מלאכת טוחן

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

כבר הקדמנו במאמר הראשון העוסק בהלכות שבת שכל המלאכות שהיו במשכן נחשבות מלאכות אף לשבת, על כן אנו צריכים לבדוק היכן היתה הטחינה במשכן. במשכן היו יריעות שאותם צבעו על ידי סממנים ואת הסממנים היו צריכים לטחון כדי שיהיו ראויים לצבע.
מלאכת טוחן היא לקיחת גוף אחד ולחלק אותו לב’ חלקים (רמב”ם שבת פ”ז ה”ה), ממילא הטוחן בשבת ברחיים או ששחק תבלין במכתשת עבר על אב מלאכה של טוחן וחייב חטאת. מלאכת הטחינה אינה רק באוכל אלא גם לדוגמה כשאני שוחק עץ על מנת להשתמש בנסורת (תולדה). הטחינה אסורה לא רק בכלי הטחינה אלא גם אם טחן ביד או עם מזלג או בפה – כשלעס שלא על מנת לאכול אלא סתם לרסק את האוכל. (וכן מותר ללעוס ולהאכיל תינוק.)
לטחון אוכל:
מפשטות הגמרא (שבת עד: ורש”י שם לגבי “האי מאן דפרים סילקא חייב”) משמע שאסור לחתוך ירקות ופירות בשבת, אך הנושא נתון במחלוקת ראשונים, יש דעות (רמב”ם)שאם הירק כבר ראוי לאכילה כשהוא חי אין בעיה לחתוך אותו לחתיכות קטנות, כיון שזה לא מלאכה חשובה וכל מה שכתוב בגמרא שאסור הוא רק בחותך ירק לא מבושל והוא חותך אותו לצורך בישול. אך יש דעות (רשב”א) שקיים איסור טחינה גם בירקות ופירות ראויים לאכילה.
הלכה למעשה שאסור לחתוך ירקות או פירות לחתיכות קטנות ואם עשה כן עבר על מלאכת טוחן. אך יש אופנים שבהם מותר לחתוך ירקות בשבת, לדוגמה: אם חתך את הירק סמוך לאכילה הרי שאינו נחשב מעשה טחינה (אלא מעשה אכילה והתורה לא אסרה מעשה אכילה של חתיכות קטנות) אך גם כשחותך סמוך לסעודה כתבו הפוסקים שלא יחתוך קטנות ממש אלא גדולות יותר וכן כשחותך סמוך לסעודה לא יחתוך בכלי מיוחד לחיתוך (פומפיה וכדומה) ושיעור הסמיכות לסעודה הוא לפי הרגילות אבל מובא במשנה ברורה שלא להכין לפני יציאת האנשים לבית הכנסת. ואם ירצה ה’ נבאר עתה איך מותר ואיך אסור לחתוך ירקות בשבת.
פשוט שמותר לחתוך ירקות לחתיכות קטנות (אף שלא נאמר כאן שיעור של גודל החתיכה פשוט שאינו עובר על טוחן, אך זה רק בירקות אך – לדוגמה – אסור לחתוך אבן לחתיכות בגודל שסלט ירקות כן מותר).
וכן מותר לחתוך את הירק לפרוסות (האחרונים כתבו להתיר לפרוסות גם אם חתך בכלי מיוחד לזה). אך אסור לחתוך לרצועות דקות לדוגמה כשחותך גזר לרצועות דקות כמו סלט גזר – עובר על איסור טוחן בשבת.
לרסק:
החזון איש כתב שכל ההיתרים הנ”ל (סמוך לסעודה) הם רק כשחותך ירקות אך אסור לרסק אותם או לכתוש אותם (לדוגמה כשמרסק בננה או אבוקדו),
אמנם אם מרסק בשינוי (כגון בכף) מותר. אם הפרי התבשל או נאפה ועל ידי זה התרכך היטב – מותר לרסק אותו – כיון שהבישול כביכול כבר הפריד את כל החלקים ולא שייך לטחון שוב. על כן מותר לרסק תפוחי אדמה שהתרככו טוב מהבישול אפילו עם מזלג, אבל אסור לרסק בכלי מיוחד (משום “עובדין דחול” – נראה כמו פעולה של יום חול ואסור בשבת – ראה במאמר הראשון בהקדמה להלכות שבת שבארנו את המושג). מותר גם למרוח ריבה שיש בתוכה פירות שהתרככו טוב – על הלחם.
פרי שלא התבשל יהיה אסור לרסק אותו גם אם הוא רך ביותר. לכן אסור למרוח אבוקדו על לחם בשבת כיון שהמריחה עצמה נחשבת טחינה.
אוכל שלא גדל בקרקע:
באוכל שאינו גידולי קרקע – בשר וכדומה – לא נאמר איסור טוחן כיון שבכל המושג של טחינה באוכל ראינו שזה נתון במחלוקת ופסקנו להחמיר, אך כאן יש גם סברא נוספת – שאולי אין בכלל טחינה כשלא גדל בקרע ולכן בצירוף הסברא הזאת יש להקל.
אך גם כאן אין להתיר טחינה בכלי שמיוחד לטחינה, כי בכל אופן יש בעיה של “עובדין דחול”.
בשינוי:
בדרך כלל העושה מלאכה בשינוי בשבת עובר על איסור דרבנן, אך במקרים הבאים התירו חכמים לטחון בשינוי.
מותר לשחוק בכלי שלא מיוחד לזה ובשינוי כגון בכת הסכין על השולחן או כשמרסק עם כף. וכן בפירות שחותך או כשמרסק במקרה הנ”ל שהוא בשינוי מותר.
אין טוחן אחר טוחן:
מפני שאין איסור טחינה נוספת אחר טחינה אחת מותר לפורר פת – אף שהקמח נתאחד שוב. אך בדין של אין טוחן אחר טוחן צריך לחלק, אם הטחינה הראשונה כבר לא ניכרת יחזור איסור טוחן (כיון שכלפי טחינה מותר לפורר לחם שכבר טחנו שחיבור אדם אינו חיבור, אך אם המצב החדש מסלק את המצב הקודם יחזור גם איסור טוחן, ממילא גם בחיבור שאינו של אדם כגון שנדבקו גושים על ידי לחות – יהיה מותר לטחון כיון שניכר שהחיבור הוא חדש וכבר טחנו את זה פעם).
אך גם אחר שהותר לפורר לחם וכדומה כיון שאין טוחן אחר טוחן אסור לטחון בכלי שמיוחד לזה, כמו שכבר בארנו קודם – הוא עובר בזה על “עובדין דחול”. כשמפורר עליו להקפיד לפורר אותו לא יותר מהמצב בו היה קודם, לדוגמה: במלח יכול לשחוק ולעשות אותו גרגירים אבל לא יכול לעשות אותו אבקה, כיון שהגרגירים אינם אבקה שהתגבשה ובזה אין היתר של טוחן אחר טוחן.
בארנו קודם שאם הטחינה הקודמת לא ניכרת אסור לטחון בשנית, על כן בשוקולד אסור לפורר אותו לגרגירים קטנים, כיון שהטחינה הקודמת כביכול בטלה. אך כמו שחילקנו קודם – ב”שינוי” (כמו הדוגמה שנקטנו קודם) לכאורה יהיה מותר.
לפעמים יש גלולה שרוצים לפורר אותה לאבקה בשבת, לכאורה גם בזה לא יהיה טוחן כי הגלולה עשויה מאבקה ואין טוחן אחר טוחן (בלחם שהיה קודם גרגירים אסור לטחון אותו עד שיהיה אבקה אך כאן בגלולה היא כבר היתה אבקה קודם לכן).
אסור לרסק עפר בשבת. וכן אסור לגרד ולהוריד את הבוץ שעל הנעל (לדוגמה) כיון שכשמוריד הוא טוחן את העפר. (הרעק”א הקשה על הלכה זו מדוע לא אומרים על הבוץ שנדבק לנעל שאין טוחן אחר טוחן, וצריך לומר לכאורה כמו שבארנו קודם שההיתר של טוחן אחר טוחן הוא מפני שחיבור זה אינו חיבור והרעק”א סבר שהבוץ שנפס לבגד או הנעל אינו חיבור גמור ואם כן שיהיה היתר של אין טוחן אחר טוחן. בספר אורחות שבת עמוד רכב אות לה הביא את הסברא הזאת בשם החזון איש). במקום שיש ביזוי וחושש לכבודו מפני הבוץ מותר להוריד על ידי אמירה לגוי שהוא איסור שבות והתירו משום כבוד הבריות (הסברנו בקצרה את המושג איסור שבות במאמר הראשון בהלכות שבת).

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך