הלכות שבת – מלאכות מוחק וצובע

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

מלאכות מוחק

כבר בארנו במאמר הראשון העוסק בהלכות שבת שכל מלאכה שהיתה במשכן נחשבת גם כמלאכה לגבי איסור עשיית מלאכה בשבת. במשכן היו נוהגים לכתוב על כל קרש אות על מנת שיכולו לדעת היכן מקומו של קרש וכבר בארנו במאמר הקודם שמכאן אנו יודעים לאסור בשבת את מלאכת הכתיבה, אך אפשר ללמוד מכאן גם את מלאכת המחיקה, כיון שהיו מוחקים במשכן אותיות שנכתבו בטעות על הקרשים על מנת לכתוב אותיות אחרות.
לכן אב המלאכה של מוחק הוא מי שמוחק על מנת לכתוב ב’ אותיות. במאמר הראשון העוסק בהלכות שבת כתבנו שכל מעשה קלקול אינו חייב מהתורה, לכן מי שמוחק שלא על מנת לכתוב הוא סתם מקלקל ואינו חייב מהתורה אך חכמים כן אסרו את זה וחייב מדרבנן.
לכאורה כשמוחק שלא על מנת לכתוב אינו נחשב קלקול אלא מתי שאין תועלת במעשה המחיקה, אך אם על ידי המחיקה יש תועלת כגון שמוחק חוב שנפרע כבר מהפנקס חובות וכדומה – יהיה חייב מהתורה מדין מלאכת מוחק, אך למעשה יש בזה מחלוקת ראשונים האם חייב מהתורה או מדברי סופרים כיון שסוף סוף אינו מוחק על מנת לכתוב.
אם יש נייר שיש עליו ב’ אותיות אסור לקרוע בין האותיות מדין מוחק. אם קורע בין ב’ אותיות של מילה אחת נראה שתלוי בנידון לגבי קריעה של עטיפה או לחתוך עודה עם אותיות ואפשר לעיין במה שכתבנו על זה במאמר על מלאכת כותב.
כמו שעשיית הציור אסורה מדין כותב כך קלקול הציור אסור מדין מוחק ולכן אסור לקרוע נייר או עטיפה שיש עליה ציורים (אם הקרע עובר בתוך הציור).
מלאכת מוחק אינה רק כשמסיר על ידי מחיקה את האותיות מהנייר, אלא גם כשמשחית את הכתב – לדוגמה – על ידי ששופך דיו מעל הכתב או שסתם שורף את הנייר. לכן יש מקום לאסור אכילת עוגה שיש על גבה אותיות, אך יש שהקלו כיון שזה דרך אכילה וזה פעולת קלקול והחזון איש החמיר. (יש שמחלקים בין מתי שחותך את העוגה על ידי סכין שאסור, למתי שאוכל את העוגה שמותר. הרוצה יעיין בספר אורחות שבת עמ’ תל”ח – תל”ט שמביא את סברות הפוסקים בנידון.)
הנידון קיים לכאורה גם למקלים לעשן ביום טוב, כיון שיש על הסיגריה אותיות שכתובות והאש מוחקת אותם ואם כן דין העישון ביום טוב מהפן של מלאכת מוחק דומה לדין אכילת עוגה שיש עליה אותיות בשבת. (לגבי העישון אפשר לשפוך דיו על האותיות לפני יום טוב ולקלקל את הכתב אך אם לא עשה כן דינו כנידון הקודם שיש שמקלים.)
אסור לשבור את האותיות שכתובות על הביצים ולכן יש לדקדק להסדיק ולקלף מסביב לאותיות.
אם הוא מוחק כתם דיו על מנת לכתוב במקום המחיקה חייב מדין מוחק. אם נטפה שעוה על אותיות יש שכתבו שאסור לגרד את השעוה כיון שזה כמוחק על מנת לכתוב (- מוחק את השעוה על מנת לגלות את האותיות.)
הגרש”ז אויערבאך זצ”ל והגרי”ש אלישיב זצ”ל פסקו שמותר להשתמש בשבת בחיתול נייר שיש עליו ציורים אף שהציורים נמחקים כשהחיתול נרטב.
מותר לפתוח ספר שבחודי הדפים יש כתב או ציור (וכן מותר לסגור את הספר ואין לחשוש למלאכת כותב), אך יש פוסקים (החזון איש) שהחמירו בזה (במשנה ברורה כתב שאם יש לו ספר אחר עדיף לכתחילה שישתמש בו).

מלאכת צובע:
כיון שבמשכן צבעו את חוטי הצמר בצבעי תכלת ארגמן ותולעת שני אסור לצבוע בשבת. אב המלאכה של מלאכת צובע הוא הצובע בצבע העומד להתקיים, אך מכל מקום אסור מדרבנן לצבוע אף בצבע שאינו מתקיים. התולדה של מלאכת צובע היא המכין צבע לצבוע בו. החיוב של צובע הוא לא רק כשצובע צמר אלא אף כשצובע בנייר או על קיר וכדומה (רמב”ם פ”ט הי”ג).
המצחצח נעלים בשבת חייב גם מדין צובע וגם מדין ממרח (אם הוא מצחצח על ידי משחה). אסור אף להבריק את הנעל בשבת כיון שתוספת ברק נחשבת צביעה.
אסור לצבוע את השפתיים בשפתון אף אם השפתון שקוף והאיסור אינו רק מדין צובע אלא אף מדין ממרח (כמו במשחת נעלים). אסור להתאפר בשבת ואפילו בלא צבע אלא רק אבקת פודרה גם אסור. אסור לשים לקה על הציפורניים ואפילו לקה שקופה (כל אלו אסורים מדין צובע).
רוב הפוסקים הורו להתיר הסרה של איפור או לקה ואין לחשוש לכך שהסרת הצבע היא מלאכה כמו שהסרת הכתיבה היא מלאכה. (הגרש”ז אויערבאך זצ”ל החמיר מחשש לאיסור מחיקה.)
מותר לאכול פירות או כל מיני מאכל שצובעים את הידים או הפנים (כיון שאין דרך צביעה בכך). אם אכל מאותם פירות והתלכלך – נחלקו הפוסקים האם אפשר לנקות על ידי מטפחת כיון שצובע את המטפחת ויש לסמוך על המקלים (בדיעבד) כיון שזה לא צביעה אלא רק לכלוך המטפחת.
אם נשפך על המפה משקה שצובע (יין וכדומה) יש להיזהר שלא להזיז את המפה ולגרור את המשקה כיון שבזה הוא צובע עוד חלקים מהמפה. (לדעת המקלים במקרה הקודם של ניקוי הפנים על ידי מטפחת יש להקל אף במקרה הזה בדוחק אם אין לו דרך אחרת.)
גם לגבי נתינת מטפחת במקום שיש דם יש לחשוש לצובע כמו במקרה הקודם ויש להקל בדוחק, אך בכל המקרים הנ”ל אם הוא מנקה במטלית שאין דרך לצבוע אותה כגון שמנקה את הדם עם תחבושת נראה שיש להקל לדעת כולם.
אסור להוריד את המים על גבי חומר שמיועד לצבוע את המים כיון שצובע את המים ולכן יש להקפיד להוציא לפני שבת ואם שכח ולא הוציא ואין לו אפשרות אחרת ויש חשש לכבוד הבריות אם לא יוריד את החומר מותר לו להוציא את החומר מהאסלה על ידי טלטול ברגל. (החומר מוקצה מחמת גופו.)
בספר “חוט השני” של הגר”נ קרליץ זצ”ל מובא שמותר להשתמש במשקפיים שמחליפות צבע בשמש, אך אין להתיר גם במד חום שמשנה את צבעו על ידי החום. (במשקפיים זהו הטבע של החומר שבמקום אחד הוא כהה ובמקום אחד הוא שקוף ואין זה מלאכה ולכן מותר גם לצאת בשעון שהמחוגים מצופים בזרחן ומאירים גם בחושך וכן לעמוד מול מראה, אך במד חום כל מטרת הפעולה היא שינוי הצבע ונחשב בעיני המתבונן למלאכה גמורה.)
מותר לצבוע מאכל בתבלין או בכל מאכל צבוע אם המטרה היא להוסיף טעם לאוכל. לכן מותר לתת תמצית תה במים או לעשות פטל וכדומה כיון שכל המטרה היא שינוי הטעם שבאוכל. אך אסור לצבוע את האוכל בתבלין שלא מוסיף טעם אלא רק משנה את מראה האוכל.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך