מלאכת חורש

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

כבר בארנו במאמר הקודם שמלאכה לגבי איסור שבת היא מלאכה שהיתה במשכן ולכן קודם אנו צריכים לבדוק היכן היתה חרישה במשכן. הנה, במלאכת עשיית המשכן חרשו את הקרקע לצורך הכשרת הקרקע לזריעת הסממנים שבהם יצבעו את יריעות המשכן. בהגדרת המלאכה נחלקו רש”י והרמב”ם, רש”י (שבת עג: ד”ה מלאכה אחת וד”ה משום חורש וד”ה גומא) כותב שעיקר המלאכה זה “ריפוי ארעא” – לפורר את הקרקע. אך מהרמב”ם משמע שעיקר המלאכה זה “יפוי הקרקע” – פעולה המכשירה את הקרקע על מנת לעשות אותה ראויה לזריעה.
אם כן, העושה פעולה שמכשירה את הקרקע לזריעה חייב חטאת, לדוגמה: אם חפרתי בקרקע הראויה לצמיחה עברתי על “אב מלאכה” של חורש (אם חפרתי בבית או בכל מקום שאינו ראוי לזריעה עברתי על “בונה”). אם עקרתי עשבים רעים מהאדמה בשבת אני עובר על “תולדה” של חרישה כיון שעל ידי זה אני מכשיר את הקרקע לזריעה.
ממילא, אסור לזבל או לדשן את הקרקע משום תולדת חורש. וכן מעתה יש לחלק במקרה שעושה גומא בקרקע, אם עשה לשם זרעים הרי שעבר על חורש ואם עשה לשם הנחת חפץ בגומא הרי שחייב משום בונה. אך אם חפר בעפר תיחוח (מיד כשמרים את העפר נופל העפר מסביב לתוך מקום הגומא) אינו עובר על תולדה של חורש כיון שאינו עושה גומא, אך אם העפר לדוגמה לח כך, שנוצר חריץ בקרקע הרי שחייב כיון שעשה גומא.
מכח דין זה, אין להתיר לילדים משחק בחול למעט מקרה שהחול דק ונופל לצדדים. (בים אסור בכל מקרה לשחק בחול, כיון שהחול הוא מוקצה ומעוד סיבות. אסור לעשות גומא גם בעפר שנתלש כבר מהקרקע וכיום עומד בכלי. אם הוא יושב בשבת על כיסא העומד על הקרקע (לדוגמה אם יושב בחצר) יש להתבונן שרגלי הכיסא לא יכנסו לקרקע ויעבור על עשיית גומא. כשמוביל עגלה ונוצר חריץ בקרקע אין לחשוש כיון שהחריץ לא נוצר בצורה של חרישה אלא בצורה של כבישה (העגלה לא יוצרת חריץ על ידי הוצאת העפר).
בגמרא (שבת צה.) מבואר שאין לטאטא את הבית (פעם רצפת הבתים היתה מחול). ונחלקו הראשונים בטעם האיסור א. לדעת רש”י משום שעל ידי זה הוא משווה גומות בקרקע. ב. לדעת המרדכי משום שעל ידי זה הוא מטלטל מוקצה. ג. לדעת האור זרוע אסור משום שעלול לחפור ולהוציא עפר. (ועוד.) נחלקו הראשונים האם גם היום כשיש לנו קרקע מרוצפת יש איסור לטאטא (האם גזרו משום קרקע לא מרוצפת או לא), להלכה נפסק בשו”ע להקל וברמ”א להחמיר, אך למעשה בעיר שרוב הבתים בה מרוצפים אין לחשוש (הבה”ל סי’ של”ז ס”ב) וכן ההלכה. נראה כי לדעת השו”ע שהקל יתיר גם לטאטא בשטח מרוצף שבחצר. (לענין ניקוי שטיחים שעל הרצפה יש לעיין בהלכות ליבון האם הם כמו קיר כיון שהדביק אותם ואין בהם ליבון.) אך לגבי הדחת הקרקע בסמרטוט לא הקילו גם כשרוב בתי העיר מרוצפים. (היה מקום לחלק אך הרמב”ם לא חילק.)
אם נשפך על הרצפה שמן וכדומה ויש סכנת החלקה מותר להדיח במגב מחומר לא ספוגי – כי במקרה כזה שיש נזק הגוף הקילו חכמים. אם סתם נשפכו מים שלא לשם הדחה מותר להדיח כיון שצריך שגם הנתינה של המים וגם הסילוק יהיו לשם הדחה. (נחלקו האחרונים לגבי ניקוי במקום מסוים הגרשז”א הקל והגר”נ קרליץ זצ”ל החמיר).
כיון שהיום הבתים מרוצפים מותר לגרור ספסלים וכלים כבדים בבתים, אך מחוץ לבית אסור משום שעושה חריץ באדמה. וכן כל משחק שדורש קרקע ישרה (גולות) אסור משום שיש חשש שמא יבוא להשוות גומות, וכן בבית מרוצף יש לחשוש משום בית שאינו מרוצף. אך היום כשכל בתי העיר מרוצפים נראה שוב לתלות את זה במחלוקת הרש”י והרמב”ם שהבאנו קודם שלהרמב”ם אין לחלק בין בתי העיר מרוצפים או לא אלא רק בין כיבוד להדחה, ולרש”י יש לחלק באם ברוב בתי העיר מרוצף או לא. ונראה שלגבי משחק קטנים בחול יש להקל כרש”י והתוס’ ויש לעיין בדעת הרמב”ם שלא חילק במפורש.
(אם נתפס לו טיט או בוץ על הנעל לכתחילה עדיף שינקה על ידי הכותל ולא על ידי הקרקע אך נראה שלמעשה מותר כמו בעגלה שלא דומה לחרישה).

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך