קבלה על קצה המזלג

עורך: הרב שאול יודקביץ
0 תגובה

חכמת הקבלה היא שם כולל לתחום נרחב מאד של ידע ולאסכולה של חשיבה שימיהם כימי האנושות, והאגדה מספרת שהאדם הראשון קיבל מהמלאך רזיאל את ספר הקבלה הראשון.

מקור המלה קבלה הוא מהשורש ק.ב.ל ובכך יש לציין כי מדובר בידע שעבר ממורה לתלמיד מדור לדור. התלמיד “מקבל” ממורו ולא רק “לומד” ממנו. קרי, יש כאן תהליך עמוק במיוחד של העברה. המסורת מתארת את שלשלת הקבלה במסכת אבות “משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע…”, ומכאן שמקובל הוא מי שקיבל ממורו בהעברה את הידע יחד עם הכוחות הטמירים שעברו מדור לדור, מאדם הראשון דרך אברהם אבינו, משה רבינו, רבי שמעון בר יוחאי, האר”י הקדוש וכן הלאה.

חכמת הקבלה משתמשת בתנ”ך כמקור עיקרי של ידע כאשר יתר הספרים שנכתבו בנושא מסתמכים על התנ”ך כספר צפנים שבו חבוי כל הידע שבעולם. ספר היצירה, המיוחס לאברהם אבינו, זמנו לפני התנ”ך והוא נחשב כאחד מהיסודות החשובים של החכמה. כך גם ספר הזוהר, שהוא החשוב והמפורסם מבין ספרי הקבלה, מתבסס בעיקר על התנ”ך כמו גם על ספר היצירה.

לחכמת הקבלה ולמקובלים היתה השפעה גדולה על ההתפתחות הרוחנית של המין האנושי. עמוד היסוד של המונותאיזם של אברהם אבינו, שהשפיע על העולם כולו ומשפיע עד היום, הוא האמונה באל אחד שהוא מעל לזמן ולמרחב. האל, או האין סוף ברוך הוא, כפי שהמקובלים מעדיפים להתייחס אליו, הוא אנרגיה אינסופית של אהבה וטוב. האין סוף מסוגל להשפיע אך ורק טוב לבריאה, וכל הבריאה כולה נאצלה מטוב אורו המתפשט ממנו. הרע הוא היעדר אורו של הבורא, או הפרעה בדרך התפשטותו אל הנבראים. כל כוחו של הרע מגיע מהמכשולים שהנבראים מציבים בדרך האצלת שפע טובו של הבורא לנבראיו על ידי הכעס, הגאווה, התאוות הרעות וחוסר המודעות.

התפיסה המהפכנית הזאת של טבעו של הבורא הביאה לעולם גם את האמונה בזכותו של כל אדם או כל נברא לחיים בכבוד ובאושר מעצם מהותו שהיא האצלה והתפשטות מהבורא עצמו.

אפשר למצוא בקלות עקרונות של הקבלה ברוב התורות הרוחניות הגדולות וברוב הדתות של עולם כולו.

לחכמת הקבלה היתה השפעה חשובה מאד על אלו שנחשבים כאבותיו של המדע המודרני – ניוטון, לייבניץ ואחרים. כל אלו ראו בחכמת הקבלה את התקווה היחידה של האנושות במסעה להשיג עולם ללא סבל וייסורים.

כמו כן, הנביאים הקדמונים ראו את הפצתה של חכמת הקבלה כדרך לביאתו של המשיח ולסימן העיקרי של שלטונו בעולם, וכדברי הכתוב: “כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים” (ישעיה, י”א, ט’) – מהי “דעה את ה’”? זוהי חכמת הקבלה.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך