בסיום התפלות של הימים הנוראים, בתפלת ה"נעילה" שמתפללים לקראת צאת יום הכיפורים, אנו אומרים: "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה את יום הכיפורים הזה וכו', למחילה ולסליחה ולכפרה וכו', למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם".
והרי למדנו כבר, כי כל עיקרם ותכליתם של ימי הרחמים הללו, הם כהכנה לקראת היום הגדול והנורא, הוא יום הכיפורים. ובשעת השיא של יום הכיפורים, בתפילת הנעילה, מתחדדת המטרה הגדולה והקדושה של כל עבודתינו בימים הללו, והיא "למען נחדל מעושק ידינו", כי אלמלא התשובה היתה קיימת בעולם, היו רוב בני האדם מתייאשים ממצבם הגרוע, ומשתקעים בחטאיהם, והולכים מדחי אל דחי. אך ה' יתברך ברוב חסדיו, ירד לסוף דעת הבריות, כי הוא יודע את יצרם, וחידש חידוש מיוחד רק עבור עם ישראל, והוא ענין התשובה, שיש בכוחו של האדם למחות לגמרי את חטאיו ועוונותיו, ולהשיב את המצב לקדמותו, ומכאן ולהבא יתחזק ויזכה ללכת מחיל אל חיל. וממילא יהיה ראוי גם לשכר טוב על זה, שיזכה להכתב ולהחתם לשנה טובה ומבורכת.
והנה כולנו מאמינים בני מאמינים, באמיתת דברי רבותינו (במשנה פ"א דראש השנה), כי הכל בידי שמים, וה' יתברך הוא הקוצב לכל בריה ובריה בימים הללו, מי יחיה ומי ימות, מי יזכה לעושר ומי יהיה עני, מי יהיה בריא ומי חולה, מי יזכה לנשואין ומי ישאר לבדו, וכן על זה הדרך, כי הכל בגזירת מלך, מלכו של עולם.
ואם כן בימים הללו שאנו מתחננים לה' יתברך שימלא כל משאלות לבנו לטובה, בודאי שמוטלת חובה כפולה ומכופלת עלינו להתחזק ולשוב בתשובה, וכמו שכתב רבינו בחיי בספר חובות הלבבות (שער הבטחון), כי מי שהוא יודע שהכל מאת ה', ובוטח בה' שיוכל להושיעו, ובכל זאת הוא ממשיך בדרכו הרעה ובחטאיו, כמה הוא סכל! כמה הוא טיפש! איך יתכן שאתה יודע שהכל תלוי ברצונו יתברך, והנך עומד לפניו ומתפלל, ובה בשעה ממשיך להכעיסו? הלא על זה אמר הנביא "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי, מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי?!", אבל אם האדם מכניע את לבבו, ומאחר והוא זקוק לרחמי שמים, הוא הולך בדרך ענווה, וחוזר בתשובה שלימה, ומתחנן לה' יתברך שיסלח לו, וימלא משאלות לבו, אזי יש מקום לתפלתו שתתקבל לפני ה' יתברך.
גם על ידי זה שהאדם חוזר בתשובה בימים הללו, הוא מתעורר לאהבה וליראת ה' יתברך, וכך נמשכת יראת שמים בלבו, עד ימי הרחמים והסליחות הבאים, ששוב מתעורר לבבו ליראה את ה' הנכבד והנורא. ויש להשמר מאד שאותם הדברים שמקבלים בקבלה שלימה לחזור בהם בתשובה, יהיו מן הדברים האפשריים שבאמת נעמוד בהם, שלא נתרשל חס ושלום בשום דבר שנבטיח בינינו לבין ה' יתברך שנשוב בו בתשובה.
והלא עלינו להתבונן, כי הימים הרעים ביותר עבור עם ישראל, היו מעולם בחודשי תמוז ואב, שהם נחרבו בתי המקדש והתעוררו הרבה פורענויות על ישראל. ויתכן שהסיבה לכך, משום שאלו הם הימים המופלגים והרחוקים ביותר מימי הרחמים בחודש אלול ותשרי, ומחמת כן תמיד היה מצב יראת ה' בדרגה הנמוכה ביותר בימים הללו לעומת שאר ימות השנה, ועל כן מצא לו המקטרג מקום להשטין דוקא בימים הללו. ולאחר מכן כבר נגזרו הגזירות, ואף שהגיעו ימי הרחמים, היה זה מאוחר מדאי.
נתבונן כמה אנשים שהיו עמנו בשנה שעברה, הנה אינם איתנו עתה. וכמה גזירות קשות נגזרו על כל העולם בשנה שעברה ביום ראש השנה, שאילו היינו יודעים מה עתיד להיות בשנה זו, בודאי היינו מתחננים ביתר שאת באומרינו "מנע מגיפה מנחלתיך", אך לא ידענו. ועתה מוטל עלינו להתבונן בכל אלו הדברים, לשוב בתשובה שלימה ואמיתית, בדברים שיחזיקו מעמד, ונזכה שישמע ה' תפלותינו, ונשמע בשורות טובות, ישועות ונחמות.