כי האדם עץ השדה

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

סגולות וסגוליות רבה יש לעץ שהאדם יכול להידמות אליו, הפירות, השורשים עליהם העץ גדל, הצורך בזריעה והשקיה בכדי שיתפתח נכון, כך גם האדם, צורך השקעה, זריעה, והשקייה, ובתרגום לשפת המעשה: חום ואהבה והכוונה נכונה…

אכן, יש סגולה מיוחדת בעץ, שהוא כל הזמן מתחדש, גם אם נשרו העלים, מצמיח העץ עלים חדשים, ענפים חדשים, פירות חדשים, תמיד הוא במצב התחדשות, וגם אם שנה אחת היבול לא היה מהמשופרים ביותר, אך בתקופת יבול אחרת ובטיפול נכון, העץ יכול לשוב ולהצמיח פירות טובים, כך גם האדם מתחדש כל הזמן, וגם אם נכשל יעשה תשובה וייטיב את מעשיו, ופירותיהם של צדיקים אלו מעשיהם הטובים.

מסופר על רופא גדול ומפורסם שנקלע לעיירה מעזיבוז, באותם ימים היה חולה הנוטה למות בעיירה שכל טובי הרופאים שבאיזור נזעקו למיטתו ולא הצליחו להביא תרופה ומזור למחלתו, הרופא המלומד הוזמן אף הוא למיטתו בדק את אותו חולה הסתכל אנה ואנה ופסק את פסוקו: נשארו לו מספר ימים מועטים לחיות את חייו עלי אדמות, לאחר מספר ימים ראו את אותו חולה אנוש מסתובב ברחובות כאחד האדם, ומבר מינן נהפך לאדם חי מלא חיות, הלכו ושאלו את אותו רופא הייתכן? רופא כה גדול כמוך פוסק את פסוקו בנחרצות שאותו חולה דינו למיתה, והנה לא עברו אלא ימים מועטים והוא כבר מתהלך כאחד האדם? ענה להם הרופא: נכון צודקים דבריכם, טעיתי באבחנתי הנחרצת, אך דבריי הנחרצים נאמרו מפני שכשנכנסתי אל ביתו של החולה הסתכלתי על הבית, ראיתי את הדלות, הבנתי שלרש אין כל והוא לא יוכל להתקיים במצב שכזה ללא אוכל מזין ובריא, ואת זה הרי אין לו בהישג ידו, לכן אמרתי את שאמרתי, אבל ראו זה פלא, אותו חולה מתוך מחסורו אשר יחסר לו, חיפש בביתו הריק, נבר בכל הארונות בכדי למצוא משהו להכניס לפיו ולהשיב את נפשו, עד שמצא איזה תבלין חריף ומרוכז שנשאר לו בבית, ומשלא היה לו משהו אחר לאכול זולת זה התבלין אכל אותו ונתרפא, כי בתבלין זה יש הרבה ויטמינים, וזה למעשה היתה תרופתו והצלתו, את זה אכן לא צפיתי,

לפעמים החיסרון והמחסור, הצער והכאב הם הם התרופה, ועל אף שבעיני בשר ודם ואפילו הרופא החכם והמחוכם לא יכול לחזות את זה, אך רופא כל בשר כן מחשב חשבונו של עולם ומקדים רפואה למכה, ולעיתים שולח צער ומצוק שמתבררים לאחר מכן כתרופת הפלאים המצילה חיים.

כך היא גם סגוליותו של העץ שראשית צמיחתו היא בזריעת גרעין באדמה, תהליך ההנבטה הוא כך שהגרעין מתחיל להרכיב עד שמגיע למצב של ריקבון כמעט מוחלט, ואז ממצב זה מתחיל לנבוט הזרע, וכך הוא גדל, כך אנו בני האדם, לפעמים נראה לנו כי אפסה תקוה, , ונראה כי אין מוצא ממצב מסובך בו אנו נמצאים, עלינו להאמין וללמוד מטבעם של העצים כי דווקא ממצבים של העדר ואין מוחלט, ממצב של כמעט ריקבון, נובטים הזרעים הגשמיים, וכך גם הזרעים הרוחניים, וכמו אותו תבלין שהקים את החולה ממוות לחיים, דווקא ממצב שפל של בית ריק מכל אוכל ומזון הגיע תרופתו וסם לחייו.

כמו כן אנו מוצאים ביציאת מצרים, שעד שלא היו שקועים בארבעים ותשע שערי טומאה לא יצאו, ובמדרש כתוב שאם היו מגיעים לחמישים שערי טומאה כבר לא יכלו לצאת משם לעולם, והיינו שהגיעו למצב שפל כל כך, ודווקא משם היה חייב הקב"ה להצילם ולהוציאם משאול

יש עוד נקודה חשובה שאפשר להגביל ולדמות בו את האדם והעץ, העץ הצלחתו תלויה בעומק שורשיו, כך גם האדם עוצם הצלחתו הוא בשורשיו החזקים, ועל זה כתוב "שתולים בבית ה' בחצרות אלוקינו יפריחו", שאם הוא שתול חזק בבית ה' אז בחצרות בית ה' יפריחו, האדם זוכה לפריחה,

ומשל למה הדבר דומה לענף שנחה עליו ציפור, החלה הציפור לנהל דו שיח עם הענף ולהקניטה על כך שאין היא יכולה לעוף, כמה מסכנה היא שאין היא יכולה לטייל במקומות אחרים, אלא היא נטועה באותו מקום ולאותו עץ כל הזמן, הענף החל להאמין לדברי הציפור כי אכן מסכן הוא, התפלל לה' וציפה ליום שיוכל להינתק מהעץ ולהיות חופשי, לימים הביא ה' רוח חזקה והענף התנתק מהעץ צוהל ושמח, ומרחף בכנפי הרוח למחוזות שונים, ואין מאושר ממנו, לאחר שנח הרוח מזעפו מצא הענף את עצמו למרגלות עץ נטוע, והסתכל למעלה וראה את הענפים מלבלבים ויפים, ואילו הוא הולך קמל ונובל, הבין את טעותו, אך מצבו היה כבר בלתי הפיך כיוון שנותק מהעץ, כך האדם המאמין שורשיו נטועים בחצרות ה' וכל יניקתו משם, וכל אלו אשר אינם הולכים בדרך ה' אומרים לו כמה הוא מסכן, אך הוא שיודע מקור החיות האמיתי שמח בכך שהוא נטוע באהלי שם בבית המדרש.

היציבות והחיבור חשובים לרוחניותנו, ונצרך לבריאות נפשנו, ענף המחובר לשורש איתן לא נובל וקמל, אדם המחובר לשורשיו הפנימיים, לנפש פנימה, ויציב במקומו ללא עוררין, יגדל לתפארת, ללא צלקות וללא משקעים, בידנו הדבר, אכן "כי האדם עץ השדה".

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך