השקר מסרב למות

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

ישנם משפטים שכשומעים אותם אפשר מיד לאבחן [פסיכולוגית] את האדם שאומר אותם, הם נשמעים מתוך כעס ובאים בעיקר כדי להחזיר את השליטה לצד המושפל. זה קורה בעיקר בתוך איזה עימות שמתנהל באופן רצוי וכשהעימות מתנהל טוב רואים מהר מי הצד שטוען יותר טוב, באותו הרגע בא השלב של הכבוד, מתוך כבוד מתחיל הצד המושפל לזרוק הרבה סיסמאות ומשפטים שהאמת היא שאין בהם תוכן, אך מכיוון שהוא משמיע אותם ברצף ובצעקות זה גורם לצד השני לצאת כמי שלא מסוגל לענות על כל כך הרבה טיעונים חזקים.
במסגרת המאמרים של “השקר מסרב למות” נביא כל פעם דוגמה למשפט שנזרק בשביל הקושיה, אך לא בשביל התשובה! אנו נדון בו – אם ירצה ה’ – בכמה אספקטים, העיקר לנסות לעקר את השקר שהולך ומצמיח שורשים.
המשפט שנדון בו עתה, הוא “דרך ארץ קדמה לתורה”. המשפט הזה נזרק כמעט בכל מצב, בין אם המשפט בא בהקשר בין אם לא – ובדרך כלל לא – הוא תמיד בא. כשנדון על חוק הגיוס נראה כי הצד השני יצעק “איפה הדרך ארץ, הרי אתם אומרים שדרך ארץ קדמה לתורה, אין דרך ארץ גדולה מלשרת את המדינה”. כשלא יעמוד אדם דתי בצפירה, יתחילו כולם להוכיח אותו על הדרך ארץ שאין בו. אדם שלא נוהג להתלבש עם קוד הלבוש המקובל יקבל ביקורת על כך מתוך הטיעון של “דרך ארץ קדמה לתורה”, בעצם, נראה כי הטענה הזאת לפעמים כן נכונה רק שמשתמשים בה באופן הלא נכון, אולי זה נובע מכך שהפלוני שמעיר לנו על הדרך ארץ פשוט לא למד את המקורות.
למען האמת המשפט הזה לא בא מהמקורות הקדומים, אך בכל זאת מוזכרים לנו כמה פעמים כללי נוהג דרך ארץ. בכללות נראה כי כל מסכת אבות היא “קורס” מתקדם בדרך ארץ.
רבים המזכירים אותו באים לומר כי אף שאנו לומדים תורה, אין במה שאנו לומדים שום חשיבות כל עוד אנו לא נוגים בדרך ארץ, ורק הם – הנאורים – עושים את רצון ה’ בכך שנוהגים בדרך ארץ. בזה הם מתיימרים למחוק את כל מה שאנו עושים.
הם צודקים? כן ולא!
התורה אינה מוסיפה כלום למי שאינו נוהג בדרך ארץ, רק השאלה היא מה משמעות הביטוי “דרך ארץ”. התורה היא לא ככל מקצוע שכדי לרכוש אותו צריך רק ללמוד אותו ולשנן אותו, אלא דורשת כלי קיבולת מיוחד. התורה ניתנה ל”אדם” ומי שאינו אדם לא ראוי לקבלה. וכדי לדעת מהו אדם יש לדעת את חוקי התורה המלמדים אותנו מהו אדם, רק התורה יכולה ללמד אותנו מהו האדם, כי התורה ניתנה ע”י מי שברא את האדם ואין מי שיחלוק על המתכנן והמייצר איך להשתמש במוצר.
התורה היא ספר המלמד את ההליכות של האדם ואת החוקים עליו לקיים. יבוא אדם ויקשה: הרי אני לא הולך לפי התורה והנה אני חי”? [כמובן שאין זה שאלה ואין המקום לפרט את תורת הצדיק ורע לו רשע וטוב לו] כאן בא ספר “הכוזרי” וממשיל לנו משל:
בבית המרקחת יש רוקחים שיודעים למי לתת את התרופות ואיזה תרופות לתת ובאיזה מינון, אם הם טועים הדבר יכול לגרום לנזק מצד המטופלים, יום אחד הגיע אדם מעורער בנפשו, השתלט על הקופה בבית מרקחת והתחיל למכור את התרופות. לאדם שחש בראשו נתן תרופה לעקיצת יתוש, לאדם שיש לו סוכרת נתן קרם ליובש ועל דרך זה נתן דברים מסוכנים לאנשים חולים שזקוקים לתרופות אחרות.
האם בהכרח שכולם מתו? האם בהכרח שכולם ניזוקו? לא! אבל זה לא הופך את המציאות הזאת לנכונה. רק מי שיצר את התרופות יכול להורות לנו איך להשתמש בהם בצורה המיטבית, יתכן ויבוא אחר ויחלוק אך זה לא הופך אותו לצודק.
בורא עולם הוא היחיד שיכול לומר לנו איך לנהוג בעולם – כי הוא ברא אותו [ואותנו]. והוא מלמד אותנו שאין יכולת לפעול על פי חלק מההוראות וחלק לא, עלינו לנהוג בכל המצוות שלו. בין כל הדינים התורה ניתנה רק למי שהוא אדם, ואת הכללים יש לנו בתורה.
במשנה באבות מופיעים כל כללי הדרך ארץ בהם עלינו לנהוג, התורה ניתנת בתוך כלי מכובד ולא בתוך סתם כלי. עלינו לנהוג בנימוסי התורה כדי לזכות להשתמש בה, אך מכאן לבוא ולומר שהדרך ארץ שקבעו כל מיני אנשים מפוקפקים היא הדרך ארץ של התורה?! הדרך ארץ גם כלולה בתורה – ואין יכולת לאדם שלא למד אותה בצורה מיטבית להטיף ללומדי התורה על הליכות הדרך ארץ.
אמת, כבר ידוע שיש בזה מחלוקת במפרשים מה משמעות הדרך ארץ, האם המשמעות היא אומנות או להליכות נאות. רק שבמאמר זה אין רצוני לפרש את המשמעות לכך שאין תורה בלא דרך ארץ – שהרי ודאי שאין כאן הכוונה למשמעות הפשוטה, שהרי כבר ידועים דברי המשנה אחר כך שכל המקבל על עצמו עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ, אלא רק פרשתי מה לא המשמעות של דרך ארץ.
צריכים אנו לדעת שיש בזה הרבה הסברים שונים, ואין בידי מי שלא למד את כולם לנסות להכריע, רק כדי להטעים וללמד שיש בזה פירושים שאינם כפשט הפשוט כלל, העתקתי את אריכות דברי ה”עבודת ישראל” על המשנה באבות פרק ב:
“רבן גמליאל בנו של ר’ יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון וכו’ שזכות אבותם מסייעתם. יש לומר פירושו כמו שכתב בספר “נועם אלימלך” על פסוק ויעש כן אהרן וגו’ (במדבר ח, ג), ופירש רש”י מגיד שבחו שלא שינה עיין שם. ותוכן דבריו שהצדיק המושלם במדריגתו צריך לקשר עצמו בקשר אחד ביחוד גמור בהבורא יתברך ובכנסת ישראל להשפיע להם כל טוב אדוניו שבידו. וזה יפה תלמוד תורה, הוא עבודת ה’ יתברך ודביקותו בו יתברך. עם דרך ארץ, רומז על כנסת ישראל, כמה דאת אמר (מלאכי ג, יב) ואתם תהיו לי ארץ חפץ, רצה לומר כשהוא מדבק עצמו גם בכנסת ישראל להשפיע להם כל טוב וגם להעלותם למעלות לעבודת ה’ יתברך
וזה שאמר (במדבר ח, ד) וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה וגו’, דהעולם מקשין שאין זה מקומו של פסוק זה, אך לפי הרמז שאמרנו הוא מכוון. והיינו שהצדיק צריך להדבק בכללות ישראל ואף בפושעי ישראל לבלתי ידח ממנו נדח, וזה רומז עד ירכה עד פרחה, רצה לומר מראש ועד סוף עד שפל הדיוטא התחתונה, וכדאיתא במדרשים מקשה רומז על ארבעה דברים שנתקשה משה רבינו ע”ה בהם, מ מנורה, ק ש שקל או שרצים, ה החודש, ואנו נאמר שהק’ רומז לשרצים, כי הקו”ף הוא רמז כקוף בפני אדם. ורומז לארבע בחינות ישראל, יש שהם צדיקים גמורים שהם כמנורה יאירו תמיד למעלה. ויש שהם במשקל בינוני. ויש בהם מחדשין עצמן בכל פעם לעלות מטומאתן. ויש שהם רשעים גמורים רחמנא ליצלן בבחינת שרצים, ואף על פי כן כולה מקשה אחת הוא ויחוד גמור ולכולם יהיה תיקון אם ירצה ה’. ומשה נתקשה בזה האיך יהא התיקון הזה, לזה כתיב כן עשה את המנורה, ונחלקו בו חכמי ישראל, יש אומרים הקדוש ברוך הוא עשאו בעצמו, רצה לומר כי בודאי דבר זה אין שום בריה יוכל להשיג ולתקן זאת, כי אם ה’ יתברך בעצמו יתקן כל אלה. ובעצמו, רומז למה דאת אמר (בראשית ב, כג) עצם מעצמי ובשר מבשרי, רומז על כנסת ישראל שהם עצם מעצמו כביכול וחלק אלוה ממעל, והאיך יפול דבר ארצה חס ושלום ובודאי יתוקן הכל אם ירצה ה’ כל אשר בשם עושי רצונו יכונה, אך אותן שאינן מנשמת כללות עושי רצונו כלל לא יתוקנו לעד. למשל למלכה שכל היוצא מגופה והצפרנים מגופה (חסר כאן ב’ ג’ תיבות), אבל יש חילוק אותן צפרנים שגדלין בטומאתה כשנטהרה מטומאתה צריכה לחתוך אותן ולהשליכם לטמיון
וזה שיגיעת שניהם משכחת עוון, שאם לא ירצה הצדיק לדבק עצמו בכללות ישראל, היינו מפני (חסר כאן ג’ תיבות) רשעי ישראל, נמצא גורם חס ושלום קיטרוג למעלה וגם עליו יקטרגו על איזה עוון, מה שאין כן כשמדבק בכללות אז משכח העוון
וזה כל תורה שאין עמה מלאכה, מלאכה ראשי תיבות מלא כל הארץ (ישעיה ו, ג), היינו כשמדבק עצמו ומקשר העולם הכל יחד אז ממשיך הקדושה והאלהות לכל באי עולם וממלא כל הארץ כבודו יתברך שמו, מה שאין כן כשאינו חפץ בזה גורם עוון כנ”ל. רק צריך להיות בענוה יתירה ולחשוב שהוא הגרוע מכולן ואז יוכל להעלות”
עד כאן דבריו הקדושים. מבואר בדבריו שכל היסוד של דרך ארץ הוא ציווי על הצדיקים שידבקו עצמם בכל העם, ולא שיהיה הצדיק שקוע רק בעבודת הבורא ויוציא עצמו מהכלל, אלא שידאג גם לכלל עם ישראל.
עלינו לדעת להוציא את כל המנהגים של טעות שהשתרשו בנו, לא לתת לשקר להצמיח שורשים שקשה למגרם.
מה שעשינו במאמר הנוכחי, זה פשוט לקחת משפט שאנשים אוהבים לעקם אותו – ולהוכיח שאנו כנראה שמענו את הנוסח העקום, מכאן התפקיד שלנו זה ללמוד את המשמעות האמתית.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך