכנסין אליה כי אם בשער אחד, וצריכים לסובב כמה פרסאות, עד שבאים אל השער להיכנס אל המדינה; לא רצו להניח אותם להיכנס.

אמרו שהמלך של המדינה מת, ונשאר בן המלך, והניח המלך צוואה: עד עכשיו היו קוראים את המדינה “מדינה טיפשית ומלך חכם”, ועכשיו יהא קוראים אותה להפך “מדינה חכמה ומלך טיפש”. מי שיחזיר השם לקדמותו, שיהיו חוזרים וקוראים את המדינה “מדינה טיפשית ומלך חכם” – הוא יהיה מלך.

אמר לו השוער: אתה יכול להחזיר אל המדינה השם הראשון? פחד להכניס עצמו לדבר כזה, וחזר לאחוריו. התחיל העבד מפתה אותו שיחזרו לביתם, אך הוא לא רצה לחזור, מחמת שהאדם היערי אמר לו שילך למדינה זו, ושם יבוא לגדולה שלו.

בן המלך לומד להבין דבר מתוך דבר

בתוך כך בא לשם עוד אדם אחד שהיה רוכב על סוס ורצה להיכנס, ולא הניחו גם אותו להיכנס. בתוך כך ראה שעומד הסוס של אותו האדם, ולקח הכלי והניחו על הסוס, והתחיל לנגן הניגון הנפלא מאוד. וביקש מאוד בעל הסוס, שימכור לו הכלי הזאת, ולא רצה למוכרה. השיב לו: מה תוכל ליתן לי בעד כלי נפלא כזה? אמר לו בעל הסוס: מה תוכל לפעול עם הכלי הזאת? שתעשה עמו מחזה, ותקבל דינר. אני יודע דבר, שהוא טוב יותר מהכלי שלך. קבלתי מאבות אבותי, להיות מבין דבר מתוך דבר. ועדין לא גליתי זאת לשום אדם בעולם, בכן אני אלמד אותך הדבר הזה, ואתה תיתן לי הכלי הזה. נתיישב בדבר שבאמת הוא דבר נפלא להיות מבין דבר מתוך דבר, ונתן לו הכלי, והוא הלך ולמדו להיות מבין דבר מתוך דבר.

בן המלך משנה את שם המדינה

בן המלך, מאחר שנעשה מבין דבר מתוך דבר, היה הולך אצל שער המדינה, והבין שהוא יוכל להחזיר למדינה שם הראשון. כי כבר נעשה מבין דבר מתוך דבר. אמר לשוערים שיניחו אותו להיכנס, והוא יחזיר אל המדינה שם הראשון. הניחו אותו להיכנס.

הודיעו אל השרים, שנמצא איש כזה, שרוצה להחזיר למדינה שמה הראשון. הביאוהו אל השרים.

אמרו לו השרים: תדע, שגם אנחנו אין אנו טיפשים, חס ושלום, רק שהמלך שהיה, היה חכם גדול מאוד, וכנגדו היינו כולנו נחשבים טיפשים. על כן הייתה המדינה נקראת “מדינה טיפשית ומלך חכם”. אחר-כך נפטר המלך, ונשאר בנו; וגם הוא חכם, אבל כנגדנו אינו חכם כלל, על כן נקראת המדינה (עכשיו) להפך: “מדינה חכמה ומלך טיפש”. והניח המלך צוואה, שמי שימצא חכם כזה, שיוכל להחזיר למדינה שמה הראשון הוא יהיה מלך; וצווה לבנו, שכשימצא איש כזה, יסתלק מן המלוכה, ואותו האיש יהיה המלך. על כן תדע לאיזה דבר אתה מכניס עצמך.

ניסיון הגן

עוד אמרו לו השרים: עליך לעמוד בניסיון. יש כאן גן נפלא מאוד מאוד, שגדלים בו כלי מתכות כלי כסף וכלי זהב. אך אי-אפשר להיכנס בו, כי כשנכנס בו אדם, אזי תכף מתחילים שם לרדפו, ורודפים אותו, והוא צועק, והוא אינו יודע כלל ואינו רואה מי רודף אותו. וכך רודפים אותו, עד שמבריחים אותו מן הגן. על כן נראה אם אתה חכם, אם תוכל להיכנס אל הגן הזה.

הלך בן המלך אל הגן, וראה שיש חומה סביב, והשער פתוח, ואין שם שומרים, כי אין צריכים שומרים לגן הזה. הסתכל וראה, שעומד שם אצל הגן תבנית אדם, ומעל האדם יש לוח, וכתוב שם “זה האדם היה מלך לפני כמה מאות שנים, ובימי המלך הזה היה שלום”.

התבונן שהכל תלוי בזה התבנית. שכשנכנסין לגן ורודפים אותו, אין צריכים לברוח כלל, רק לעמוד אצל התבנית, ועל ידי זה יינצל. ואם ייקחו את התבנית ויעמידו אותה בתוך הגן, אזי יוכל כל אדם להיכנס בשלום לגן. והלך ונכנס אל הגן; ותכף כשהתחילו לרודפו הלך ועמד אצל התבנית, ועל-ידי-זה יצא בשלום. צווה בן המלך לקחת את התבנית ולהעמיד אותה בתוך הגן. עשו כן. כל השרים עברו בתוך הגן ונכנסו ויצאו בשלום, בלי פגע כלל.

ניסיון הכיסא

אמרו לו השרים: אף-על-פי-כן, אף-על-פי שראינו ממך דבר כזה, בשביל דבר אחד אין ראוי לתן לך המלוכה; ננסה אותך עוד בדבר אחד.

יש כאן כסא מהמלך שהיה, והכסא גבוה מאוד, ואצל הכסא עומדים חיות ועופות מחוטבות מעץ. לפני הכיסא מיטה, ואצל המיטה שולחן, ועל השולחן מנורה. מן הכיסא יוצאות דרכים כבושות ומרוצפות. הדרכים יוצאים מן הכסא לכל צד. עומד שם אריה של זהב, ואם יתקרב אצלו אדם, יפתח את פיו ויבלענו. ואחרי האריה נמשכת הדרך עוד. וכן בשאר הדרכים היוצאים מן הכסא. עומדת שם חיה אחרת, ואי-אפשר להתקרב אליה. ואין שום אדם יודע עניין הכסא והדרכים.

הראו לו הכסא, וראה, שהוא גבוה מאוד. והלך אצל הכסא והתבונן, שהכסא עשוי מאותו עץ שממנו עשוי הכלי המנגן שקיבל מהאדם היערי. הסתכל וראה, שחסר מן הכסא למעלה איזה שושנה, ואם היה לכסא זאת השושנה, היה לה הכוח שיש לכלי, והיה לה כוח לנגן כשהיו מניחים אותה על חיה או בהמה. והסתכל עוד וראה, שהשושנה, שחסרה למעלה מן הכסא, מונחת למטה בכיסא, וצריכים לקחת אותה משם ולהניחה למעלה, ואזי יהיה לכסא הכוח של התיבה. כי המלך שמת עשה כל דבר בחכמה, באופן שלא יבין שום אדם את העניין, עד שיבוא חכם מופלג, שיבין את הדבר, ויוכל לכוון להחליף ולסדר כל הדברים כראוי.

ועוד הבין שצריכים לנתק את המיטה קצת מן המקום שהיא עומדת. וכן השולחן והמנורה, צריכים לנתקם קצת ממקומם, וכן העופות והחיות. כי המלך עשה הכל בעורמה ובחכמה, באופן שלא יבין שום אדם, עד שיבוא החכם, שיוכל להתבונן לסדרם כראוי. לקח השושנה מלמטה ותחבה למעלה, וכן כל הדברים סידר כולם בסדר הראוי. התחילו כולם לנגן ניגון נפלא מאוד, ועשו כולם הפעולה הראויה להם. ואז נתנו לו המלוכה.

ענה ואמר בן המלך האמיתי, שנעשה עתה מלך, אל בן השפחה: עתה אני מבין, שאני בן המלך באמת, ואתה בן השפחה באמת!

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך