דרכי הקנינים במוכר לגוי או קונה מגוי

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

סימן קצד’

א’ – קניני גוי בקניית ומכירת קרקע
עכו”ם אינו קונה קרקע מישראל בכסף או בחזקה, אלא קונה רק בשטר עם נתינת דמי המקח, הטעם לזה הוא משום שהגוי לא סומך בדעתו לקנות בלי שטר. והטעם דאינו קונה הגוי בשטר לבד, משום שהוא לא עדיף מישראל שאינו קונה קרקע מישראל אחר בשטר עד שייתן דמי המקח. והטעם בזה שגוי אינו קונה בקנין חזקה, משום שחוששים שהוא יחזיק בקרקע באלימות. וכן ישראל אינו קונה מעכו”ם קרקע בכסף או בחזקה, אלא רק בשטר עם נתינת הדמים אפילו הוא במקום שאין המנהג לכתוב שטר, והטעם הוא משום שהישראל אינו גומר בדעתו לקנות בלא שטר, משום שחושש שמא העכו”ם יחזור בו מהמקח. והסמ”ע מביא את דעת הרמב”ם שישראל קונה מעכו”ם בקנין חזקה. במקום שיש חוק המלך שקרקע נקנית בכסף או בחזקה גם ללא שטר, הדין הוא שישראל ועכו”ם קונים זה מזה בכסף או בחזקה, משום דדינא דמלכותא דינא.
אם התנה עם העכו”ם שיקנה רק בקנין כסף לבד, דעת הרמ”א היא שהתנאי שלו מועיל כיוון שגילה בדעתו שהוא קונה ומקנה גם בלי שטר, והש”ך והב”ח נחלקו על הרמ”א, ולדעתם אינו קונה גם באופן שהוא התנה, משום שאנו אומרים שבטלה דעתו אצל כל אדם.
בשוכר קרקע מעכו”ם נחלקו הפוסקים – לדעת הרמ”א בשכירות קונה גם בכסף או חזקה, כיוון שבשכירות אין הקרקע יוצאת מרשות העכו”ם אלא לזמן, ובמקרה זה השוכר לא חושש שמא הגוי יחזור בו, ודעת הט”ז דשכירות אינה שונה ורק שטר מועיל עם נתינת המעות

ב’ – קניני גוי במכירת וקנין מטלטלין
קניית מטלטלין אינה דומה לקניית קרקע, ולמרות שבקרקע אינו קונה בלא שטר, במטלטלין הדין שונה, מכיוון שהלוקח נוטל את המטלטלין לביתו ואינו חושש לכן מקח נגמר גם ללא שעושים שטר. ונחלקו הפוסקים איזה קנין מועיל במטלטלין, לדעת הרמ”א הקנין של גוי במטלטלין הוא רק בקנין כסף, ולדעת הש”ך גוי קונה ומקנה רק בקנין משיכה, ולדעת הסמ”ע קונה בין בכסף ובין במשיכה, לפיכך הכריעו הפוסקים כי יש לעשות את שני הקנינים יחד

ג’ – קנה מגוי רק בכסף
אף שהדין הוא שישראל אינו קונה קרקע מעכו”ם בקנין כסף, מכל מקום הקרקע יוצאת מרשות הגוי לאחר נתינת המעות ונעשית הפקר, משום שהגוי מסתלק מהקרקע לאחר קבלת המעות, מפני שהוא חושב שהכסף שהוא קיבל קנה את הקרקע, ומאידך הקרקע עדיין לא נכנסה לרשותו של הישראל עד שיכתוב שטר, לפיכך אם בא אחר והחזיק בקרקע זכה מן ההפקר. ואפילו החזיק בה הראשון קודם שהחזיק בה האחר, לפי שהראשון אינו גומר בדעתו לקנות בלא שטר, מכיוון שנתן מעות על הקרקע (לדעת י”א ברמ”א).
ובמקרה זה על המחזיק לשלם כסף לראשון, משום שזה נחשב שהקרקע הייתה אצל הראשון בתורת משכון עד שיחזיר לו הגוי את מעותיו, נמצא שהמחזיק שזכה בה נטל קרקע שמשועבדת לו. ולדעת הרא”ש והטור אינו צריך אפילו לתת לו כסף, כיוון שמלכתחילה זה לא בא לידו בתורת משכון, כמו כן הוא נקרא רשע מדין עני המהפך בחררה, שהרי נותן המעות מחזר לקנות (רמ”א). מיהו לדעת הרא”ש והטור שאינו צריך לתת לראשון מעות, גם רשע אינו, משום שזה כמו מציאה, שאין שם דין עני המהפך בחררה (סמ”ע).

ד’ – קנין אגב חצר ואודיתא בגוי
מצינו בגמ’ ב”מ קמט’ שאדם זוכה בממון על פי הודאת בעל הממון, ונחלקו שם הרשב”ם ותוס’ איך וכיצד פועל הקנין, לדעת הרשב”ם הוא זוכה מדין הודאה שהודאת בעל דין כמאה עדים היא, ולדעת התוס’ הרי הוא זוכה מדין קנין, כיון שאנו אומרים שהנותן מקנה לנותן על ידי הודאתו. וכתב הקצות החושן כאן בסק”ג דקנין אודיתא מועיל גם בעכו”ם. עוד הביא שם בשם רי”ו שאף קנין אגב מועיל בעכו”ם, והקצוה”ח שם מפקפק בזה. ולענין קנין חצר דעת הקצוה”ח שמועיל בעכו”ם, אף שחצר מטעם שליחות ואין שליחות לגוי, ודעת הנתיבות בסימן ר’ בפתיחה היא שחצר קונה לגוי רק מדעתו וכשעומד בצידה.

הקנינים שיש לעשות במכירת חמץ
לעיל (סעיף ב’) הבאנו, שהכרעת הפוסקים היא שהמוכר מטלטלין לגוי צריך לעשות גם קנין כסף וגם קנין משיכה. והנה במכירת חמץ קשה להשתמש בקנין משיכה שהרי טורח הוא למשוך את כל החמץ, וקנין כסף לבד אינו מועיל, גם העצה להקנות בקנין חצר אינה מועילה לחמץ שאינו ברשותו לדעת הסוברים שלא קנה, ואמנם אפשר להקנות בקנין אודיתא, ואף שהוא קנין דרבנן אך גם מכירת חמץ דרבנן, שהרי מן התורה מספיק ביטול (קצוה”ח סק”ג), אלא שיש נידון האם קנין אודיתא מועיל באיסורים, והקצוה”ח מסביר שזה תלוי האם קנין אודיתא מועילה מצד הודאת בעל דין, ואז זה שייך רק בממונות ולא באיסורים, אבל להדיעות שקנין אודיתא מועיל מדין קנין, אם כן גם באיסורים זה יכול להועיל.
והמשנה ברורה כתב בסימן תמח’ ס”ק יט’ ובשער הציון שם אות נב’, שהעצה היא למכור לגוי בקנין אגב או בקנין הנהוג בין הסוחרים (סיטומתא).

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך