שבת – כללי המלאכות

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

המשנה ברורה מביא בתחילת הלכות שבת את הידוע לכל בר דעת – מי שלא למד הלכות שבת לא יכול לעבור אפילו שבת אחת בלא לעבור על לפחות איסור שבת אחד. דיני שבת הם דינים רבים ולהם הרבה פרטים שכל יהודי חייב לדעת ועל כן אין מנוס מללמוד את הלכות השבת.
על מנת להקל על הלומד הלכות שבת – אם ירצה ה’ – נכתוב סיכום קצר ומתומצת לדינים הבסיסיים שאנו צריכים לדעת. במאמר זה אם ירצה ה’ נכתוב רק את התמצית של ההקדמה לדיני השבת.
מצוות שבת:
“זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה’ אלוקיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשערך”.
התורה אוסרת מלאכה בשבת גם במצות “עשה” וגם באיסור “לא תעשה”. (ששת ימים תעשה וביום השביעי תשבות… לא תעשה כל מלאכה…). חז”ל מלמדים אותנו כי בשבת נאמרו “זכור ושמור” שהם כבוד ועונג. “זכור” זהו קידוש בכניסת השבת והבדלה ביציאת השבת, “שמור” זהו שביתה מכל מלאכה.
לגבי שבת אין פטור לנשים (בכל מקום אומרים שמצוות עשה שהזמן גרמן אין נשים חייבות) כיון שהתורה אומרת “שמור וזכור” וחז”ל דרשו שכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה.
מלאכת מחשבת:
חז”ל למדו אותנו שכל מלאכה שהיתה במשכן נחשבת כמלאכה לגבי שבת – סך הכל 39 מלאכות. (יש מלאכות שכתובות במפורש בתורה) במשכן אמרה התורה “לעשות בכל מלאכת מחשבת” וממילא גם בשבת האיסור לעשות מלאכה הוא דוקא במלאכת מחשבת. מלאכת מחשבת זו מלאכה שנעשית כדרכה (למעט אם עשה מלאכה בשינוי) וכן מלאכה שנעשית בכוונה וכן מלאכה שצריכה לגופה (שהתכוון לעשות דוקא לצורך המלאכה הנעשית במשכן), וכן מלאכה שנעשית לשם תיקון (למעט קלקול) ומלאכה שנעשית לשם קיום (למעט מעשה עראי). (אם עשה מעשה שהתוצאה המתבקשת היא איסור שבת אף שלא התכוון לתוצאה אסור-המלאכה הזאת נקראת “פסיק רישא” – כגון שנוטל ידים במקום עם זרעים ואינו מתכוון להשקות את הזרעים. יש ב’ סוגים של פסיק רישא א. שנהנה מהתוצאה – ואז חייב ב. שאינו נהנה או שלא אכפת לו מהתוצאה ואז חייב רק מדרבנן.וכן בכל התנאים הנ”ל (של מלאכת מחשבת) מכל מקום יש איסור מדרבנן גם ללא התנאים הללו (שבת עג. ברש”ש ד”ה במשנה הזורע).
אב מלאכה ותולדה:
מלאכה שדומה למלאכה שהיתה במשכן גם נכללת בשם “אב מלאכה” אף שאינה במשכן. אך מלבד ל”אב מלאכה” יש גם “תולדה” והיא מלאכה שדומה ל”אב” בתכליתה אך הפעולה נעשית באופן שונה או מלאכה הדומה בפעולה ולא בתכלית.
שוגג ומזיד:
יש לחלק בין מלאכות שעשה אותם בשוגג כלומר, שיודע עיקר שבת אך שכח שהיום שבת או שיודע ששבת היום רק שלא ידע שאסור לעשות את המלאכה הזאת בשבת, למלאכה שנעשית במזיד, כלומר, שידע שהיום שבת והמלאכה שעושה היא אסורה ובכל זאת עשה אותה. בין בשוגג ובין במזיד יש איסור תורה אך יש חילוק לגבי העונש – אם היה שוגג חייב חטאת ואם היה מזיד חייב כרת ואם היו עדים והתראה חייב סקילה.
הגדרות הדינים:
בדיני שבת אנו משתמשים בד’ מונחים בסיסיים: חייב, פטור, אסור ומותר. כשכתוב חייב היינו איסור תורה, כשכתוב פטור היינו שפטור מהתורה אך אסור לעשותו מדברי סופרים (חז”ל אוסרים הרבה פעמים גם דברים שמהתורה אינם אסורים וזה על מנת להרחיק את האדם מהעבירה). וכן כשכתוב “אין עושים” האיסור הוא מדברי סופרים. לפעמים כתוב פטור אך חייב על המעשה מצד איסור תורה אלא שאינו נענש. ובמקום שכתוב “מותר” היינו מותר לכתחילה.
מעשה שבת:
האיסור במעשה שבת הוא לא רק המלאכה אלא גם ההנאה מהמלאכה ויש בזה כמה דינים. אם עשה מלאכה שאסורה מהתורה – בשוגג – אסור לו ולכל אחד ליהנות ממנה בשבת, אך עם צאת השבת הוא וכל אחד יכולים ליהנות ממנה.
אם עשה מלאכה שאסורה מהתורה – במזיד – אסור לכל אדם ליהנות ממנה. לעושה המלאכה ולסמוכים על שולחנו היא אסורה לעולם, לאחרים וכן למי שנעשית המלאכה עבורו מותר ליהנות מהמלאכה עם צאת השבת.
אם עשה מלאכה שאסורה מהתורה – בשוגג – אך ההנאה מהמלאכה הזאת נעשית רק בצאת השבת (כגון שזרע בשבת) אסור לו ליהנות ממנה לאחר השבת.
אם עשה מלאכה שהאיסור עומד במחלוקת – מותר לו ליהנות ממנה אף בשבת עצמה.
אם עשה מלאכה בשבת שאסורה מדרבנן – בשוגג – מותר לו ליהנות אפילו בשבת, במזיד – אסור לו ולכל אדם בשבת ומותר לו לכל אדם עם צאת השבת. (יש מקרים שחז”ל החמירו עוד יותר מהתורה עצמה).
שביתה:
חוץ ממצוות שמור וזכור יש גם מצות שביתת בהמתו ועבדו. וכן יש איסור לצאת מחוץ לתחום (2000 אמות מחוץ לעיר) וכן אסור לעשות את המלאכה אף על ידי נוכרי.
שבות:
בתורה נאמר “תשבות” מכאן שאף דברים שאינם מלאכה חייב לשבות מהם. מכח זה אסרו חז”ל הרבה דברים משום “שבות” ועתה נבאר בקצרה. (העובר על איסור שבות מלקים אותו מלקות מרדות ומנדים אותו.)
חז”ל אסרו מלאכה שדומה בתוצאה למלאכה האסורה בשבת. לדוגמה: “מכה בפטיש” אסור בשבת (הכאה בפטיש היא הגמירה למלאכה) וחכמים אסרו לטבול כלי בשבת מפני שדומה להכאה בפטיש שהרי על ידי הטבילה הוא מתקן את הכלי לשימוש. מאותו הטעם אסרו להפריש תרומות ומעשרות בשבת כיון שעל ידי התרומה הוא מתקן את האוכל.
וכן אסרו מלאכות שחסר בהם מהתנאים שנקטנו לעיל (כגון מלאכה שאינה צריכה לגופה וכדומה). וכן אסרו מחשש שנבוא לידי האיסור עצמו.
אסור בשבת לדבר דיבורים של חול משום “ממצוא חפצך ודבר דבר”, משום כך אסור בשבת לתכנן את עסקיו ולדבר על העסקים שיעשה בחול.
וכן אסרו חז”ל הרבה דברים משום “מראית העין”, לדוגמה: לא יקשור גמלים יחד וימשוך אותם כיון שהמתבונן מהצד יחשוב שהוא מוליך את הגמלים לשוק על מנת למכור אותם.
חז”ל אף אסרו הרבה דברים משום טרחה יתרה או לצורך חול. או כמו שהבאנו לעיל – אמירה לנוכרי – כדי שאיסורי שבת לא יהיו קלים בעיניו ויבוא לטעות ולעבור בעצמו.
וכן משום “למען ינוח” אסרו לטלטל בשבת מהדברים שמטלטל בחול וכן מחשש שיבוא לעשות מלאכה במה שמטלטל. (מוקצה.) וכן אסרו “עובדין דחול” כגון למדוד בשבת כיון שיש בזה מעשה חול.
כבוד שבת ועונג שבת:
בתחילת הדברים הבאנו שמצוות השבת נלמדות מ”שמור וזכור”. מדברי סופרים למדנו כאן על עונג וכבוד השבת. (בביאור הגר”א מבואר שכבוד הוא בערב שבת ועונג הוא בשבת עצמה.)
משום כבוד השבת יש מצוה לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת, ללבוש בגד נקי ושיפריד בין לבוש חול ללבוש השבת. אסור לקבוע סעודה מיוחדת לפני שבת וכן שיסדר את השולחן במיוחד מערב שבת לכבוד שבת. וכן שהבית יהיה מתוקן לפני שבת ויהיה בו נר דלוק לכבוד שבת.
כשמכין את צורכי השבת מוטב שיכין בעצמו. בגמרא מובא שגדולי החכמים היו טורחים בהכנות במיוחד לכבוד שבת והיו אומרים באופן פרטי על קניה לשבת שהיא לכבוש שבת קודש. הם היו עוסקים לפני שבת גם בדברים שהם לכאורה לא לפי כבודם, היה חכם שנהג לבקוע עצים לכבוד שבת היה מי שנהג לחתוך את הירקות דק. כל המרבה בהוצאות השבת הרי זה משובח ואין מה לדאוג כיון שלגבי הוצאות לכבוד השבת הקב”ה מחזיר הכל לאדם וכן אמרו חכמים שכל מזונותיו והוצאותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, שקוצבים לו כמה ישתכר בשנה זו, חוץ מהוצאות השבת ויום טוב שלא קוצבים לו כלום ואם מוסיף מוסיפים לו.
ומשום עונג השבת צריך שיכין לשבת תבשיל טעים יותר ומשקה מבושם – כפי היכולת. וכן צריך לאכול שלוש סעודות בשבת וכן שינה בשבת היא בכלל עונג.
וכן מצוה מיוחדת ללמוד בשבת. וידוע מעלת הלימוד בשבת.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך